בנט השליך את המפד"ל לסל המיחזור

החוקה החדשה שמציע בנט ל'בית היהודי' היא גם השלמת המהפכה שחולל בה הוא עצמו: הדתי-הלייט, שמעתיק את זהות המפלגה אל מקום אחר, פטריוטי יותר ודתי פחות

תומר פרסיקו | 10/9/2014 14:18

תגיות: נפתלי בנט

היום תערך במרכז מפלגת 'הבית היהודי' הצבעה על החוקה החדשה של המפלגה, חוקה שתהווה נקודת ציון בדברי ימי המפלגה הדתית הלאומית. החוקה לא רק תעניק לנפתלי בנט סמכויות חסרות תקדים בהיקפן עבור ראש המפלגה, אלא גם תדלדל את הקשר של המפלגה למפד"ל הקלאסית ולציונות הדתית בכלל. כך למשל, החוקה תאפשר רשמית למי שאינם שומרי מצוות להיבחר לשורות המפלגה ומנתקת את הקשר האוטומטי בינה לבין מוסדות ציונות-דתית ותיקים כמו תנועת בני עקיבא.

שינוי האופי במפלגה מתרחש עם התרכזותה בנוף הפוליטי הישראלי, וזאת כצעד לקראת תחרות על הכסא הרם ביותר במערכת הפוליטית. בנט מבין שכדי לעבור מעמדת משגיח הכשרות של הממשלה למשרד ראש הממשלה צריכים, מה לעשות, להפסיק להיות משגיח כשרות, והוא מוכן לכך. חבריו במפלגת 'תקומה' (שהיא חלק מ'הבית היהודי') סבורים שאסור לוותר על העקרונות תמורת מנדטים, וסביר להניח שהם גם דואגים שעם סמכויותיו החדשות בנט ייהנה לרדות בהם.

אולם יש להבין שגם ללא החוקה החדשה, המהפך שבנט הביא לציונות הדתית הוא עצום. דמויותיהם הציבוריות של קודמיו היו דהויות מספיק עד שלפעמים נתקשה לזכור אותם, אבל צריך לנסות ולהעלות אותם מול עינינו: אורלב, יהלום, הרשקוביץ, לוי, הנדל. כולם אנשים הגונים וטובים, אולם בסופו של דבר מדובר בעסקנים מבוגרים. בנט מביא משהו אחר לא רק ברעננותו, לא רק במגניבותו, אלא גם בגישה שלו. במילים פשוטות: הוא דתי לייט. חשבו על מאות אלפי צעירי הציונות הדתית שנושאים עיניהם אל דתי לייט כמנהיג ותבינו את גודל המהפך.

אפי איתם היה הניסיון הקודם לאתחול מחדש של המפד"ל, והוא הציג מודל שונה לחלוטין: מצביא, חרד"ל, משיח בן דוד. חשבו על מאות אלפי צעירי הציונות הדתית שנושאים עיניהם אל איש הייטק כמנהיג ותבינו את גודל המהפך.

בנט אינו בן תורה. אין לו יראת רבנים, הוא לא אמון על כתבי הרב קוק, הוא שומע שירת נשים. תרבותו

היא התרבות המערבית, הלכותיו באהלי יפת. נסיקתו מעלה מסמנת ומעודדת את התהליך הגדול של ההתגוונות הדתית בחברה הישראלית. התנאים שאיפשרו את עלייתו מקורם בהתקרבות הציבורית הגדולה בישראל למסורת, בכל מיני צורות וגוונים. עלייתו בְתורה גם תורמת להתקרבות הזאת, וגם להתגוונות הזאת, משום שבנט בהחלט לא מייצג את הטיפוס הקלאסי של שומר המצוות. כמנהיג הציבור הציוני דתי הוא במובלע נותן לגיטימציה לדתיות מהגוון שלו (והגוון שלו ממילא גם פתוח יותר לגוונים אחרים).

אולם כלפי הציונות הדתית פנימה בנט מוביל מהלך משמעותי לא פחות: מול עינינו בנט שובר את עמוד השדרה הזהותי-אידיאולוגי של הציונות הדתית, והופך אותה מממוקדת תורה לממוקדת ארץ ולאום. האתנוס מחליף את ההלכה במרכז הכיפה הסרוגה, והפטריוטיזם את ההקפדה על המצוות כציווי העליון, כסימן ליראת שמיים. שתי התפתחויות אלו, בשדה הישראלי הכללי ובשדה הציוני-דתי הן מהפכים אמיתיים, שיש להם צדדים חיוביים וצדדים שליליים.

ורק הערה לסיום: על כל שבועות האהבה שלו לציונות הדתית, נדמה לי שאין לבנט סנטימנטים מיוחדים. לא אליה, לא לאף אחד. יש בו משהו אופרטוניסטי, אהוד-ברקי. כשהסוס הזקן של המפד"ל יקרוס תחתיו הוא לא יחשוב שנייה לפני שיקפוץ על סוס אחר, כל סוס שיוכל לקחת אותו למשרד ראש הממשלה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

הוסף תגובה

הגיבו