המכנה המשותף של שרי הקבינט - אגו מנופח

הדבר היחידי שמחבר את ההנהגה הפוליטית בישראל הוא המרדף אחר הכבוד וחוסר היכולת להודות בטעויות. הכל על חשבון הציבור

זאב קם | 18/9/2014 8:42 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות: נתניהו, לפיד,
מי אמר שלממשלה הנוכחית אין מכנה משותף רחב מספיק? יש דווקא אחד כזה, והוא אפילו הולך וגדל ככל שהזמן עובר. קוראים לזה אגו. לא סתם אגו, אלא אגו ענק, מהסוג שרק הולך ומתנפח עם הזמן. זו לא תהיה הגזמה מופרעת להכריז כי השבוע עברו תחרויות האגו של בכירי הממשלה כל קו אדום אפשרי. כל גבול, שניתן היה להניח שכאן אצלנו יעדיפו שלא לחצות, נחצה השבוע בענק. אגו, אגו ושוב פעם אגו. בכמויות ובמינונים שלא שפכו לנו בעבר החוצה, ממש מול העיניים שלנו, ועוד בזמן פריים טיים.

עוד כותרות ב-nrg:
סער מבין שהמערכת הפוליטית סוגרת עליו - והרים ידיים
היום: הסקוטים יחליטו האם להיפרד מבריטניה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

זה התחיל בקרב החרבות המגוחך בין שר האוצר לפיד ובין ראש הממשלה נתניהו. אותו לפיד, שפחות או יותר מאז הקמת הממשלה חי מאיום פרישה אחד לאיום פרישה אחר. עוד לא היה שותף קואליציוני ששולף כה מהר ובכזו קלות את איום פירוק הקואליציה. פעם אחת סביב חוק גיוס החרדים. פעם אחרת סביב קיומו של תהליך מדיני. והשבוע על ענייני התקציב וחוק מע"מ אפס. אפרופו אגו, חוק מע"מ אפס הוא חוק האגו האולטימטיבי. בפועל, החוק הזה כבר מת מזמן, וכמעט על ידי כל גורם רציני אפשרי. הדופק החלש שהחוק הזה עוד משמיע ניזון אך ורק מהאגו הבלתי מתפשר של שר האוצר, שפשוט לא יודע אך מבטאים את המילה "טעיתי".
 
צילום: מרים צחי
חוק המע''מ הוא חוק של אגו. יאיר לפיד צילום: מרים צחי
צילום: אריאל חרמוני וראובן קסטרו
מתדרכים עיתונאים בצורה אינטנסיבית. בנט ויעלון צילום: אריאל חרמוני וראובן קסטרו

אבל לפיד אינו שחקן יחידי בסיפור. ראש הממשלה, כסוג של מבוגר אחראי, אמור היה לדאוג להנמכת הלהבות. אלא שנתניהו, על רקע חזרתו לשטח הליכודניקי, בחר ללעוג (במרומז) לשר האוצר שלו, ולהבהיר מעל לכל במה אפשרית שהאחרון יכול לחפש אותו בסיבוב. במקום לשפוך מים על להבת שמועת הבחירות, בחר ראש הממשלה להוסיף לה שמן דליק במיוחד. לא בדיוק אקט של אחריות לאומית.

עוברים הלאה. שני שרים בכירים אחרים בממשלה, שר הביטחון ושר הכלכלה, תדרכו בימים האחרונים את העיתונאים בצורה כל כך אינטנסיבית, כאילו היו ילדים בספארי שהחליטו להאכיל את החיות בכמויות אדירות של במבה, בניגוד מוחלט להוראה הברורה שמופיעה על השלטים – "לא להאכיל את החיות". בנט ויעלון האכילו. מה זה האכילו? האביסו.

אבל מילא כמויות התדרוכים - מה לגבי האיכות שלהם? רמה של גנון היתה נחשבת למרשימה, בהשוואה לטקסטים שהריצו שני הצדדים. מצד אחד היה זה בנט שהסביר ברצינות מוחלטת כי לו ורק לו חייבים תושבי הדרום את חייהם. בזכותו, ובעזרת ארגז הכלים שהביא מהבית, אין היום מנהרות מעזה. ואילו יעלון, מצידו, מעמיד בפינה תת אלוף במילואים שעלה על דעת עצמו על מדים.

וזה רק מהשבוע האחרון. לא צריך ללכת רחוק כדי להיזכר איך שר החוץ שלנו העיף לכל הרוחות את האיחוד בין הליכוד וישראל ביתנו, ערב מלחמה, רק בגלל שמישהו צחק עליו בישיבת הממשלה וטען שהוא מבריז מישיבות קבינט. הגנון הזה הוא כולו שלנו. הוא מורכב מימין ומשמאל, והוא הופך את הדינמיקה הפוליטית כאן, שפעם היתה קצת יותר מתוחכמת, למגוחכת במיוחד. רק שבסופו של דבר הבדיחה היא כל כולה על חשבוננו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

זאב קם

צילום: .

הכתב הפוליטי של nrg ו"מקור ראשון". עיתונאי, משפטן ובזמנו החופשי גם אוהד מכבי

לכל הטורים של זאב קם

פייסבוק