לוויית הרב עובדיה: מפגן כוח ואבל
לוויית הרב משכה אמש לירושלים קהל גדול יותר מזה של מחאות הקיץ, אבל גם את השבר, הניתוק והבקע התרבותי בין שני חלקי הדור
ובעליות לעיר - פקקי ענק. אלפי אוטובוסים ורכבים צבאו על ירושלים, שמצדה איימה להיחנק תחת העומס. שלט ענק, בגודל בניין, קיבל את מאות האלפים שהגיעו אתמול ללוויית הרב עובדיה יוסף. "אוהבים אותך מרן", נכתב על השלט, לצד תמונתו של הרב. למרגלותיו נהרו ההמונים מכל שכונה ורחוב בהליכה מהירה, לא מסודרת אבל שקטה להפליא.
עוד בנושא:
- היום שאחרי מרן: החל קרב הירושה
- כ-800 אלף ליוו את הרב עובדיה יוסף לקבורה
- מותו של הרב יוסף יחזיר עטרה ליושנה / דעה
ישיבת "פורת יוסף" בשכונת גאולה מרושתת סמטאות צרות, מרפסות ומבנים שהאלתור יפה להם. אתמול, קרוב לשעה שש בערב, נצבע הכול בשחור. נחילי אדם נדחסו באטיות עד לפתח הישיבה. 850 אלף משתתפים שהגיעו לחלוק כבוד אחרו -. על הגדרות, הגגות, החלונות, אפילו על מיעוט הנדנדות. העומס הפך לדוחק, שהפך למחנק שהפך לזעקות שבר והצלה מכל פינה.
בין צעקות הכרוז לפנות את הגישה למיטתו של הרב לאזהרות על חילול כבוד המת, איימו גלי הדף אנושיים לרסק את ההמונים. ילדים נשלפו החוצה, מבוגרים התעלפו, צעקות "הצולה" - ארגון עזרה ראשונה חרדי - השתלבו בשריקות ובקריאת תהלים. הדוחק הפך לקטטה. במד"א דיווחו מאוחר יותר על כ-300 פצועים במהלך הלוויה. יותר מ-15 פונו לבית החולים.
על פי מפקד מחוז ירושלים ניצב יוסי פריינטי, אפילו הרב הראשי דוד לאו ואביו הרב ישראל לאו נאלצו לטפס על גדרות כדי להגיע לישיבת "פורת יוסף". רבים ביקשו לצפות על הלוויה ועלו על גגות ומרפסות, באופן שעורר את חשש המשטרה מפני התמוטטויות של מבנים.
גם את בניו של הרב המנוח נאלצו להוביל בפאניקה דרך ההמון, כשהם אוחזים יד ביד, קרועי חולצה, חלקם ממלמלים. מיד אחריהם באו הבנות והנכדות. "זו לוויה, לא בדיחה", גערה בתו של הרב יוסף בתלמיד ישיבה שצחקק. קול גדול, שבור, הדהד ברמקולים שהוצבו בקרבת הישיבה והיסה את הקהל. "נסתלק ארון הקודש", זעק המספיד הראשון, וההמונים החלו להתנדנד - מי מכסה את פניו, כמקבל בשורה מרה, מי עוצם עיניים ומתרכז. הזעקות גברו. ממספיד למספיד, מבכי לבכי.
הרמקולים הספורים שהוצבו בקרבת הישיבה, לא יכלו לסמטאות הצפופות של השכונה הירושלמית. לפיכך, בכל הרחובות הסמוכים נשלפו רמקולים מהמרפסות, מהרכבים, מחצרות הבתים והעבירו את שידור ההספד להמונים שהתגודדו בדממה. קבוצות-קבוצות, בולעים כל מילה ופסוק.
קר היה אמש בירושלים. אוויר צח אבל מקפיא כיסה את העיר. ובמסע הלוויה - חם. מפגן כוח ואבל ליווה את גאון הדור, גדול עולם, מרן - תקצר היריעה מלהכיל את הסופרלטיבים. הגיעו חסידים מסולסלי פאות, אשכנזים ליטאים, חובשי כיפות סרוגות, אבל מעט מהם, ובעיקר חרדים בני עדות המזרח שהרב יוסף הרים והבדיל, למען לא ישתרכו אחרי הפסיקה ההלכתית-אשכנזית, אחרי גדול הדור "שלהם", אחרי מנהגיהם הזרים ליהודי עיראק, מרוקו ומצרים. הרב יוסף הרים אותם והציב את עצמו, בצדק ובגאון, בראשם.
אתמול התייצב הציבור הזה, כואב ויתום, ללוות את המהפכן והרועה - קשה לגייס הגדרה מדויקת אחרת - בדרכו האחרונה. הרב יוסף הצליח, עינינו הרואות. אבל מכאן ייאלצו מאות האלפים להתפזר ולצאת לבד, ללא מנהיג מובהק, לעצמאות ראשונה.
לוויית הרב הביאה אמש לירושלים קהל רב יותר מאשר הביאו שלמה ארצי, אייל גולן ודפני ליף במחאת הקיץ ההיא. "מנהיג הדור", חזרו המספידים שוב ושוב על התואר, אבל הדור לא ליווה את מרן לחלקת הקבר בסנהדריה. רק חלקו, החרדי-דתי, הגיע. חלקו השני של אותו הדור, שאינו חובש כיפה, נשאר בבית, תוהה מה העבודה הזאת להם.
מה בין מות ישיש בן 93, שלדרשותיו נחשפו ההמונים רק כשהללו עוטרו בקללות וגידופים, למאות אלפים עטופים יגון ודמע. בדרכו האחרונה הביא איתו הרב עובדיה יוסף את עוצמתה של היהדות החרדית כולה - אבל גם את השבר, הניתוק והבקע התרבותי שעומד בין שני חלקים של אותו הדור.
בהכנת הידיעה השתתפה יעל פרידסון
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם