ראשי » חדשות » דעות

חוק הכשרות החדש: חוק עוקף בג"צ ורבנות

בניגוד למראית העין שמבקשים מציעיו ליצור, החוק החדש עומד בסתירה לפסיקת בית המשפט - וגם לשכל הישר. מי שמעוניין בכשרות אחרת, שיקים אלטרנטיבה

הדיון הציבורי שהתלהט בימים האחרונים בעקבות החלטת ועדת השרים לענייני חקיקה לתמוך בהצעת החוק של ח"כ אלעזר שטרן, לפיה הרבנות תחויב להעניק תעודות הכשר למסעדות ובתי עסק הפתוחים בשבת, מבוסס על תמונה מעוותת של המציאות ושל המצב החוקי כיום. זו לשון הידיעה שהופצה לכלי התקשורת, ופורסמה ברובם (גם באתר זה) כמות שהיא: 'כיום, קובע חוק הונאת הכשרות כי "במתן תעודת הכשר יתחשב הרב בדיני הכשרות בלבד" כאשר בפועל נשקלים שיקולים אשר אינם קשורים לכשרות המזון... על פי ההצעה של ח"כ שטרן תעודת ההכשר תינתן לבית העסק בהתחשב אך ורק במידת כשרותו של המזון.'

לא צריך להיות מומחה ללוגיקה כדי לתמוה על הזהות בין פתיחת הדברים לסופם. למעשה, לפי הידיעה, מבקש ח"כ שטרן לחוקק את מה שהחוק הקיים במדינת ישראל קובע. הידיעה אמנם רומזת שהבעיה היא שבפועל נשקלים שיקולים אחרים, אך זה לא מסיר את התמיהה אלא מגדיל אותה. אם החוק אינו מיושם, צריך לעשות מאמץ ליישם אותו, אבל מה תועיל לעניין זה חקיקתו מחדש?

האמת היא כמובן שניסוח הידיעה, המכוון ליחסי ציבור, אינו משקף את תוכנה הממשי של הצעת החוק. הצעת החוק של ח"כ שטרן אינה מסתפקת בקביעה העקרונית, שהשיקולים במתן תעודה יהיו שיקולי כשרות בלבד. היא קובעת באופן ספציפי שהדרישה לשמירת שבת אינה לגיטימית – בין אם יש לכך השלכות לעניין הכשרות ובין אם לא. היא מחייבת את הרבנות – באמצעות איום בעונש פלילי – לתת תעודת כשרות למסעדות הפתוחות בשבת, יהיו אשר יהיו הקשיים ההלכתיים, העקרוניים והמעשיים בהבטחת הכשרות במקרים אלה.
 בית המשפט אמר את דברו
על מידת חומרתם של הקשיים האלה ניתן אולי להתווכח. אך לא ניתן להתווכח על השאלה האם השיקול של שמירת שבת הוא שיקול לגיטימי במתן תעודת כשרות או לא. לא ניתן להתווכח על כך משום שנושא זה כבר מכוסה על ידי החוק הקיים, ובמדינת ישראל יש גוף אחד המוסמך לפרש את החוק – והוא בית המשפט. גם אם זה אולי מפתיע, העובדה היא שבית המשפט בישראל כבר נדרש לשאלה זו בדיוק, ואמר את דברו, פעם אחר פעם, בקול צלול מאוד.

בפסק דין שנתן בית המשפט העליון ב-1995, בעתירה של מסעדת 'אוכל יהודי אמיתי' נגד רבנות תל אביב – ששללה ממנה את ההכשר בגלל פעילותה בשבת – ציינו השופטים כי 'מאכל שנתבשל בשבת לא זו בלבד שהוא אסור לאכילה, אלא שהוא אוסר גם את הכלים... הכנת מאכלים בשבת היא מן "הגרעין הקשה" של הלכות כשרות'. קביעה חד-משמעית זו הפכה להלכה מחייבת שמנחה את בג"ץ בנושא עד היום. כך למשל בשנת 2006 עתרה מסעדת 'אירוח גולן' נגד הרבנות הראשית לישראל בתביעה שתינתן לה, חרף העובדה שהיא פתוחה בשבת, תעודת כשרות לימות החול בלבד – בדיוק מה שמציע ח"כ שטרן. בג"ץ דחה את העתירה, ושופטת העליון מרים נאור, בפסק דין שלו הצטרפו שני עמיתיה, כתבה בין השאר: 'פשוט וברור הוא בעיניי לאור מה שנפסק בפרשת "אוכל יהודי אמיתי" כי העותרת, המבשלת בשבת ואינה מוכנה להגיע להסדר בעניין אי-בישול בשבת אינה זכאית לתעודת כשרות'.

השופטת נאור לא הסתפקה בקביעה זו, שהיא, כלשונה, פשוטה וברורה, והוסיפה דברים הנוגעים ישירות למתווה המוצע על ידי ח"כ שטרן, של תעודת כשרות לימי חול בלבד. לדבריה, 'העותרת ביקשה כאמור תעודת כשרות מסוייגת. היא ביקשה וקיבלה, כאמור, צו על תנאי המורה למשיבים לנמק מדוע לא תינתן לה "תעודת כשרות לימי חול". לא אכחד כי נראה לי שיהודים שומרי כשרות רבים יסובו על עקביהם ויצאו ממסעדה אליה נקלעו ביום חול המתהדרת בתעודת "כשרות לימי חול", או תעודות כשרות מסויגות אחרות.' 

במילים פשוטות, מה שאומרת השופטת נאור הוא שמתן תעודת כשרות לימי חול בלבד הוא רעיון מופרך, שהציבור הרחב של צרכני הכשרות אינו מעוניין בו, ושתוצאתו היחידה תהיה שציבור זה יאבד את אמונו בתעודות הכשרות של הרבנות. שיקול פשוט זה, הנגזר מהמציאות ומהשכל הישר, הוא בעיני שופטי העליון טעם מספיק לא לחייב את הרבנות לתת תעודות כאלה, גם בהנחה שניתן להתגבר איכשהו על כל המכשולים ההלכתיים והטכניים הכרוכים בכך.

אין צורך לומר, שזכותו של ח"כ שטרן לחלוק על שופטי העליון, ולדחות את פרשנותם העקבית לחוק. זכותו גם לנסות לכפות על הציבור את פרשנותו שלו, המנוגדת באופן קוטבי לזו של בית המשפט, באמצעות חקיקה חדשה – מה שמכונה 'חוק עוקף בג"ץ'. אולם מן הראוי היה שיבהיר לציבור מה הוא מבקש לעשות, בלי מצג שווא. דומה שח"כ שטרן נוהג בחוסר כנות כשהוא טוען כאילו רצונו הוא רק לאכוף את העיקרון, הקבוע בחוק, שאין לערב שיקולים אחרים במתן תעודת כשרות. וברור שאין שחר לקביעה המופיעה בהמשך הידיעה שכבר צוטטה לעיל, 'תיקון זה נובע, בין היתר, ברוח פסיקתו של בית המשפט העליון'. כפי שראינו, ההיפך הגמור הוא הנכון.

הפתרון מחוץ לרבנות
אין זאת אומרת שאין מקום למתן תעודות כשרות למסעדות הפתוחות בשבת. ייתכן בהחלט שיש צורך אמיתי בזה – קיים ציבור המעוניין לצרוך אוכל ברמת כשרות בסיסית בלי לבדוק בציציותיו של המקום שהוא אוכל בו. אך הפתרון אינו לכפות על הרבנות מתן הכשרים כאלה. לא זו בלבד שאין הצדקה חוקית או הגיונית – לפחות לדעת שופטי בג"ץ – לכפייה כזו, היא גם עומדת בניגוד בוטה לחופש הדת של הרבנים והמשגיחים הנושאים בעול, ושל הציבור הרחב המעוניין שהרבנות תמשיך לשרת אותו על פי הקריטריונים הנהוגים כיום. גם מבחינת השכל הישר, לא ניתן לתת לגוף מסוים סמכות מקצועית ובה בעת להכתיב לו כיצד יפעיל אותה. בנוסף, גם אין לכפייה כזו סיכוי להצליח; אנשים דתיים לא יעשו, בדרך כלל, דבר המנוגד לדתם ולמצפונם אפילו אם יאיימו עליהם בסנקציות פליליות.

הפתרון המתבקש הוא דווקא פשוט. יתאגדו להם כל בתי 

העסק המעוניינים לפעול בשבת מחד ולשמור על רמת כשרות בסיסית מאידך, ויקימו גוף עצמאי, שייתן תעודות משלו לציבור המעוניין בסוג בסיסי כזה של כשרות. הרי הרבנות איננה בשום פנים הגוף היחיד שנותן הכשרים במדינת ישראל. למעשה היא אחד מני רבים. כמעט לכל פלג ולכל קהילה חרדית יש הכשר משלה. עד היום הגורם העיקר לריבוי המופלג של ההכשרים היה הרצון של קבוצות שונות להחמיר יותר, או להציג את עצמן כמחמירות יותר מקבוצות אחרות. אך אין שום סיבה שאותה שיטה לא תעבוד היטב גם בכיוון ההפוך, ושציבור המעוניין ברמת כשרות נמוכה מן הסטנדרט המקובל לא ימצא גם הוא את מבוקשו. הרי ח"כ שטרן טוען שיש רבנים חשובים שתומכים במהלך שלו ובמתן כשרות מסוג זה; אדרבה, יפנה את כוחו לאפיק קונסטרוקטיבי, ובמקום לאיים על הציבור בכפייה דתית דרקונית – ישדך בין הרבנים האמורים ובין בתי העסק והציבור המעוניין ויקים גוף כשרות חדש, שייתן תעודות כשרות לימי חול בלבד, וכל מי שירצה יוכל לסמוך עליו ולדעת בדיוק מה הוא אוכל. כולנו נברך על מהלך כזה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

אבי שויקה

חוקר מקרא וספרות חז"ל, עובד בפרוייקט פרידברג לחקר הגניזה

לכל הטורים של אבי שויקה