צוק

מלחמה צודקת וחסרת תכלית

בסוף המשוואה נשארת פשוטה: בין הים לירדן ימשיכו לחיות מיליוני יהודים וערבים שזקוקים מאד להפרדה

אמיר חצרוני | 9/7/2014 16:10 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
לפי פרמטרים של דיני מלחמה, "צוק איתן" היא כנראה מלחמה צודקת. אבל במה זה עוזר למיליוני אזרחים ישראלים שחיים ויחיו תחת מטר טילים מעזה? 

ההיסטוריה של מדינת ישראל הפכה בשנים האחרונות לסדרה חשבונית של מלחמה כל שנתיים-שלוש בקיץ: לבנון השנייה (2006), עופרת יצוקה (2009), עמוד ענן (2012), צוק איתן (2014). כל אחת מהמלחמות מתחילה ונגמרת פלוס מינוס באותה נקודה, שהיא סכסוך ישראלי פלשתינאי, שבו אנחנו מסרבים ללכת את המייל האחרון ולסגור עסקה. במקום לבדוק איפה אפשר לוותר כדי לסגור עניינים, אנחנו מתעקשים לבזבז זמן ואנרגיה על השאלות "מי צודק" ו"מי אשם" ו"האם מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית או מדינה דמוקרטית של יהודים".

השאלות הללו מעניינות מבחינה משפטית (ולא מן הנמנע שמתישהו גם יעלו לדיון בבית הדין הבינלאומי בהאג), אך הן נטולות משמעות מעש
עוד סיבוב ועוד סיבוב. צה
עוד סיבוב ועוד סיבוב. צה"ל נערך להשיב מלחמה צילום: AFP
ית. גם אם ארץ ישראל שייכת לעם ישראל לפי תורת ישראל, זה לא יגרום לקרוב לשני מיליון פלשתינאים עזתים להיעלם מעל הקרקע, וגם לא יביא מיליון וחצי עד שניים וחצי מליון פלשתינאים שגרים בגדה (המספר המדויק תלוי את מי שואלים) לקום וללכת. בערבו של יום, אחרי שהגראדים מבית חנון נוחתים על אשדוד והפצצות המונחות של ישראל הורסות בתים בחאן יונס, אנחנו נשארים עם טריטוריה שגרים בה כשישה מיליון יהודים ולפחות ארבעה מליון פלשתינאים, אשר עוינים אלה את אלה, ואשר התיישבו (לשמחתנו) בעיקר בריכוזי אוכלוסיה נפרדים.

מצב כזה צריך להביא לחלוקה של השטח. העסקה שעומדת על הפרק – מדינה פלשתינאית בגבולות 67'  עם תיקוני גבול קטנים פה ושם, מותירה בידי ישראל 80% של השטח למרות שאנחנו בקושי 60% מהאוכלוסייה. קשה לומר שזו עסקה לא הוגנת. אנחנו מקפידים לזעום על מדינות המערב על שאינן מבינות כי אנחנו הצד הסובל בסכסוך הישראלי-פלשתינאי, מאשימים באנטישמיות ודעות קדומות  את כל העולם ואשתו, ושוכחים שבראייה אובייקטיבית כאשר מציעים ל-60% מהאוכלוסייה 80% מהשטח קשה לומר שישראל יוצאת "מקופחת" - גם אם זה יחייב אלפי מתנחלים, מספר ישיבות ואוניברסיטה אחת לעבור דירה לתוך הקו הירוק.

כל זה כמובן לא מרכך את פגיעת הטילים. מה שממשלות ישראל (לדורותיהן - אפשר לומר) מסרבות בעקשנות להבין זה שצדקתנו – בין אם היא קיימת ובין אם לאו – לא משנה הרבה לציבור ישראלי גדול אשר גר בארץ לא מטעמי אמונה דתית או ציונית אלא
משיקולים פרקטיים. אפשר לחיות עם מלחמה כל שנתיים-שלוש, אבל זה מסוג הגורמים שדוחפים את מי שמקבלים החלטות על בסיס שיקולים רציונליים ולא אמוציונאליים לנסות ולאתר מקומות בטוחים יותר על פני הגלובוס. כמובן, ישנם שיקולים רבים להגר או להישאר בישראל – ממצב כלכלי, דרך סטטוס משפחתי ועד לשליטה בשפות זרות -  אבל המועקה הביטחונית המתמשכת, גם אם היא לא הורגת אותנו, בהחלט דוחפת לנסות את מזלנו בחו"ל.

ימים של מלחמה אולי אינם תקופה אידיאלית להגיע למסקנות חותכות, אבל כדאי שנפנים כי לאיום הביטחוני המתמשך יש מחיר מעבר לדם שהוא גובה ולעלות הפגזים. המדינות השלוות והעשירות ביותר בעולם - לוקסמבורג, סינגפור, ליכטנשטיין ואפילו שוויץ - הן ארצות שבמודע ויתרו על התפשטות טריטוריאלית לטובת שגשוג כלכלי. אולי כדאי שנלמד מהן?

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אמיר חצרוני

צילום: .

פרופ' אמיר חצרוני הוא מרצה בכיר לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון. הדעות המפורסמות הן דעותיו האישיות בלבד

לכל הטורים של אמיר חצרוני

עוד ב''דעות''

פייסבוק