מדינה אחת זה לא אופציה
מי שנרתע מעול האחריות לכמה רבבות אפריקאים, איך יישא את עול האחריות הכלכלית למילוני פלשתינים שיהפכו לאזרחים ישראלים? למרות הכל, שתי מדינות
הפתרון החדשני של ראשית יוני הפך למדע בדיוני בתחילת יולי. לנו קל וסביר להאשים את הפלשתינאים שחטפו ורצחו את תלמידי הישיבה, כשם שלהם נוח והגיוני להאשים את הענישה הקולקטיבית שבאה מצידנו, אבל מעניין יותר לעבור מהשיח של "מי אשם" ל"האם אפשר אחרת": האם איחוד ישראלי-פלשתינאי, שהוא בדרך כזו או אחרת מדינה אחת לשני עמים, יכול באמת להיות פתרון סביר לסכסוך?
מבחינה גיאוגרפית, חייבים להודות שהרעיון שלא לחלק את השטח איננו נטול הגיון. ארץ ישראל היא יחידה גיאוגרפית קטנה; הקו הירוק איננו גבול טבעי; לגדה המערבית אין מוצא לים; רשת התחבורה במרכז הארץ עלולה להפוך למסורבלת אם יימתח שוב הקו הירוק כי גם הכבישים מתל אביב לירושלים וגם קו הרכבת החדש לבירה עוברים בשטחים. מבחינה מוסרית, קשה יהיה להאשים את ישראל באפרטהייד אם וכאשר השטחים יסופחו ותושביהם יקבלו אזרחות מלאה. מבחינה ביטחונית, אם יהיה איחוד מרצון בין ישראל לשטחים (הנחה קלושה, אגב, כפי שנראה בהמשך המאמר), אין למדינה אחת לשני עמים חיסרון מהותי בהשוואה לשתי מדינות לשני עמים.
מאידך, מבחינה כלכלית סיפוח השטחים יהיה צעד מאוד לא נבון. עבור הזכות להימנע מלהחתים דרכון בדרך לביקור במערת המכפלה, ובשביל לחסוך עלות פינוי חד פעמי של כמאה וחמישים אלף מתנחלים מיישובים מבודדים שהתשתיות שלהם עולות הון תועפות, נצטרך לשלם באופן קבוע קצבאות ילדים, אבטלה, זקנה, בריאות וסיעוד למיליוני פלשתינאים – מרביתם עניים ונזקקים. אם אנחנו מתמרמרים על חמישים אלף מהגרי עבודה אפריקאים שחדרו לישראל בלי כישורים ובלי הזמנה אבל לפחות עם רצון טוב, איך נקלוט מליון וחצי עד שניים וחצי מליון אזרחים בעלי יכולת השתכרות לא גבוהה יותר אבל ידידותיים הרבה פחות?
גם מבחינה דמוגרפית, איחוד בין ישראל לשטחים הוא רעיון רע מאוד. הוא יהפוך את ישראל למדינה דו לאומית עם רוב יהודי קטן (כ-60%) והכרח ללדת בקצב של העולם השלישי בשביל לשמור עליו. פוליטית, ידוע שמדינות דו-לאומיות מתקשות מאוד לתפקד: באירופה זה מוביל למשברים קואליציוניים כרוניים (עיין ערך: בלגיה); במזרח התיכון זה נגמר במלחמת אזרחים (ראה: לבנון); מכיוון שאנחנו חיים במזרח התיכון, יש סיבה טובה לדאגה.
אבל החיסרון המהותי ביותר של איחוד ישראלי-פלשתינאי, חיסרון שחסידיו מתעקשים לשכוח, הוא שכל הצדדים מתנגדים לרעיון: גם הפלשתינאים שמעדיפים מדינה עצמאית, גם רוב הציבור הישראלי, ואפילו רבים מהמתנחלים. סקר שנערך בין תושבי בקעת הירדן, לדוגמא, גילה שמרביתם ירצו מאוד לעבור לגור ולעבוד בתוך הקו הירוק – אם רק תהיה להם אפשרות לעשות זאת בתנאים כלכליים טובים.
מעבר להצהרות, התנהגותם היומיומית של המתנחלים מראה בצורה ברורה שהם לא בשלים למדינה אחת דמוקרטית דו-לאומית ושוויונית מהים עד הירדן. תציצו בסטטוס שהופיע בדף ה-Facebook של אוניברסיטת אריאל, והפך ויראלי. סטודנטית התלוננה שהאוטובוסים מתל אביב להתנחלויות, שאמורים להיות מיועדים ליהודים, מפוצצים בערבים (כנראה פועלי שטחים ותושבי המשולש שחוזרים הביתה מעבודתם).
השמאלנים ברשת כמובן לגלגו על הגזענות הלא מתוחכמת שבצבצה גם מהשאלה וגם מהתשובה הטכנית לכאורה, אבל אפילו אם מניחים שהסטודנטית והאוניברסיטה פשוט שכחו שהפרדה גזעית בתחבורה ציבורית "יצאה מהאופנה" בעולם המערבי כבר לפני שנות דור - על דבר אחד אי אפשר להתווכח: מי שמוטרדים מלנסוע עם ערבים באוטובוס, בוודאי יתקשו מאוד לגור איתם ביחד.
זה לבדו נימוק משכנע שהפתרון הריאלי לסכסוך הישראלי-פלשתינאי הוא בכל זאת שתי מדינות לשני עמים עם גבול שחופף פחות או יותר את תוואי הקו הירוק עם תיקוני גבול מינוריים פה ושם. האם אני בטוח שחלוקת הארץ תביא לשלום ארוך טווח? לא; אבל אני משוכנע לצערי שמדינה דו לאומית - שהיא תוצאה בלתי נמנעת של סיפוח או איחוד בין ישראל לשטחים – תהפוך את ישראל ללבנון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם