סיום מדומיין: על העיוורון הישראלי
לעתים קרובות מדי העולם נוטה להעדיף את העיוורון על הפכחון, וכוחות רשע מנצלים זאת. גם הפעם מישהו מעדיף למכור לנו דמיונות שלום וניצחון
החוקים שהוכרזו בגרמניה ב-1935, חוקי נירנברג, היו צעקה גדולה להצלת יהודי גרמניה. אך איש לא שמע או ראה. בראשית 1935 מכריז היטלר על הגדלת הצבא הגרמני ל-500 אלף חיילים ועל ביטול חד צדדי של כל ההגבלות הצבאיות שהוטלו על גרמניה - ואין פוצה פה. היטלר פולש לחבל הריין בניגוד להסכמי ורסאי - ואין פוצה פה. והדוגמאות רבות, כי היטלר בנה על העיוורון האנושי את מרבית תוכניותיו הזדוניות. גם במרס 1938, לאחר שסופחה אוסטריה לגרמניה העיוורון נמשך, זאת למרות שבעקבות הסיפוח נוספו לרייך כ- 185 אלף יהודים אשר היו כפופים לחוקי נירנברג על כל המשתמע מכך.
נשיא ארה"ב דאז, פרנקלין דלאנו רוזוולט, כינס את ועידת אוויאן ביולי 1938 כאשר המטרה היא לנסות ולעזור ליהודים. הוועדה לא הסיקה מסקנות מעשיות וגרמניה קיבלה רוח גבית למעשיה: לעולם, מסתבר, לא באמת אכפת, הוא עסוק בשלו. העולם עיוור. זה נמשך גם עם אניית "סנט לואיס" אשר הפליגה מנמל המבורג בגרמניה אל קובה. שלטונות קובה הודיעו על ביטול אשרות הכניסה שניתנו ליהודים ולאחריה סירבה גם ארה"ב. לבסוף היא שבה על עקבותיה לאירופה ושם מצאו את מותם רוב נוסעיה.
אבל העיוורון איננו סיפור יהודי. מדובר בתופעה אנושית, מדבקת. היא שזורה לרוב גם באימה, פחד ולא מעט דמיונות. כך, אתה יכול למצוא עצמך מול מציאות איומה, שדורשת טיפול מן היסוד, ולמרות זאת, אתה תגדע רק את העלה היבש המתנדנד, והשורש ימשיך להכות באדמה אשר תחתיך ולחולל בה סדקים. הכלל אשר מיסד סאראמאגו ברוב גאונותו ממשיך לגלות לנו עד כמה אנו נגועים.
ביקורת רבה הושמעה במהלך סוף השבוע על הודעת ראשי הצבא כי ניתן לחזור בדרום לימיי שגרה. "הודעה חסרת אחריות", כך קראו לה. מעניין, הרי ברוב הגופים התקשורתיים המלחמה כבר סוכמה במספרים מדויקים. הודעת הצבא היא בסך הכול הגשמה של משאלת לב סמויה - בואו נסיים עם זה כבר, נחזור לשגרה. זו משאלת לב הרסנית, שהרי האויב האכזר שממול ממשיך לגלות בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים את כוונותיו.
אלא, שכאז גם כיום, אויבנו מעריכים היטב את עיוורוננו והם משתמשים בו היטב. כך לאחר "הפסקת האש" הראשונה אזרחי ישראל קמו בבוקר למנגינת "זהו שיר אחרי מלחמה" ברשתות הרדיו השונות, מתובלים עם שירי "שלום" למיניהם. זו חוסר אחריות אמתית, לספר לנו משהו שלא קיים. להכחיש את האימה שרוחשת מולנו. למכור בחוסר אחריות נבואות זעם ואימה שאין להם שחר לפיהם אם נפיל את החמאס נמצא עצמנו מול אויב אכזר יותר. יתרה מזו, כך אומרים, הוא גם ככל הנראה כלל לא מעוניין בהסלמה, הוא הוכה קשות, הוא לא יעז להרים ראש וכן על זה הדרך. מגמת העיוורון מדבקת.
ברומן המפורסם של סאראמאגו ישנה אישה אחת שלא נדבקת בעיוורון, אולם היא מתחזה לעיוורת בכדיי להצטרף לחבורת העיוורים. כי כדי להישאר רואה בחברה מסונוורת, כל שנותר לך הוא להתעוור עם כולם. כמעט כמו בסיפור "החיטה המשוגעת" של ר' נחמן. חיטה, אשר כל מי שטעם ממנה השתגע. לבסוף, המלך ועוזרו שלא נגעו בחיטה, החליטו לסמן את עצמם כדי שיזכרו שבין כל המשוגעים הם השפויים. הבה נקווה לפיתרון מוצלח יותר מצידנו....
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם