דו קיום: ככה עושים שלום
פיסות הנייר לעולם לא יתגברו על שנאה עמוקה. חיים משותפים יכולים לעשות זאת, ובמפעלים כאלה צריך להשקיע לטובת כולם
חדר האוכל המיוחד הזה נמצא במעלה אדומים, במפעל של חברת סודהסטרים. במפעל הזה לבדו מועסקים כ-1,100 עובדים, מתוכם 500 פלסטינאים, 300 ערבים ישראלים ו-300 יהודים. שוויון זכויות והזדמנויות זו לא סיסמא ריקה בסודהסטרים. מנהל חטיבה שאחראי על 500 עובדים במפעל, כמעט מחצית מהעובדים, הוא ערבי ישראלי. ישנם מנהלי מחלקות פלסטינאים שכל אחד מהם אחראי על כמה עשרות עובדים, כולל עובדים יהודים.
כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק, שר מוקי. אבל במפעל סודהסטרים במעלה אדומים מדברים ובעיקר עושים שלום וגם צדק. עובדים פלסטינאים מעידים שהפעם הראשונה שראו יהודי שאיננו חייל במחסום או שוטר מג"ב, כל שכן דיברו איתו, היתה במפעל. וכך גם ההיפך. כשמתראים מדי יום, מתחילים לדבר. כשמדברים, לומדים להכיר. כשמכירים, מפחדים פחות.
בימים סוערים כמו ימי החטיפה והרצח, נראה שהסיכוי לשלום הולך ונמוג באופק. כל צד מתבצר בעמדותיו, השנאה מבעבעת וצפה על פני השטח, הקיצוניים הופכים למיינסטרים והמתונים נדחקים לשוליים. דומה שאחד המקומות היחידים בארץ שבהם נשמרים הדו-קיום, הסובלנות והתקווה גם בימים כאלה, הוא מפעל סודהסטרים במעלה אדומים.

התשובה הפשטנית היא, כי המפעל נמצא בשטחים. להתנגד זה קל מאוד. כל מה שצריך כדי להתנגד, הוא לפעול על פי סיסמאות ולהתעלם מעובדות. אבל שלום לא עושים בסיסמאות ולא בחתימה על דף נייר. שלום עושים בעיקר בעבודה קשה, בהורדת מחסומי הפחד, בהיכרות עם האדם שמולך. כל מי שחושב שאפשר לגשר על הפערים הגדולים, על המשקעים העמוקים ועל השנאה היוקדת בכמה דפי נייר חתומים וחילופי אדמות, טועה בגדול. הקיצוניים כאן שולטים וידם קלה על ההדק.
שלום זה שנים, כנראה דורות, של עבודה קשה. כדי שיהיה שלום באזורנו, צריכים להתרחש שני שינויים. שינוי אחד הוא מצבם הסוציו-אקונומי של הפלסטינאים שצריך להשתפר משמעותית, כי עוני מהווה כר פורה לכוהני דת קיצוניים. עניים שאין להם מה להפסיד, מוכנים להאמין לכל דבר שנותן להם תקווה, בין אם בעולם הזה ובין אם בעולם הבא. השינוי השני הוא היכרות אמיתית בין העמים
במילים אחרות, אם האמריקאים והאירופאים רוצים שלום באזורנו, עליהם להקים, לתמוך, לעודד ולסייע במימון הקמת מפעלים נוספים כדוגמת סודהסטרים בשטחים ועל קווי התפר. מפעלים כאלה שמעסיקים יהודים לצד ערבים ישראליים לצד פלסטינאים, שמקנים שוויון זכויות והזדמנויות לכל עובדיהם, שמעלים את רמת החיים בצד הפלסטיני ותורמים להורדת מחסומי הפחד והשנאה.
כל עוד אנשים ימשיכו להשלות את עצמם שבהוקוס פוקוס עושים שלום, שניתן לפתור סוגיות כל כך טעונות כמו פליטים, זכות השיבה וירושלים כאשר האטמוספרה באזורנו כל כך דליקה ונפיצה, הם יתנגדו למפעלים כמו סודהסטרים שמפריעים לאידיליה החולמנית הזאת. כאשר אנשים יאמצו גישה ריאלית יותר, ששלום עושים לאורך זמן, בעבודה קשה, בין אנשים שיש להם תנאי חיים סבירים ויש להם מה להפסיד, או אז יהפכו את מפעל סודהסטרים במעלה אדומים ל'מפעל לדוגמא'. אז גם מדינות מובילות בעולם שרוצות להשיג צמיחה, יציבות ושיפור המצב הגיאו-פוליטי באזורנו, יעודדו הקמת מפעלים נוספים כדוגמת סודהסטרים ולא ינסו להכשיל יוזמות יפות וחיוביות כאלה.
נכון, אלו לא תוכניות שמתאימות לפוליטיקאים שטווח ראייתם לא עובר את מועד הבחירות הקרובות. אלו גם לא תוכניות שמתאימות לדור הגוגל והאייפון שרוצה הכל כאן ועכשיו. אבל אלו התוכניות הריאליות היחידות.
הכותב הוא פעיל חברתי ואיש שוק ההון, שהקים את "קרן אביב ערכית" להשקעה בחברות הוגנות בלבד. הקרן משקיעה גם במפעל 'סודהסטרים'