מי שנשימתו ארוכה לא מחזר אחר משא ומתן
הריצה האוטומטית לעבר מחוזות המשא ומתן שהשמאל כה אוהב, מתעלמת לחלוטין מכך שכבר שנים דבר לא מושג בדרך זו. ישראל זקוקה לאמונה וסבלנות – ויש לה
יש דמיון בין המלחמה הנוכחית למלחמת יום כיפור. הופתענו בשתיהן. ההטעיה המצרית והסורית כמעט וגרמה לקריסת המדינה. גם הפעם הופתענו מהמנהרות. אף אחד לא דמיין שמדובר במנהרות כל כך מקצועיות. קשה לתאר מה היה קורה פה, לו חמאס היה מצליח להחדיר דרך עשרים או שלושים מנהרות בו זמנית חוליות טרור ליישובי הדרום. העורף היה מתמוטט. אך מתוך ההפתעה עם ישראל התגבר והביס את האויב. על אף ההרוגים, על אף הקושי העצום, הבסנו את האויב. המצרים ברחו תוך השארת חפציהם מאחרי גבם. גם החמאס עדיין לא מבין כמה הוא הובס. כשיוציאו ראשי חמאס את ראשים מבטן האדמה הם יגלו עזה אחרת. מחנות הפליטים ומוקדי הטרור הושמדו כליל. לא נותרה אבן על אבן.
ועדיין יש אנשים הרואים בניצחונות אלה הפסד. מדוע? מדוע קשה לנו להבין שכאשר האויב מתחנן להפסקת אש אז ברור מי המנצח?
התשובה טמונה באמונה בצדקת הדרך. מלחמה היא אירוע קשה. הרוגים ונפגעים, הם משהו שאף נפש אנושית לא יכולה לסבול. מבט על דרכו הארוכה של עמנו נותנת לנו פרספקטיבה נכונה על המציאות. לאורך הגלות, עם ישראל היה מוכן לסבול סבל רב על מנת לשמור על אמונותיו. גם לאחר תחילת הציונות הסבל לא פסק. רעב ומחלות חיסלו כל חלקה טובה. גם הפרעות מצד שכנינו הערבים הטרידו לא פחות מאשר היום. ועדיין, הישוב היהודי, נאמן לאמונתו, לא התייאש ולא פרש מן הדרך. המצב משתפר מיום ליום. מי מאיתנו היה רוצה להחליף את היהודי בפולין לפני 200 שנה, להיות נע ונד לאחר גירוש ספרד? או אפילו לחלות במלריה בתקופת ייבוש הביצות? עין טובה ומפוכחת על המציאות יכולה לפתור את כל הקשיים והאתגרים שבדרך.
מלחמה היא אתגר. מלחמה היא קושי. אך אחוזי התמיכה במבצע הנוכחי הרקיעו שחקים. 90% מהעם תמכו במבצע. משפחות שבניהם נהרגו קראו להמשיך במבצע. בתמיכתם הם הראו מה היא הרוח הנכונה הדרושה כדי להתקיים בארצנו.
השמאל הסהרורי שלא תמך במבצע, כגדעון לוי וחבריו, שוב מפגין מיואש. נשבר לו. הוא רוצה לחיות בשוויץ, והמציאות מזכירה לו שהוא חיי בין שבטים ברברים. בייאושם הרב הם קוראים למשא ומתן. ניסיונות העבר לא מטרידים אותם, העיקר החלום שהנה, בקרוב, זה נגמר. יהיה שלום. אומרים לנו לדבר עם המתונים, עם אבו מאזן. לטובת מה?
סיימו של מצבע "צוק איתן" הוא הוכחה הטובה ביותר לכך. חמאס התחנן להפסקת אש, וממשלת ישראל אפילו לא שלחה נציג לשיחות. יכול להיות שזו טעות טקטית, והיינו יכולים להשיג יותר לו היינו משתתפים בשיחות. אבל זוהי אמירה אסטרטגית: אנחנו לא צריכים לשוחח על הפסקת אש. אנחנו לא יורים סתם. ברגע שהטרור יפסק אנחנו מיד נפסיק.
מדינת ישראל זקוקה לאורך רוח ולא לייאוש. ריצה אחרי האויב גורמת אך ורק לחיזוק האויב במקום החלשתו. ההבנה כי על חרבנו נחייה תגרום לפחות נפגעים משני הצדדים. הפסקת הירי יכולה להיות רק על ידי מי שהתחיל בו. אין צורך לשבת לישיבות, שיחות ודיונים עם האויב. שקט יענה בשקט, טיל יענה בעשרה מצדנו. זו נוסחת המשא ומתן היחידה עליה אנו צריכים לחתום.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם