לאן נעלמה חובת הדיווח האזרחית?

פעם היינו אומה שעזרה אחד לשני ודיווחה כשמשהו אצל השכנים היה לא בסדר. היום אף אחד לא מדבר עד שהורה מתוסכל רוצח את ילדיו

גיא מרוז | 6/10/2013 8:51 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
הערב יוקרן בערוץ 10 תחקיר שערכנו בשבועות האחרונים סביב הורים שרוצחים את ילדיהם. הטור הזה לא בא לקדם את הצפייה בסרט. אתם לא חייבים לראות. להיפך, זה סרט לא קל. הרבה יותר קל יהיה לכם לשחק באפליקציה שמרימה מסכים מעל זמרים מבוהלים. בהצלחה.

האב רצח ולא היה מי שיתריע. יהב ועדן גור ז
האב רצח ולא היה מי שיתריע. יהב ועדן גור ז"ל 
אני כן רוצה לשתף אתכם במחשבות שמטלטלות אותי בתקופה הזו. אני יודע שלעסוק בעניין במשך שבועות בודדים זה לא זמן מספיק ממושך כדי לקבוע דבר. ובכל זאת, אין לי ספק שאת, שקוראת שורות אלה, או אתה אדוני, או אני, האיש שמאחורי המילים - לא נקום בוקר אחד ונזרוק את הילד שלנו מהגג כדי לנקום באמם של ילדינו הפרודה. גם לא נדקור את הפעוט חסר ההגנה בסכין פעם אחר פעם רק כי המדינה קשה עבורנו והסביבה לא תומכת. לא, לא נעשה את זה ברובנו המכריע.

ברובנו המכריע גם לא נפקיר איש פצוע ומדמם על הכביש אחרי שדרסנו אותו - יגידו הפסיכולוגים מה שיגידו (רבים מהם טוענים שכל אחד מאיתנו ברגע נתון עלול לבצע את הפשע הזה). אז מי כן? איך זה בכל זאת קורה? ואיך יכול להיות שברוב המקרים כולם יודעים לספר שהם בשוק כי בעצם הרוצח היה אדם מקסים ואי אפשר היה להאמין עליו?

הפסיכיאטר שבדק את רוצח הילדים, אלי גור, קבע שהוא היה בריא וכשיר לגמרי. שבועיים בלבד לפני שהמפלצת זרק את הילדים הקטנים שלו מהגג נקבע שאפילו טיפול פסיכולוגי הוא לא צריך.

אלא שעכשיו מתברר שהפסיכיאטר הזה קיבל לבדיקתו אדם שרק בא לייעוץ ולא את האיש שנושא עמו צו הרחקה מאישתו ומהילדים, שנקבע כי הוא מסוכן להם, שהוגשו נגדו כתבי אישום על אלימות. איש לא מעדכן איש מה שמצא איש אחר או מה יודעים במחוז אחר. אין התחלה של תיאום בין פלוני לפחות פלוני. אם היה תיאום אז למשל לילך שם טוב, ששלושת ילדיה נרצחו על ידי "אב מסור", הייתה יודעת שמצבו הנפשי הורע ולכן אסור שייקח את הילדים לסוף שבוע שכולו מוות.

בסרט אנחנו נוגעים בנקודה שבטח ארגוני הנשים יעלו בגללו על בריקדות אבל אני באמת חושב שגם שם חייבים להקשיב לזה, לטובת כולם. אנחנו נוגעים בתופעה שבה מוגשות תלונות שווא נגד גברים ומרחיקים אותם מילדיהם לתקופות בלתי נסבלות, כשבהרבה מאוד מקרים זה נעשה סתם, כנקמה, התעללות - תקראו לזה איך שתרצו. הגברים האלה מספרים שהם מגיעים לתהומות שבהם אתה כבר לא בן אדם. זה לא מצדיק רצח כמובן, אבל חייבים לתת על זה את הדעת.

ואולי הכי עצוב מהכל: פעם היינו אומה שעזרה אחד לשני, דווחה כשראתה שמשהו אצל השכנים לא בסדר. היום כולם כל כך מפחדים, שאף אחד לא מדבר וחובת הדיווח נכנסת עמוק לישבן. ואם כן מדווחים, שורפים לך את האוטו ואת הגן וכולנו מקטרים על שביתה של שעה ששוב פוגעת בסדר היום ה"חשוב" שלנו.

אני לא יודע אם אתם מרגישים אבודים כמוני. יש אנשים איומים ונוראים, יש מדינה שלא מדברת עם עצמה וגם אם תתחיל לדבר, לא בטוח שהחלאות האלה ייחסמו. ובין כל הרע והנורא הזה, יש כמה מאות גברים שהפכו לגופות מהלכות, מנותקים מילדיהם, מעבודתם מחייהם, בגלל אחיהם חלאות האדם. אבל אולי באמת עדיף שתעזבו את כל זה, תתרכזו באפליקציה בערוץ המתחרה. הרי לכולנו כבר צורה של אפליקציה, לא?

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

גיא מרוז

צילום: דעות

עיתונאי, זוכה פרס אומץ אבל מפחד מהחושך ומיהודים גדולים וצודקים. חושש גם מפלסטינים מוצקים שצודקים יותר מהיהודים הגדולים ומכור אנונימי לטוקבקיסטים מהימין הקיצוני. יהי זכרו ברוך

לכל הטורים של גיא מרוז

עוד ב''דעות''

פייסבוק