צוק

עזה של טרור: בגלל ההתנתקות ההיא

היה קשה להישאר בעזה, אך קשה פי כמה לחזור אליה כעת: גדיי הטרור שהנחנו שם נעשו תיישים. חשוב להיזכר בדברים שנאמרו ערב ההתנתקות

חגי סגל | 17/7/2014 23:42 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
מבצע 'צוק איתן', יסתיים איך שיסתיים, כנראה אינו עוד מבצע. העם היושב בציון הצטייד בתובנות מטלטלות. דבר נפל בישראל, תרתי משמע. קור הרוח הנאה שבו קידמו התל־אביבים את מטחי הטילים, ויכולת הסיכול המופלאה של מערכת כיפת ברזל, אינם מטשטשים את הידיעה הכללית הצלולה שכל הארץ צבע אדום. לראשונה בתולדות המלחמות כאן נפלו טילים ממטולה עד אילת, פשוטו כמשמעו. כבר אין לאן לברוח.

מומחי ביטחון קבעו לפני שנים רבות שבעידן הטילים מתמעטת חשיבותו של השטח. "מותק, הקילומטרים התכווצו", התחכם פעם יואל מרקוס. הוא התכוון לומר שבין אם נישאר ביש"ע, ובין אם נצא משם, טילים יתפוצצו פה בכל מקרה. אם לא מרצועת עזה, אז מטהרן. אז בשביל מה צריך את יש"ע? 

עשרת הימים האחרונים חשפו את הפרצה הגדולה בהשקפה הביטחונית הזו. הציבור מבין עכשיו, למרבה הצער באיחור מה, שהקילומטרים לא התכווצו. אמנם הם אינם פוליסת ביטוח מפני סכנה בליסטית רחוקה, אך בלעדיהם גדלה מאוד הסכנה הבליסטית הקרובה. האויב משתמש בהם לצרכיו ההתקפיים. עובדה: טהרן נשארה טהרן בדור האחרון, אבל רצועת עזה נעשתה מסוכנת פי אלף. הסכם אוסלו ותוכנית ההתנתקות הפכו אותה מסתם שטח עוין למערך שיגור משוכלל. במקום נווה־דקלים ז"ל קיבלנו נווה טילים. חממות החסה הפכו לחממות של טרור רקטי. הוא לא מצליח להשבית את שמחת חיינו, אך בהחלט ממרר אותם. הכלכלה נפגעת, חופש התנועה מצטמצם, קיבוצי עוטף עזה מתרוקנים מתושביהם, מעמדנו בעולם נפגע כשאנחנו מחליטים להגיב.
 
קרא לקסאמים 'חפצים מעופפים'. וייסגלס
קרא לקסאמים 'חפצים מעופפים'. וייסגלס צילום: ראובן קסטרו
כיפת ברזל נועדה, בין השאר, לאפשר לדרג המדיני לוותר בלב קל יותר על העומק האסטרטגי, אך היא כבר לא תאפשר. כל מי שעיניו בראשו ואוזניו כרויות לצפירות אזעקה מבין שהכיפה חוסכת חיי אדם, אבל אינה הודפת את תחושת המלחמה. לאורך זמן אי אפשר לנהל שגרת חיים לאומית בצל אזעקות ויירוטים. כיפת הברזל האמיתית היא כיפת השטח. כשאתה מסיר אותה ברגע של פזיזות או עייפות, זה רק עניין של זמן עד שמשהו כבד ייפול על ראשך.

בראיון לקלמן ליבסקינד ב'גלי ישראל' התנצל השבוע עו"ד דב ויסגלס על הביטוי המביך "חפצים מעופפים" שהשמיע במסגרת מבצע השיווק של תוכנית ההתנתקות. לכאורה, מודה ועוזב ירוחם, אבל בעצם לא מודה, לא עוזב ולכן גם לא ירוחם. רל"ש שרון לשעבר עדיין טוען שההתנתקות כלשעצמה הייתה רעיון אסטרטגי נפלא. מנקודת מבטו, היסוסי נתניהו ויעלון לצאת למבצע יבשתי נרחב ברצועה מהווים הוכחה ניצחת לצדקת היציאה משם ב־2005. אם אי אפשר בלי עזה, למה לא חוזרים לשם עכשיו?  שואלים הווייסגלסים רטורית במאמץ להדוף את המתקפה הימנית המתחדשת על הגיון ההתנתקות.

התשובה היא, כמובן, שיש בחיים טעויות בלתי הפיכות. כששני רופאים מתווכחים על סוג הטיפול שצריך להושיט לחולה ומסוים, ודעתו של אחד הרופאים מתקבלת, הוא מנוע מלהגיד לרופא השני אחרי שהחולה מת: "טוב, בוא ננסה עכשיו את הטיפול שלך, נראה אותך". והנמשל: היה קשה להישאר בעזה, אך קשה פי כמה לחזור אליה כעת. ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה, והדיונות של עזה עמוקות יותר. גדיי הטרור שהנחנו שם נעשו תיישים. בתחילת העשור שעבר הם ירו פצ"מרים על נצרים, היום הם יורים טילים על חיפה. אפילו הימין הפרנואידי ביותר לא חזה הסלמה שכזאת.

השמאל, מצדו, חזה רק טוב. אני מצטער להכביר כאן לקט נוסף של ציטוטי עבר בעד ההתנתקות, אך הם חומר גלם חיוני לוויכוח העכשווי על נוהל הטיפול בעזה ולוויכוחים שעוד ננהל בעתיד בסוגיות דומות. הביטחון העצמי של תומכי הנסיגות, ויומרתם המקצועית או המוסרית, ממש מזמינה את ציטוטי הארכיון האלה, הלקוחים מהשנה שקדמה להתנתקות: אריאל שרון בפנייה אישית אל מתפקדי הליכוד: "תוכנית ההתנתקות טובה לביטחון. לישראל יהיה חופש פעולה רחב יותר מאי־פעם לפעול כנגד ארגוני הטרור. כל ראשי מערכת המודיעין מעריכים כי בעקבות תוכנית ההתנתקות – הטרור יפחת. אולם אם יימשך הטרור, ישראל, והפעם בגיבוי בינלאומי, תשוב ותפעל גם בעזה ביתר שאת. ...זו התמורה הביטחונית המיידית להעתקת אותם יישובים, שהיום אינם תורמים דבר לביטחון ישראל" (30.4.04). אהוד אולמרט בראיון עיתונאי: "האיום הכי משמעותי של מתנגדי ההתנתקות שהושמע ערב המשאל, הוא שאם ניסוג באופן חד־צדדי זה יהיה 'רוח גבית' לטרור. כמה עוד יכול הטרור להתגבר ביחס למה שכבר יש שם? לא מספיק מה שיש?" (ידיעות אחרונות, 14.5.04).

עמי איילון בעצרת שמאל בכיכר רבין: "פינוי עזה הוא צעד קטן כדי לאפשר ביטחון ושלום למדינה יהודית" (15.5.04). שמעון פרס בעצרת הנ"ל: "שמונים אחוז מעמנו רוצה שלום, אחוז אחד מנסה לחסום את זה. לא ניתן להם. באנו לומר הערב: האחוז האחד והיחיד הזה לא ישלח אותנו בחזרה אל המלחמות, אל נתיב הדמים. אנו זקוקים לממשלה שתבטא את רצון העם ותפעל למען עתידו. כן להילחם בטרור ולהכות בו, אך כן לפנות את רצועת עזה וציר פילדלפי. אפילו שרון יודע שיש פתרון לציר פילדלפי, פתרון מצרי־ישראלי־פלשתיני שיעזור להפוך את האזור המסוכן לאזור תעשייה בסיוע וליווי אמריקני".

מאמר מערכת של 'הארץ' למחרת העצרת הנ"ל: "יש לאמץ את דגם הנסיגה החד צדדית מלבנון, שהוכיחה עד כה, כי אפשר לבסס את הביטחון על אמצעים אחרים" (16.5.2004). אלוף במיל' פרופ' יצחק בן־ישראל: "פינוי גוש־קטיף לא יפגע ביכולתנו האמיתית להילחם בטרור" (ידיעות אחרונות, 8.6.05). תא"ל במיל' שמואל צוקר: "לנוכחות הצבאית שלנו ברצועה אין שום משמעות, אם מדברים על ביטחון מדינת ישראל, או על הגנת אשקלון ושדרות מפני טילים. מה הצבא כן עושה שם? שומר על המתנחלים. מגן על נצרים, על כפר־דרום, על ציר כיסופים" (ידיעות אחרונות, 14.5.04).

סגן ראש השב"כ עופר דקל בראיון פרישה 

ערב ההתנתקות: "אתה שואל אותי האם ההתנתקות טובה לביטחון? היא טובה מאוד לביטחון! זה טוב ליהודים. בפירוש, כן. ב-2004 ביקש ממני ראש השב"כ לגבש את עמדת השירות לגבי ההתנתקות. ניסינו אז לרדת לעומק התהליך, לחזות מה יהיה, ולבסוף התגבש קונצנזוס שההתנתקות טובה ליהודים. אני לא מכיר עמדה של השב"כ המתנגדת להתנתקות. זה פשוט לא יעלה על הדעת. לבוא ולהגיד שההתנתקות תייצר מצב גרוע יותר מזה של היום? זו כפירה בעיקר. ההתנתקות תפחית את היקף הטרור. בהיעדר יישובים ברצועה – מטרות התקיפה שלו כבר לא תהיינה זמינות.
שאלה: "אז מניין צצות כל התחזיות הקודרות של גורמים ביטחוניים כאלה ואחרים, לגבי היום שאחרי ההתנתקות?"
דקל: "התחזיות האפוקליפטיות נובעות מהסתכלות חד־ממדית על הזירה הפלשתינית. ...אם יירה טיל אחרי ההתנתקות, לצה"ל תהיה יותר לגיטימציה להיכנס לשטח מאשר יש לו היום" (ידיעות אחרונות, 12.6.05).

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

חגי סגל

צילום:

תושב עפרה, עורך ראשי מקור ראשון

לכל הטורים של חגי סגל

עוד ב''דעות''

פייסבוק