לא הופקו הלקחים של מלחמת יום כיפור
חובה להקשיב לאזהרתו של ראש המוסד במלחמת כיפור צבי זמיר: הדברים לא תוקנו מעולם - צה"ל מגיב על מה שהיה ולא על מה שצריך
המחקר ההיסטורי מובן מאליו ונחוץ מאוד. לעומת זאת, הדיון הציבורי הוא יצרי, אמוציונאלי וקנטרני, ולכן חסר חשיבות. במקום ויכוחי הסרק לגבי גרסאות כאלה ואחרות, מסמכים שתלושים מההקשר, פרשנויות שונות ומשונות של עובדות, הדיון הציבורי חייב להתמקד בלקחי המלחמה. למשל, האם מלחמת יום הכיפורים גרמה לשינוי מהותי בתרבות קבלת ההחלטות בביטחון לאומי, בסדרי העבודה של קברניטי המדינה - הפוליטיים והצבאיים - ומה התשומות מהסקת מסקנות מלומדות?
אפשר לקבוע מיד שמאז אותה מלחמה, שום דבר ממשי, מהותי, לא השתנה במערכות הרגישות ביותר. תרבות קבלת ההחלטות נותרה כפי שהייתה; סדרי העבודה הבלתי מסודרים של הדרג המדיני והתרבות הארגונית של צה"ל ומערכות הביטחון האחרות, כל אלה לא השתנו ביסודם. זו המציאות שחייבת לזעזע את הציבור הישראלי, ולא הוויכוחים האין סופיים על מה שהיה. את המתים הרבים, רבים מדי, אף אחד לא יוכל להחזיר. את הפצועים, פיזית ונפשית, אך אחד לא יצליח להחזיר למצבם לפני המלחמה. אלה שנמנו עם קברניטי המדינה באותם הימים הולכים ומתמעטים. קצינים בכירים שהיו מעורבים במלחמה כמעט ואינם בין החיים.
אלה שנותרו, ואני מכיר אותם היטב, מנהלים סוג של מלחמה לטיהור שמם. זו מהות חייהם עד עצם היום הזה. הם אינם מוכנים להשלים עם הכתמת שמם על ידי ועדת אגרנט ולעולם לא ישלימו. אלי זעירא, ראש אמ"ן במלחמה, וצבי זמיר, ראש המוסד באותה תקופה, ימשיכו להתווכח עד זוב דם ולעולם לא יגיעו להסכמה. למרבה הפליאה, יורשה לי לומר שהמדובר בשני אנשים חכמים, ידענים ותרבותיים מאוד, ובכל זאת - תהום הסלידה של אחד כלפי השני עמוקה מאוד.
מה שצריך לזעזע את הציבור הישראלי זוהי אמירתו המובלעת/מוסתרת משהו על יד התקשורת, של צבי זמיר בכנס במכון למחקרי ביטחון לאומי ב-6 באוקטובר השנה. "במלחמת לבנון השניה היו אותן בעיות כפי שראינו במלחמת יום הכיפורים", הוא אמר. "הדברים לא תוקנו מעולם. הבעיה הכי חמורה היא שצה"ל לא יודע להפיק לקחים. צה"ל מעביר למילואים שלו השתלמויות של חובבים, כי הם מגיבים על מה שהיה. חובתו לאמן את כוחותיו על מה שצריך" (על מה שיהיה, צ.ר).
זמיר טוען בעצם שמה שהיה הוא שהווה, ועולם כמנהגו נוהג. זו הצרה, זו הסכנה, זו הטרגדיה. דפוסי החשיבה, האני ואפסי עוד, השחצנות הבלתי נסבלת של מנהיגים ציניים ואנשי צבא שחצנים, כל אלה חייבים להדיר שינה מעיני אזרחי ישראל. קראו נא את דוח וינוגרד שלאחר מלחמת לבנון השנייה. קראו את דוחות ועדות החקירה הפנימיות והחיצוניות שהיו עד ועדת וינוגרד, ותיווכחו עד כמה זמיר צודק.
מנהיגי ישראל ומפקדי צה"ל מתכוננים למלחמה של אתמול. הפורומים המתאימים לדיונים וקבלת החלטות משותקים או מושתקים. אין עבודה אינטגרטיבית, אין שיתוף פעולה מלא. הפורומים המדיניים ביטחוניים הם כסות לוועדות החקירה הבאות. הייתכן שבמדינה נורמלית אין שר חוץ בפועל? הייתכן שהזירה הבינלאומית מופקרת בצורה כה בוטה? התשובה היא כן רבתי.
אלה נושאים שחייבים לעורר את הציבור הישראלי משנתו. עוד גילוי על מה שהיה במלחמת 73' לא יעלה ולא יוריד בשיח בציבורי. זעקה ציבורית גדולה חייבת להישמע מקצה הארץ ועד קציה: שבענו ממה שהיה. שנו את התרבות ואת דפוסי העבודה במערכת הביטחון. חיינו בידיכם - וזה לא מעט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם