בין בר פלוגתא לבוגד
ארגונים שמזדהים בשעת מלחמה עם הצד השני ופועלים נגד עמם הם בוגדים. אין דרך יפה יותר לקרוא לאלו בתוכנו שמזדהים עם עזה
התשובות שסיפקו העובדים היו תשובות של מכונה. ״נכנסתם לשטח פרטי, תצאו מכאן אחרת נזמין משטרה״. התקשורת לא נכחה במקום וב״בצלם״ לא התביישו לסתום פיות. אלא שבעידן הרשתות החברתיות קל בהרבה ממה שהיה פעם להבטיח את זכות הציבור לדעת. ההקלטה עלתה לפייסבוק וגרפה המון תגובות.
המלחמה הנוכחית מחזירה את החברה הישראלית לעבר. לשנים בהן החלוקה בין טוב לרע, בין ״שלנו״ ל״שלהם״, בין אוהב לאויב הייתה חדה וברורה. לשנים בהן לא בחלה התקשורת במילה ״כוחותינו״. לעידן תמים יותר וטהור יותר. לתקופה של סולידריות לאומית. לתקופה בה עמותה או ארגון שמזדהים בגלוי עם האויב היו מעוררים סלידה וזעם. ולא, בניגוד לטענות שמושמעות לאחרונה אין זה פתח מסוכן לסתימת פיות. חברה בריאה סולדת מגנבים, אנסים ורוצחים. אומה בריאה מבקשת להכניע אויב שמפציץ את עריה והורג את חייליה וסולדת מכל אלה בתוכה שמזדהים עם האויב. זו דעתי.
הטענה הפוסט מודרניסטית לפיה הכל יחסי וכל ניסיון להציב גבולות לאנשי כתות שמסכנות את שלום הציבור, לאנרכיסטים, למזדהים עם האויב, פוגעת בחופש הביטוי, היא טענה מוטעית מיסודה ובעיקר מטעה. הקו האדום הוא קו הדם. מותר לאזרח להתנגד למלחמה. איש איש ודעותיו. יש מי שסובר כי לא ניתן לנצח את האויב כי המדינה שלו חלשה יותר, יש מי שחושב כי לא תוכל לנצח כי העולם ימנע ממנה ניצחון, יש מי שחושב שמחיר דמים שאנחנו משלמים מדי יום אינו מוצדק. ייתכן בהחלט שהוא טועה. אבל דעתו לגיטימית.
אבל מי שסופר את קורבנות האויב ולא את הקורבנות שלו, מי שעומד דום בסינמטק בירושלים לזכר ההרוגים בעזה בשבעות בהן חיילינו ממשיכים לסכן את חייהם, מי שמתפרע בכיכר רבין בתל אביב ומניף שלטים ״הרוצחים לטיס״, מי שמשגר עצומות לאומות העולם בקריאה ״להפסיק את הטבח בעזה״, הוא לדעתי לא אזרח מודאג. הוא אזרח שעבר צד. ההבדל בין השניים הוא הבדל בין בר פלוגתא לבוגד. וכן, מותר להשתמש במילה ״בוגד״. היא מילה לגיטימית.
בזמנו אפשר היה להתווכח עם ארגון ״ארבע אימהות״. היום אפשר לטעון כי טעו. אבל עמדתן הייתה עמדה אזרחית לגיטימית: הם פעלו לא מתוך רצון לחסוך קורבנות בקרבנו ולא מתוך רצון לחסוך קורבנות בקרב האויב.
זכותה של דמוקרטיה מתגוננת לחסום את דרכם של ארגונים ותנועות שמחלישים אותה. זכותה של מדינה לוחמת להוציא מחוץ לחוק גופים ועמותות שלדעתי מזדהים בגלוי עם האויב ופועלים לטובתו, בין היתר מעניקים תמיכה משפטית וכלכלית למחבלים שמרצים מאסר בבתי כלא הישראלים. אנשי ״בצלם״, הפרופסורים שדורשים ״להפסיק את הטבח בעזה״, המפגינים שמתפרעים בחיפה ובתל אביב ונהנתנים שלוגמים יין מעודן ונעמדים דום לזכר קורבנות האויב בסיממטק בירושלים, הם לדעתי בדיוק כמו אנשי מרשל פטן בצרפת ואנשי סר אדוארד מוזלי בריטניה בימי מלחמת העולם השנייה.
מי שמזדהה עם האויב הינו לדעתי בוגד. גם לפני שישים שנה וגם היום. המסקנה ברורה. את מי שמספק סיוע מעשי לאויב יש להעמיד לדין. את הגופים שמזדהים עם האויב יש להוציא מחוץ לחוק.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם