צוק

אסרנו על ילדינו לצאת משער הבית

כל ילד מתמודד עם הפחד בצורה שונה: עומרי בן ה-10 מנסה לראות את היירוטים ואילו דניאל בת ה-13 רצה לממ"ד בבהלה. החופש הגדול התחיל בעומר והוא מבהיל במיוחד

לימור אביטן | 9/7/2014 8:52 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
מבצע צוק איתן - תושבי הדרום בממ"דים: אנחנו חיים במציאות מטורפת של טילים כבר מספר שנים כאן בעומר, ועכשיו בימי החופשה זה קשה יותר מתמיד. הילדים שלנו חכמים ורגישים למצב, הקליטה שלהם רבת חושים ותחושות הבטן שלהם חזקות. כבר לפני שלושה שבועות עם הידיעה על חטיפת שלושת הנערים, דניאל בתי בת ה-13, התחילה לחוש רע - דופק מהיר והתעלפויות.

לאחר שבדקנו רפואית את המצב התברר כי היא נתקפה בפוסט טראומה חרדתית למה שעשוי להגיע. כל מאמצינו להרגיעה העלו חרס. בשלושת השבועות האחרונים היא לא הסכימה להיפרד מאתנו לרגע אחד! כפי שכתבתי בהתחלה, לילדינו חושים מעולים.

בימים האחרונים, דניאל הרגישה ושיחזרה את פחדיה מהעבר - קולות האזעקה, הריצה לממ״ד ואז שריקות הטילים וקולות היירוטים או הנפילות וכל הבית רועד. נכון, מפחיד.

החזרה לממ״ד בשבילה הייתה טראומטית במיוחד, ובאמת כמה זה עצוב שילדי הדרום צריכים לפתוח ככה את החופש הגדול שלהם. הפגיעה בילדים הינה בכל המעגלים ובכל הגילאים, אבל חשוב לשמור על אופטימיות, לספק להם הגנות ולתת כמה שיותר חום ואהבה ותמיד, תמיד להגיד להם שהכל יהיה בסדר.
 
צילום: מירי צחי
מנסים לחזק את הילדים הרכים. ילדים מתחבאים במיגונית צילום: מירי צחי
מלהיב את בן ה-10. יירוט כיפת ברזל

ההתמודדות של ילדיי הינה שונה בתכלית. עומרי בן ה-10 למשל, מנסה לראות את הפיצוצים בשמיים והיירוטים של כיפת ברזל מלהיבים אותו כל פעם מחדש. ליה אפרת בת ה-7 סיפרה לי כי בקייטנה (שהופסקה בשל הירי לדרום) הם מחולקים לזוגות ברזל (לא כיפת ברזל) ביטוי לשני ילדים שאינם נפרדים ואחראים אחד על השני בזמן אזעקה. 

אנחנו גרים ביישוב עומר בנגב. השילוב שלנו עם האוכלוסייה הערבית הוא טבעי. הם נמצאים בתוך היישוב, עובדים, גרים, מתנהלים בתוך הסופר וסניף הדואר ובימי שגרה אנחנו חיים בשלום. שלשום בלילה נודע לנו כי אספסוף פורע חוק זורק בקבוקי תבערה בכניסה ליישוב ומיידה אבנים. ראש המועצה פיני בדש מתוך אחריות לתושביו ניגש מיד לסייע  בשטח.

קשה לחיות במציאות בה אותם אנשים שעומדים איתך בתור לדואר יסקלו אותך יום למחרת באבנים. זה מצב בלתי נסבל ועל ההנהגה המקומית והמדינית לספק פתרונות. בתקופה האחרונה אסרנו על ילדינו לצאת משער הבית. נראה לי שבהחלטה הזאת, נחצה קו אדום. ככה צריכים ילדינו לחיות במדינת ישראל? הרי זה הבית, ובבית צריך שיהיה בטוח.

אנחנו כבר שלושה ימים בבית, צמודים לממ"ד, קשובים לאמצעי התקשורות ולקולות האזעקה, ובעיקר לילדינו הרכים אשר
נולדו למציאות מורכבת. איתנו בממ״ד נמצאת גם עוזרת הבית הערבייה שלנו, היא ברחה מעזה כשהייתה בת 7 ויודעת לספר לי כי אנשי החמאס מתמקמים בבית ובו ילדים ומשם משגרים לעברנו רקטות.

אנחנו, ההורים צריכים לספק תשובות לילדינו הקטנים אם כי החכמים ביותר, מדוע, חמאס זורק טילים גם על העוזרת שלנו, הרי היא ערבייה?! כהורים לשישה ילדים נאמר כי אין תשובה טובה אחת ואולי אין תשובה בכלל. דבר אחד בטוח ואת זה תגידו לילדכם תמיד ובכל בית ובית: עם ישראל הוא עם חזק, חדור אמונה ונעמוד צוק איתן מול אוייבנו הקמים עלינו לכלותנו. מכאן, אנחנו שולחים תנחומינו למשפחות הנערים ומחזקים ידיכם.

משפחת אביטן מעומר מחזקים את ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, חיילי צה״ל ומפקדיו וכל העוסקים במלאכה הקשה בימים טרופים אלה.

עו״ד לימור אביטן, אמא ל-6 ילדים, מתוך הממ״ד.‬
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

nrg מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק