תוגת עזה: לרדת לשורש הסכסוך
הצעה לנאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אל תושבי עזה, 25.07.14, לאחר כניסה קרקעית לצפון הרצועה. נאום אמיץ, שהלוואי שיאומץ
הדברים שאשמיע בדקות הקרובות הם דברים שלא שמעתם עד היום מפי כל גורם ישראלי. אני רוצה להודות לרשת אל-ג'זירה שהעמידה לרשותי את הבמה הזאת, על מנת להעביר אליכם מסר משמעותי שיכול להביא תקווה לאזור כולו, ולחלץ אותנו ממעגל האלימות שאתם ואנחנו נתונים בו כבר שנים רבות מדי.
יש לנו כח רב, גם אם אנו זהירים בשימוש בו. יש לנו נחישות ואמונה בצדקת דרכנו. המנהיגים שלכם מוליכים אתכם בסיסמאות מלהיבות אל אסונכם, פעם אחר פעם. רצועת עזה בה אתם חיים, רצועה שהיתה בעבר גן פורח, הופכת לעיי חרבות. העולם עוזר לכם, אך אתם בוחרים להשתמש בעזרה הזו כדי לייצר נשק ולחפור מנהרות, מתוך תקווה שתוכלו להכניע את ישראל. זוהי תקוות שווא. לא תוכלו לנו. כן – אתם יכולים לפגוע בנו, להכאיב לנו, לגרום לנו להפסדים כבדים ולאבדות קשות; אך לנצח אותנו לא תוכלו, והפגיעה בנו רק תרחיק אתכם שוב ושוב מחלומותיכם לעתיד טוב יותר.
בימים האחרונים כוחות צה"ל השתלטו על כברת ארץ בצפון הרצועה. מן המקום הזה שוגרו טילים רבים, וכעת לא ישוגרו עוד. אבל מטרת הכיבוש שלנו את השטח הזה אינה רק הריסת משגרי הטילים, וגם לא סיפוח השטח לישראל. אנו מתכוננים להישאר בשטח הזה לאורך זמן, על מנת להפוך אותו לבסיס לשינוי מן היסוד של המציאות שבה אתם, תושבי עזה, חיים כבר עשרות רבות של שנים. להצבת אלטרנטיבה של חיים, כבוד ותקווה לפליטים הפלשתיניים של הרצועה."
לגעת בשורשי הסכסוך
"אני רוצה לשוב שישים ושש שנה אחורה, אל שנת 1948. אל מלחמת העצמאות שלנו, שאתם מכנים 'נכבה'. עשרות שנים מנהיגי ישראל לא העזו להישיר אליכם מבט ולדבר על מה שקרה אז. אני מבקש לעשות זאת עכשיו.
אנו, היהודים, שבנו אל הארץ הזאת לאחר מאות ארוכות של שנים בגלות, מפוזרים בעולם כולו. שבנו על מנת להקים מחדש בארצנו העתיקה, היא פלשתין, את המדינה שלנו. מקום בו לא נהיה נתונים לשליטה של אחרים. אולי לימדו אתכם שאין עם יהודי, שמדובר בדת בלבד. אבל הרצל הזכיר לנו את מה שידעו גדולי עמנו כל הדורות: שעם אנחנו, ושיש לנו מולדת, ושאיננו יכולים לחיות עוד בניכר.
קיווינו שהשיבה שלנו אל הארץ תביא אתה תנופת פיתוח. קיווינו שנתקבל בשמחה על ידי יושביה המעטים של הארץ, שהיתה מוזנחת ומופקרת. מצאנו כאן תושבים מארצות שונות – מצרים, סורים, בדואים, צ'רקסים, דרוזים, וגם פלאחים פלשתיניים, מקומיים, לעתים ממוצא יהודי. הציונות יכלה, ורצתה, להציע לכל תושבי הארץ עתיד מזהיר.
ככל שהתעצמה העלייה היהודית והתעצם פיתוח הארץ, התברר שלא נוכל לכונן כאן את ביתנו הלאומי בדרכי שלום. התברר שהמרחב הערבי, בתוכו ביקשנו לכונן את מדינתנו, מתנגד, ושתושבי הארץ הערבים מסייעים בידו. לא היתה לנו ברירה אלא להקים את המדינה מתוך מלחמה. מי שהטיפו נגד המדינה היהודית, ומי שסייעו בידי הלוחמים בה, שילמו את המחיר – ומצאו עצמם בסיומה כפליטים, הרחק מביתם ומשדותיהם.
כאשר המלחמה הסתיימה מצאתם את עצמכם מעברו של הגבול. מאות אלפי פליטים ערבים שנדחקו החוצה משטחי מדינת ישראל החדשה, אל עתיד לא ברור. אבל פליטים היו גם מצידו השני של הגבול: מאות אלפי פליטים יהודים ממדינות ערב, שהותירו מאחוריהם את רכושם ואת כבודם, לצד מאות אלפי הפליטים היהודים מאירופה, שעברו את אימי השואה והגיעו לכאן על מנת למצוא מנוח לכף רגלם במדינה היהודית היחידה בעולם.
ששים ושש שנים חלפו מאז. הפליטים היהודים היו לבשר מבשרה של מדינתו, מדינת ישראל. הם כבר מזמן אינם פליטים, אלא אזרחים וגם מנהיגים במדינה משגשגת, מדינה שכולה נבנתה על ידי פליטים. אך אתם, פליטי 48 הערבים, נותרתם כל השנים הללו במחנות פליטים. מלבד ממלכת ירדן, שאר מדינות ערב לא קלטו אתכם אל תוכם, והעדיפו להשאיר אתכם במעמד הפליט, ואף להוריש אותו לדורות הבאים, במעין המתנה להיעלמותה של מדינת ישראל. טיפחו בכם את החלום על השיבה, השיבה אל הכפר או אל העיר של לפני 48.
זהו חלום שווא. לא תשובו אל יפו ואל מג'דל, אל קסטינה ואל באר שבע. גם לא לבית שאן או לצפת, ולא למאות הכפרים שלכם שהיו ואינם עוד. למלחמת השחרור היו תוצאות, ובמקום שממנו אתם נעקרתם מצאו פליטים אחרים את ביתם. מדינת ישראל לא תשיב את הגלגל לאחור, ולא ניתן יהיה לאלץ אותה לעשות זאת. מנהיגיכם מטפחים בכם חלומות שמביאים אתכם לחיות דור אחרי דור בעוני ובסבל.
השיבה לא תתממש. אך מדינת ישראל חזקה מספיק כדי להכיר בסבל שלכם. כדי להציע לכם תקווה. כדי לפצות וכדי להניע תהליך היסטורי של שיקום וסיום המעגל שנפתח לפני שנים רבות כל כך."
המודל של צפון הרצועה
"בשבועות הקרובים יוקמו ברצועה הצפונית של עזה, תחת שלטון צה"ל, עמדות שיציעו לכם פתח מילוט מהמציאות הקשה שלתוכה נולדתם ושבתוכה מבקשים להשאיר אתכם. בעמדות אלה יוצעו לכם, הפליטים, שתי אפשרויות המקובלות בתהליכי שיקום פליטים בכל העולם, כמיטב המסורת של נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR), שכבר שיקמה מיליוני פליטים בעשרות השנים האחרונות: שיקום במדינה שלישית, לרוב מעבר לים, או שיקום כאן, בצפון רצועת עזה.
מי שיבחר להגיע אל העמדות שלנו, ייפרד לתמיד ממעמד הפליט וגם מאונר"א, אותה סוכנות שהוקמה כדי להשאיר אתכם, פליטי 48, כפליטים לנצח. הוא ייטול אחריות מלאה לחייו לחיי משפחתו – אחרי שיקבל פיצוי ומענק נדיב, שיאפשר לו לפתוח בחיים חדשים.
בשלב הראשון, נסייע לכאלף בתי אב לבנות את ביתם בצ'ילה, שכבר שנים מציגה מדיניות של דלת פתוחה לפליטים פלשתיניים. אני רוצה להודות מכאן לממשלת צ'ילה, ולקרוא למדינות נוספות, המעוניינות בפתרון הסכסוך במזרח התיכון, ללכת בעקבותיה. אני יודע כבר כעת על נכונותן של מדינות באירופה ובצפון אמריקה לקלוט פליטים מעזה, גם אם במספרים מוגבלים, ואני מצפה שגם מדינות ערב יפתחו את שעריהן ויציעו למשפחות שיהיו מעוניינות בכך להתאזרח בארצם. מי שיגיעו אל מדינות אלה לא יהיו לנטל: הם יגיעו כשבאמתחתם סכום נאה להתבססות, ולעתים קרובות גם מיומנויות והשכלה שיועילו לכלכלות המקומיות.
מי שיבחר לסיים את מעגל הסכסוך ולהתחיל בחיים חדשים, יקבל מאתנו את מלוא ההערכה וההכרה במחיר ששילם על הקמת מדינת ישראל. לא מדובר בוויתור על הכבוד, אלא בהשלמה עם כורח היסטורי. וכך מלבד הפיצוי והמענק, נציע לצאצאי הפליטים גם ביקור במקום בו חיו אבותיהם לפני המלחמה, ונציג בפניהם את מה שאנו, כמדינת פליטים, חוללנו בעשר אצבעותינו.
מי שיעדיפו להישאר כאן ולהפוך את עזה לביתם, אחרי שנים של חיים בה כמקום מקלט זמני, יזכו גם הם למענק ולפיצוי, ולסיוע בבניית קהילות חדשות – כאלה שלא יהיו מבוססות על שנאה לישראל ועל שאיפת השמדתה. ישראל תקים בצפון רצועת עזה מחדש גם את אזורי התעשייה המשותפים, ותיטול – בשטח הקטן שכבר כבשנו - אחריות מלאה על בטחון התושבים לפרק זמן ארוך טווח, עד למצב בו ניתן יהיה לקיים שלטון מסודר ולא טרוריסטי גם ללא נוכחות ישראלית.
אני יודע: רבים יחששו לבוא אל העמדות שלנו. לא בגלל שהם אינם רוצים לפתוח דך חדש, אלא בגלל שהם חוששים להפגע מידי קנאי הרעיון הלאומי הפלשתיני, שאינם מוכנים לוותר על קלף הפליטות. אלה שסבורים שהנה עוד רגע קט והם משמידים את מדינת ישראל ובונים את ממלכתם על חורבותיה. לא נתערב בנעשה בעומק הרצועה, אבל מי שיגיע אל גבולנו ויבחר בדרך של סיום הסכסוך, אנו נבטיח לו הגנה מלאה.
בתחילה יהיו אלה מעטים; אך בהמשך אנו צופים שתהיה נהירה גדולה אל העתיד שאנו נציע. הדרכים המובילות אל עמדות השיקום שלנו יהפכו לפתח הניקוז שירוקן את עזה מצפיפות הפליטים שבה, יוציא את האוויר מבועת השנאה וההרג, וישיב לה את התקווה ואת רצון החיים.
שנים רבות המתנו שהעולם ייטול אחריות על פתרון בעיית הפליטים. שנים ציפינו שהעולם הערבי, או המערבי, ייזום את סיומה של הסאגה הארוכה והטראגית הזו. שנים חששנו לגעת בה בעצמנו, מתוך חרדה לקיום ביתנו הלאומי. מתוך רצון שלא לשלוט בעם אחר ולא לקבוע את עתידו. אבל מסתבר שאם אנו לא ניזום את פתרון הבעיה, איש לא יעשה זאת במקומנו. והרי גם לנו אחריות להיווצרותה של הבעיה, ולנו יש אינטרס עליון – בטחוני, לאומי ומוסרי - בפתרונה. כמובן, אנו עושים זאת בתיאום מלא עם ארה"ב – שכאחת המדינות המממנות את אונר"א, יש בכוחה להשפיע על מדיניות הארגון – ועם שאר הקהילייה הבינלאומית.
דומני שהכל מבינים שנגיעה בשורשי הסכסוך היא הכרחית כדי להביא לשינוי אמיתי באזור.
מכבדכם,
בנימין נתניהו"
*
כרקע וכהשלמה, כמה עובדות שמעטים יודעים על עזה, הפליטים והשיקום:
1. רוב מוחלט (כ-80% לפחות) של תושבי עזה הם פליטים וצאצאי פליטים, הרואים עצמם כדיירים זמניים בה.
2. רוב מוחלט של תושבי עזה מעוניינים להגר, אם תינתן להם האפשרות לעשות כן.
3. יש מדינות רבות בעולם שקולטות כל העת פליטים ממדינות ערב ומעניקות להם אזרחות ועתיד.
4. הארגון המטפל בפליטי 1948, אונר"א, הוא ארגון הפליטים היחיד בעולם שאינו עוסק כלל בשיקום פליטים אלא רק בהחזקתם.
5. הן אונר"א והן ארגוני הסיוע המערביים הפועלים בעזה אינם מציעים לפליטים כל אפשרויות שיקום מחוץ לרצועה, מסיבה פוליטית אחת: שלא לפגוע בעיקרון זכות השיבה.
6. למעט ניסיון כושל ולא משמעותי בשנות ה-80, ישראל לא פעלה מעולם ברצינות לשיקום פליטים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם