מותו של הרב יוסף יחזיר עטרה ליושנה
לאחר שנים של כור היתוך הלכתי, אולי עכשיו סופסוף תוכל תרבות ישראל לצעוד באופן משוחרר יותר בנתיב של ריבוי מסורות ופלורליזם
ליושנה. במובן הזה פטירתו של הרב יוסף היא אכן רגע מכריע בהתפתחותה של התרבות היהודית, שהרי מעתה ואילך לא יהיה יותר לאף מגזר חרדי - ספרדי או אשכנזי - אף לא מנהיג אחד שיוכל להשיג קונצנזוס מסדר גודל כזה.
נגמרו ימי כור ההיתוך של הרב עובדיה. הלווית הרב צילום: פלאש 90
"להחזיר עטרה ליושנה" - אותה סיסמה שתחת חסותה הטיף הרב יוסף לעדות רבות מעדות ישראל לנטוש את מנהגי ארצות המכורה שלהם, ולאמץ את שיטתו של פוסק הלכה אחד בלבד, שחי לפני כחמש מאות שנה בצפת, רבי יוסף קארו, שימשה אותו באופן הפוך לגמרי למקורותיה בתרבות היהודית.
במקום שינסה להחזיר את עטרת יהדות המזרח למה שהיא הייתה בימי התלמוד הבבלי הגדולים: מלאת שובבות, חוצפה והתחדשות, לא הרשתה אישיותו ההיררכית של הרב יוסף לאף אחד לחלוק עליו.
במובנים רבים הסיסמה שהדריכה את חייו ואת פועלו של הרב יוסף הייתה עבורו לשוט מצליף ודכאני, שבאמצעותו הכה בכל מי שהעז שלא לסור למרותו ולקבל את פסיקתו ההלכתית החדשה, שאיננה מכירה במסורות הנבדלות של כל עדה ועדה.
אני מקבל לחלוטין את העמדה שכבר הובעה בעבר על ידי חוקר ההלכה צבי זוהר, שתפיסת ההלכה של הרב יוסף נתמכה ביודעין או שלא ביודעין בתפיסת "כור ההיתוך" של קברניטי היישוב היהודי בארץ ישראל באמצע המאה ה-20.
במסגרת התפיסה הזו הרב עובדיה יוסף, כאיש בעל אחריות ציבורית ציונית, הקל וניסה לפתור בעיות הלכתיות מסובכות, אבל באותה עת - הוא החליט לדלג על מאות השנים האחרונות בהתפתחותה של התרבות היהודית. כל חייו שאף לשוב לאיזשהו רגע דמיוני במאה ה-16, שהיה עבורו הרגע המכונן של ההלכה אליו צריכים הכל לשוב ותחתיו כולם צריכים להתיישר.
מסיבה זו יום פטירתו של הרב יוסף הוא אמנם יום עצוב למאות האלפים המרגישים קרובים לדמותו ורעיונותיו, ובוודאי למשפחתו ולמפלגתו. עם זאת, יום זה יכול לבשר על מפנה חשוב בתרבות ישראל, שתוכל מעתה לצעוד באופן משוחרר יותר בנתיב של ריבוי מסורות ופלורליזם של רעיונות על הדרך הנכונה להיות יהודי. תרבות ישראל תוכל לחזור להיות מה שהייתה במשך דורות רבים - מרתקת, מתחדשת ופורה. אולי עכשיו באמת תוכל סוף-סוף לחזור העטרה ליושנה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם