למרות הכל, לכבוש את עזה
המחירים אולי כבדים, הדילמות וודאי נוקבות - אבל אפשרות אחרת אין. לא יהיה שקט בלי הכנעה מלאה של החמאס
כנסו לעמוד הדעות של nrg
האפשרות האחרת אפוא היא מלחמה בצבא חמאס. מעבר מעיר לעיר וממנהרה למנהרה, במחנות הפליטים ובסמטאות והשמדת מאגרי הטילים ומעבדות הנפץ, מחסני הנשק ומחרטות הרקטות, מרכזי המחשבים והבונקרים התת קרקעיים. זו הדרך הראשה, הבדוקה והוודאית להחזרת הביטחון.
טנק יוצא מהרצועה
צילום: אי.פי.איי
אלא שטיהור עזה יגבה מחירים רבים, ולא רק את אובדן חייהם של חיילנו הגיבורים. המחיר הנוסף אשר עומד ודאי לנגד עיניהם של ביבי ובוגי, הוא היום שאחרי הכיבוש. כלומר, נניח שפירוז הרצועה ונטרול חמאס באמצעות צה"ל יארכו חצי שנה. מי יהיה זה שישלוט ברצועה ביום שאחרי. מי ינהל את חייהם של מיליון וחצי ערבים בחבל הארץ הצפוף בעולם? וחשוב יותר: מי ישלוט בהם באופן כזה שלא יצמחו בתוכם מחדש תאי ג'יהאד וחמאס, קבוצות ISIS ואנצר אל בית מקדס?
ביהודה ושומרון הרשות הפלשתינית מנהלת את החיים האזרחיים בעוד צה"ל מכסח במקביל את דשא הטרור. בעזה, אין עם מי להפעיל דו קיום כזה. וכאן צף האתגר המוסרי והערכי שרוב שכנותיה של ישראל מתמודדות אתו. שורש הבעיה עם רצועת עזה היא חוסר האפשרות להשליט חוק וסדר תחת נורמות דמוקרטיות.
הניסיון האזורי מלמד, למרבה הצער, שהדרך להתמודד עם התנגשות הציוויליזציות הזו היא דיכוי כוחני ובלתי מתפשר של גרורות הג'יהאד, בלי אבחנה ובלי עכבות. כך נוהג עבד אל פתח' א-סיסי במצרים והוא היחיד שהחזיר לארצו את היציבות. לעומת זאת, עיראק, לוב, תוניס ומדינות נוספות אינן נוהגות ביד קשה ועל כן מתבקעות מבפנים. לא הן ולא אף מדינה ערבית אחרת מצאו את הנוסחה לאזן בין נורמות מוסריות בסיסיות לבין שלטון יציב ואפקטיבי. אלה האפשרויות המציאותיות במזרח התיכון והן בלתי מלבבות בעליל.
בחזרה אלינו. אם ישראל תכבוש את עזה, היא תידרש תוך זמן קצר לאתגר השליטה האזרחית על העזתים. אם לא תכבוש, תמשיך לספוג התקפות טילים ומנהרות על פי לוח הזמנים של האויב. הלה לא ייעלם ובוודאי שלא יניח את נשקו בהסכמה. גם אם כרגע תושג הפסקת אש, סיבוב נוסף מול חמאס הוא רק שאלה של זמן.
אי לכך ועל אף הקושי, נתניהו ויעלון צריכים לבחור באפשרות של מלחמה טוטלית בחמאס. זו הדרך היחידה להבטיח שקט וביטחון לתושבי ישראל בכלל והדרום בפרט, וכפי שאמר היום שר החוץ, לו היינו בוחרים בדרך הזו מלכתחילה חלק גדול מהעבודה כבר היה מאחורינו.
נכון שזה לא יהיה קל, אבל כיבוש עזה פחות קשה משחושבים. הניסיון שכבר נרכש ב'צוק איתן', זהה ללקח מ'חומת מגן': טיהור הריכוזים הפלשתיניים מטרור הוא במשימה ברת השגה, במחיר נמוך משמקובל לחשוב.
ומה לגבי היום שאחרי? לקהילה הבינלאומית תשוקה עזה לשקם את עזה. נורבגיה כבר הודיעה על כינוס ועידת מדינות תורמות. ארה"ב, בריטניה ומדינות נוספות התחייבו לשלוח מאות מיליוני דולרים לרצועה. ישראל, במקום להשקיף מהצד על התהליך הזה, צריכה להוביל אותו. ישראל ולא חמאס צריכה לקבוע לאן יופנו תקציבי הסיוע. ישראל צריכה גם לתבוע שהשיקום יהיה לטווח הארוך, קרי שיקום פליטים במדינות אחרות, יצירת מקומות תעסוקה ואולי גם שימוש בנמל אל עריש כנמל עבור עזה – כל זאת במקום פלסטרים זמניים שאינם תורמים דבר למניעת הסבב האלים הבא. כדאי להיזכר גם ביוזמה של שר החוץ האמריקני ג'ון קרי, שקיים ועידת משקיעים גדולה עבור הפלשתינים. גם בכסף הזה נכון להשתמש רק לצורך תכנית שורש לשיקום עזה.
שילוב הצעדים של פעולה צבאית יסודית מצד ישראל יחד עם תכנית שיקום בינלאומית, הוא הדרך היחידה להשכין שקט בארץ ובה בעת להבטיח שישרור זמן רב.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם