שארית הפליטה בליכוד זקוקה למנהיג חדש
אילו טרח נתניהו לפתוח חלון מפעם לפעם הוא לא היה גורם לסער ללכת, אך בלשכת ראש הממשלה אין חלונות, יש בעיקר מראות
עוד כותרות ב-nrg:
• תעלומה בארה"ב: מי הציב מתקני ריגול ברחבי וושינגטון
• עסקת ענק: מצרים תרכוש נשק מרוסיה במיליארדי דולרים
• כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
אור ליום אתמול פרש גם גדעון סער. בנאום הפרישה שלו אמנם הבטיח להישאר במפלגה, אבל גם משה כחלון הבטיח ושאול מופז ("בית לא עוזבים") הבטיח, אריאל שרון הבטיח, ומי לא הבטיח. אחר כך הם הסבירו שדברים שרואים מכאן לא רואים משם וכו'. את כולם נשא הרוח, את כולם סחף אור ההזדמנויות במפלגות מתחרות. כך קרה שגם אושיות בית"ריות מובהקות כמו עוזי לנדאו ויאיר שמיר נמצאות היום אצל אביגדור ליברמן, הרחק מביתן הטבעי לכאורה.
אבל אפילו אם סער מתכוון ברצינות להישאר, כלומר לחזור יום אחד בגדול למצודת זאב, לא בטוח שיהיה לאן. מפלגת השלטון הדועכת שלנו היא מפלגה חלולה, אם יורשה לנו לעשות פרפרזה על דוד גרוסמן. שק החזונות שלה ריק, והמצב בסקרים לא מזהיר. מפלגת הבית היהודי נושפת בעורפה. אמנם גם לבית היהודי לא חסרות צרות צרורות, אבל לפחות יש לה רעיון. בליכוד אין. האם מישהו שם יכול להישבע עם יד על התנ"ך או על כתבי ז'בוטינסקי שהליכוד נגד מדינה פלסטינית? להישבע שהוא בעד?
אחד הלך, השני בדרך? סער, נתניהו וארדן
צילום: ראובן קסטרו
העיקרון הליכודניקי האחרון, שארית הפליטה ממש, הוא השלטון - כלומר, בנימין נתניהו. אין בלתו. כל תקוות ההישרדות של המפלגה ליד הגאי המדינה נתלות על כתפיו הצרות. בקושי רב הוא סוחב מבחירות לבחירות, משאיר אחריו פצועים בשטח, מתבצר יותר ויותר בתוך בועת פלדה אגוצנטרית. משבר הדיור מחריף והולך,
מערכת הביטחון נוסכת פחות ופחות ביטחון בתושבי הדרום והצפון, המשטרה מסואבת, ירושלים בוערת, אבל ראש הממשלה עסוק בעיקר בעצמו.
אילו טרח לפתוח חלון מפעם לפעם הוא לא היה גורם לסער ללכת, אך בלשכת ראש הממשלה אין חלונות, יש בעיקר מראות. כמעט הכול שם נמדד לפי צורכי ההישרדות של בעל הבית.
האם הפרישה המפתיעה של שר הפנים גרמה לראש הממשלה לחייך? ספק גדול. לרגע אולי אחזה בו תחושת הקלה אינסטינקטיבית, כי סער נתפס לאחרונה כקורא תיגר על מנהיגותו, אבל רגע או שניים אחר כך נתניהו בטח הבין שקרתה לו תקלה קשה. עוד תקלה. פרישת סער מחזקת את הדימוי
מנהיג המפלגה כבר לא יוכל להושיע אותה. הדבר הכי טוב שהוא יכול לעשות למענה, וכמובן למען המדינה, הוא להודיע בהקדם שזוהי תקופת כהונתו האחרונה כראש ממשלה. ממילא, סיכוייו להקים ממשלה נוספת מצטמקים והולכים, כך שההפסד האישי אינו גדול.
מנחם בגין הלך הביתה מרצונו אחרי שבע שנים, אהוד אולמרט הרים ידיים אחרי שנתיים וחצי וגם יצחק רבין העביר את השרביט לשמעון פרס ב-1977 עוד לפני הבחירות, כשהבין שאין טעם להמשיך. נתניהו ראש ממשלה יותר משמונה שנים - כלומר יותר מתקופת הכהונה המרבית של נשיאי ארה"ב. מה שלא עשה עד היום, הוא כבר לא יעשה. במקום לאחוז בקרנות המזבח, עדיף שיפרוש בכבוד ויעניק לליכוד הזדמנות להתרעננות פרסונלית ולהתאוששות רעיונית. אפילו יריבים מושבעים יריעו לו. כרגע, הם רק הולכים ומתרבים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם