מיתוס שנשבר: הם מהגרים כשהם יכולים
אלפי פלסטינים מנסים להימלט מעזה ולהגיע בספינות רעועות לאירופה. לאן נעלם מושג ה"צומוד" המקודש כל כך, לפחות בידי חלק מהתקשורת הישראלית?
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אבל רגע, מה עם הצומוד? לאיפה התנדפה לה פתע פתאום מילת הקסם האוריינטלית הזו, המדיפה ניחוחות רגבי אדמה וקשר אותנטי לחבל הארץ המזיע שבו אולי כולנו חיים, אבל רק חלקנו קשורים אליו באמת?
אינני בא, חלילה, לרקוד על דמם של בני אדם שקיפחו את חייהם בדרך להגשים את חלומם. מדובר בטרגדיה אנושית מזעזעת, ולב כל אדם צריך לכאוב כשהוא שומע על כך. העניין הוא סמיכות המקרים והאירועים, וההשוואה הבלתי נמנעת בין יורדי הים הערבים ליורדי הברלין היהודים. בשבוע שעבר הייתי בברלין. דיברתי שם עם לא מעט ישראלים. מחלקם הלא קטן שמעתי בשלב מסוים של השיחה את המשפט – "ותכלס, תוך ארבע שעות ו-250 אירו אני שוב בנתב"ג". וזה משפט שפלסטיני שמגיע לאירופה לא יכול, ויותר מכך, גם כנראה לא רוצה, לומר. אז באיזה צד נמצא הצומוד? כבר לא כל כך ברור.
ההגירה הערבית
אפילו בימין העמוק לא חושבים שהגירת ערבים משטחי ארץ ישראל היא זו שתביא את הפתרון לסכסוך. ברור שלא מזילים שם דמעה על הגירה שכזו, אבל כנראה שגם לא ממררים שם בבכי על הגירת הישראלים, שרובם נתפסים כסמולנים שגם כך אין להם מה לחפש פה ושיאללה מי בכלל צריך אתכם חכו חכו שאיזה נאצי ירדוף אחריכם ברחוב. בסופו של דבר, בשני הצדדים של המשוואה, ההגירה מכאן הינה תופעה שולית שלא באמת משנה מציאות. אבל היא כן הופכת לעתים לסמל, וגם סמלים ראוי שיתייצבו על קרקע יציבה. ולפחות לגבי סמל הצומוד, הקרקע שמתחתיו יציבה בערך כמו הספינות הרעועות שנושאות ברגעים אלה ממש אלפי פלסטינים בדרכם מעזה לאירופה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם