חמאס מחפשים את הסולם לרדת מהעץ עליו טיפסו
ראשי חמאס יצאו מהחורים כשפיהם מלא איומים אך כאשר הצופה הערבי רואה אותם ללא פגע בעוד עזה חרבה, הוא שואל את עצמו: איפה הם היו כשאלפיים איש נהרגו. ארגוני זכויות האדם צריכים לדעת ש"בזכותם" יתארך סבלם של תושבי רצועת עזה
עוד כותרות ב-nrg חדשות
-אובמה: רצועת עזה לא תוכל להישאר סגורה
-האבולה במזה"ת: אדם מת מהנגיף בסעודיה
-בין הרכבת לרציף: כך שוחררה רגלו של הנוסע
ישראל הביעה את דעתה על רשימת הדרישות הזו, בכך שאפילו לא שלחה נציגים למשא ומתן במשך יממה שלמה. חמאס מחפשים סולם לרדת מהעץ שטיפסו עליו. תוך שמירה על כבודם שנרמס, שהופצץ ושרוסק. הם טוענים שישראל הרגה כאלפיים מתושבי עזה (אני מטיל ספק רב במספר המוגזם הזה), כי עכשיו הם צריכים להסביר על מה ולמה הוקרבו כל כך הרבה אנשים.
משעל והנייה בעזה. ראשי חמאס יצאו מהחורים ופיהם מלא איומים
צילוםף אי-אף-פי
ראשי חמאס יצאו מהחורים ופיהם מלא איומים: אנחנו מאחורי הטילים, האצבע שלנו על ההדק, ואנחנו מוכנים להמשיך בלחימה ברגע שנחליט. הם מקרינים ביטחון עצמי, אך למרבה הפלא הם אפילו אינם פצועים. כאשר הצופה הערבי רואה אותם ללא פגע כאשר עזה חרבה, הוא שואל את עצמו: איפה הם היו כשאלפיים איש, על פי טענתם, נהרגו. האם משפחותיהם נפגעו? האם בניהם נמצאים ברשימת החללים?
התשובה ידועה. הבנים של חלק מהם נמצאים בחו"ל, ומשלימים בימים אלו את בחינותיהם האקדמיות. בכירי חמאס למדו מבכירי אש"ף את מקצוע השחיתות. ורבים מהם הפיקו רווחים נאים ממשרותיהם בארגון הג'יהאד של חמאס.
בימים אלו של מסכנות ועליבות בעזה הם יישאלו: "ווין אלמלאיין?" (איפה המיליונים?). הם מדברים על המיליארדים שיגיעו אליהם מרחבי העולם ובעיקר מקטאר. כולם מבינים שהם עומדים לגזור קופון שמן מהמיליארדים הללו. כך ניתן להסביר את הרצון של הרשות הפלסטינית, "לקחת חלק" בשיקום עזה, כלומר, לקחת חלק משיקום עזה. גם בנקים בשוויץ מחכים בקוצר רוח לשיקום עזה...
בעימות שהיה לי ברדיו BBC בערבית, הדובר בשם חמאס, אוסאמה חמדאן, "התפאר" בהישג הגדול של תנועת חמאס, לטענתו, ש'צוק איתן' הפך אותה לנושא ונותן רשמי ומקובל בשם העם הפלסטיני כולו. המנחה שאל אותו באופן המפורש ביותר: "האם 2,000 איש הרוגים הם מחיר ראוי להישג הזה?". אוסאמה חמדאן התחמק מלתת תשובה הגונה.
תודעת הרחוב הערבי
ההרוגים בקרב האזרחים ובקרב חיילי חמאס, החורבן, ההרס והאסון ההומניטרי שנפלו על עזה, מחלחלים אט-אט אל תודעת הרחוב בעולם הערבי, וגם בעזה. עם הזעם נגד ישראל, עולה השאלה מהי האחריות של חמאס לאסון הזה. ככל שעובר הזמן, אנשים חושבים פחות ופחות מתוך הרגש, ויותר ויותר מהתבונה. גם בעולם מבינים שמלט, אם יועבר לעזה, ישמש שוב לכריית מנהרות. ולכן, עלתה הדרישה, לא רק מישראל, להתנות את שיקום עזה בפירוזה מנשק. חמאס דוחים דרישה זו מכל וכל, ובכך הם אינם שונים מחיזבאללה בלבנון, שמעולם לא הסכים אפילו לדון בפירוק נשקו, למרות שאיננו סר למרות ממשלת לבנון.
ההרס בעזה. מחלחל אט אט לרחוב הערבי
צילום: EPA
אם חמאס תסכים לפירוז הרצועה, היא בעצם מוותרת על סיבת הקיום שלה, הלא היא: הג'יהאד המקודש נגד היהודים. לכן, אין סיכוי שהיא תוותר מרצונה על נשקה, ומכיוון שאין בעולם שום מדינה שתתנדב להתמודד עם חמאס, אני לא רואה דרך לפרק את חמאס מנשקו.
האם העולם ישאיר את עזה חרבה במקרה כזה? אני בספק, ולו מכיוון שכל מיני ארגונים (הומניטריים) הדואגים ל"זכויות אדם" ילחצו להעביר לעזה מלט, ברזל וחומר בנייה אחרים. ארגונים אלו, נחמדים שכמותם, הם אלו ש"בזכותם" תצליח תנועת החמאס לשקם חלק מכוחה
ישראל חייבת לכלכל את צעדיה בזהירות: המשך הלחימה עלול להדליק את יהודה ושומרון. אבל הפסקה מוחלטת עלולה לעודד כמה אנשים ברצועת עזה לשוב ללחימה. ישראל הרשמית חייבת להכריז בקול גדול ובאופן הברור ביותר: כל ירי מרצועת עזה לכיוון ישראל, גם אם יפול בשטח פתוח שלא יגרום נזק, יביא לתגובה ישראלית עזה, חריפה ולא מידתית.
במזרח התיכון שלום ניתן רק לבלתי מנוצח, והבסיס לקיומנו מאז 1948 הוא יכולתנו להרתיע את אויבינו. לצערי, מדי פעם אנחנו נאלצים להזכיר לאויבינו במחיר דמים יקר שאנחנו כחברה, כמדינה וכעם ששב לארצו בשביל להישאר בה, בלתי מנוצחים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם