כמה סמלי: תשע שנים לכפר מיימון
בחרנו לכרות ברית עם השטן והתוצאה לעינינו. אחרי שנות סבל רבות כל כך ההנהגה צריכה כבר להכיר בחטא ולסיים עם העונש הזה
האמת היא שבכפר מיימון כלל לא עסקו באיומים הבטחוניים שתוכנית ההתנתקות איימה ליצור. הקריאה שיצאה משם התמקדה בהיבט המוסרי, באחווה היהודית – יהודי לא מגרש יהודי. המחאה למען הותרת חבל הארץ היפהפה על כנו לא התבססה על הצהרות בטחוניות או אסטרטגיות מעמיקות ראות. היא היתה תמימה בהרבה, כמו עצם ההתיישבות בחולות חבל עזה, והתמקדה בשתדלנות לא להשחית סתם כך חלקת אלוהים.
לא להנחיל מפח נפש נטול תכלית לאלפי מפריחי שממת החולות. כל היתר, כל מה שקרה מאז ושתואר לעיל, אלו תוצאות נלוות, הכרחיות, של העוול המוסרי, של השלכת אזרחים נאמנים מביתם תוך השמדת כל היקר לעם היהודי בתת השטח הזה, השמדה בהתנדבות של כל מה שיהודים מסורים עמלו עליו שנים ארוכות. של הפיכת מלח הארץ למעמד נזקק ונחות תוך רמיסתו בדרך הישראלית הידועה.
זה מזכיר את סיפור "השטן ודניאל ובסטר" שכתב סטיבן וינסנט בנה ב-1937 ומתבסס על מיתוס פאוסט הגרמני העתיק. העלילה בקצרה: ובסטר כרת ברית עם השטן כדי לזכות בהנאות רגעיות, בלי לחשוב שעל כל הנאה הוא ישלם בריבית דריבית. הוא לא העלה על הדעת שיבוא יום והשטן יתבע את שלו ואז יטבעו כל הצלחותיו הזמניות בים של יגון.
בתחילה ובסטר, סוג של איוב מדגם אמריקני, אכן הופך לאדם מצליח. המציאות מאירה לו פנים בצורה בלתי רגילה. אולם כל העת, כמו ענני סערה, מאפילה על כך הידיעה שעל כל הנאה ובסטר ייאלץ לשלם ביוקר. כל בקשה שלו מתמלאת בצורה שרק הולכת ומסבכת אותו יותר ויותר בחוזה שכרת עם מלאך המוות.
כרתתם ברית עם השטן – אל תתפלאו על התוצאות
החטיפות הובילו לשיחרור סיטונאי חוזר חלילה של עוד ועוד מחבלים. אלו, אגב, שוחררו לעתים גם סתם כך, בלי סיבה מיוחדת, מלבד זו הקבועה והנכונה תמיד: להניע איזשהו משא ומתן, איזשהו סבב שיחות שלא יסתיים לעולם ולא יגיע לשום מקום. כמו התמכרות שאין בה כבר שום הנאה, רק צורך אובססיבי חסר תכלית ותוחלת להיצמד לריטואל כדי לחוש יציבות מדומה, בעולם שכבר שום דבר לא בטוח בו.
יום השנה התשיעי לאירועי כפר מיימון זה בדיוק הזמן להכיר בכך שמחול השטן החמאסי לא יסתיים עד שלא נשוב לחולות נצרים, אלי סיני, דוגית, נוה דקלים, שירת הים, בדולח, כפר דרום, מושב קטיף, גני טל ונצר חזני. הוא לא יחדל עד לרגע שבו נשוב ונרכוש את הביטחון העצמי ונפנים את התובנה שגם לנו מותר לחיות כאן כמו בני אדם, בלי לרדת למקלט באמצע הלילה ובלי לחשוש לתפוס טרמפים, לנסוע באוטובוסים, לרדת אל החוף. שגם לנו מותר לבנות כאן את בית חלומותינו כפי שאנחנו מאמינים שהוא צריך להיות.
הוא לא יחדל עד שנשוב להר הבית. עד שנפנים שאת צמרת החמאס יש לחסל ואת האספקה לנתק כי נוחות תושבי עזה איננה שיקול במקרה שבו אנשינו מטווחים, כשנערים נחטפים אל מותם, כשצבע אדום זה תיאור מצב קבוע של חיינו כאן. עד שנבין שלא יועיל לנו לשמור על איפוק כי שקט נענה ברעש, כי מחוות נענות בכפיות טובה. כי עם רוצחים מדברים בנשק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם