הג'וינט האסור: הח"כים כבר לא באמת מפחדים
כיום, נזק ה'הודאה באשמה' איננו כזה גדול. הרווח על כנות עולה בהרבה על מה שעלול להיגרם לפוליטיקאי שיודה בהתנסות בתחום הסמים
בסופו של דבר פיטר רוסו מת, אבל זה לא העניין. העניין הוא שמאז שראיתי את זה קורה בתוכנית - לא הפסקתי לחשוב על הנושא. כלומר, מה יקרה אם פתאום יגיח אדם שהוא נניח נרקומן לשעבר וירוץ לתפקיד ציבורי? כמה נזק זה יגרום לו, אם בכלל?
שאלות אחרות בהקשר הזה: מה יקרה אם מישהו מחברי הכנסת הבכירים יותר יצהיר שהיו לו תקופות בעבר בהם צרך סמים קלים או אפילו סמים קשים? האם זה יגמור לו את הקריירה הפוליטית או שאולי דווקא הוא יזכה להערכה על כנותו? ככה שיוצא שהרבה זמן אני מנסה לחשב כמה "מסוכן" יהיה בשביל נציג ציבור להודות בהתנסות בסמים. לכן בכל פעם שעולה פרשייה שקשורה לחיבור הזה בין סמים לפוליטיקה אני מייד נדרך בסקרנות וצופה בהתלהבות במתרחש.
אין ספק שאלו ימים מרתקים בשבילי. מאז ששלי יחימוביץ' הודתה שעישנה פעם סמים קלים (ואוטומאטית נחשף ששיקרה בראיון אחר בו הצהירה שלא התנסתה) הנושא נהיה חם ונערכו בדיקות שונות ומקיפות שחשפו את מצב העניינים הנוכחי במליאה. בסופו של דבר, בכל הערוצים והעיתונים הבדיקות העלו את שמותיהם של אותם 12 חברי כנסת, שהיו מוכנים להודות בשימוש בעבר.
לצערי התוצאות היו צפויות: הח"כים שהודו היו בעיקר הצעירים והשמאלנים. אבל היה מעניין ומבדר לצפות בדיווחים באתרים השונים ובמהדורות. השיא היה בדיווח החדשות של "וואלה" שהבטיח לגלות לנו "איזו סיעה הכי סטלנית" ("יש עתיד" ו"העבודה") ו"מי עישן סמים קלים".
בכל אופן, מכיוון שאין קשר אמיתי בין היחס של כמות האנשים באוכלוסיה הכללית שהתנסו בצריכת סמים קלים לבין כמות חברי הכנסת שמוכנים להודות שניסו בעבר, אני יוצא מנקודת הנחה שרבים מהם פשוט משקרים. משקרים מתוך פחד לאבד פופולאריות. אלא שמעבר לזה שאני חושב שאומץ ותעוזה הם תכונות שבלעדיהן אתה לא יכול להיות באמת ראוי להיקרא "חבר כנסת".
לדעתי, אנחנו נמצאים בעידן חדש בו הנזק של הודאה באשמה איננו כזה גדול. ואולי אפשר להגיד שאנחנו נמצאים בעידן שבו הרווח על כנות ואותנטיות עולה בהרבה על הנזק שייגרם לפוליטיקאי שיודה בהתנסות בתחום הסמים הקלים, או אפילו הקשים. ועכשיו מגיע שלב הווידוי: אני מודה, גם אני עישנתי פעם סמים קלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם