געגועיי למנהיג רבין
גדולתו של מנהיג נבחנת ביכולתו לצפות למרחוק, להתוות דרך לפני המחנה - ולהגשים חזון. כזה היה ראש הממשלה שנרצח, והוא חסר לי ולכולנו
הגעגועים ליצחק רבין הם געגועים מסוג שונה, אחר. הם געגועים למנהיגות של שיקול דעת, של דרך וחזון, מנהיגות שחותרת לשלום וגם נלחמת בטרור. מנהיגות שמדברת דוגרי, מנהיגות שדוברת אמת. גדולתו של מנהיג נבחנת ביכולתו לצפות למרחוק, להתוות דרך לפני המחנה - ולהגשים חזון.
רבין עבר בחייו את כל התחנות שיכולות להכשיר מנהיג, ובכולן היה המנהיג - בפלמ"ח, בצה"ל, בשירות הדיפלומטי, בממשלה. בראייתו המפוכחת וביכולותיו כמפקד הוביל אחריו לוחמים בשדה הקרב ואזרחים בשעת שגרה. הוא יצא נגד תרבות ה"סמוך" וה"יהיה בסדר", והאמין בקבלת החלטות מסודרת לפי מטרות ויעדים. כמנהיג, ידע לקבל החלטות אמיצות שמשפיעות לטווח הארוך ולא הקצר.
יצחק רבין היה לוחם - לביטחון ולשלום. בנאומו האחרון, בעצרת בה נרצח ב-4.11.1995, הוא אמר את המילים הבאות: "השלום כרוך בקשיים, גם במכאובים. אין דרך לישראל בלי מכאובים. עדיפה דרך השלום מאשר דרך המלחמה. אומר לכם זאת מי שהיה איש צבא ושר ביטחון, ורואה את כאבי המשפחות של חיילי צה"ל. למענם, למען בנינו ונכדינו, אני רוצה שהממשלה הזאת תמצה כל שמץ של אפשרות להגיע לשלום כולל".
ביום הזה אני נזכר גם באמרה הידועה המגדירה את ההבדל בין פוליטיקאי למדינאי. הפוליטיקאי דואג לבחירות הבאות, המדינאי דואג לדורות הבאים. רבין היה מדינאי, והוא חסר לי ולכולנו.
הכותב שימש בעבר כשר הביטחון וכרמטכ"ל
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם