נתניהו חיסל את הפרטנר הפוטנציאלי היחיד שלו
אבו מאזן השמיע בנאומו דברי נאצה, נכון, אבל ראש הממשלה בבת אחת הפך את מי שנלחם אתו בטרור חמאס לאויב המסוכן של ישראל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
נתניהו ניסה גם להוכיח בציטוטים ומובאות שאין המדינות והארגונים הללו שונים זה מזה, וכולם דומים במהותם לגרמניה הנאצית. נדמה לי שכאן הוא חטא בפעם הראשונה בהכללת יתר, שגרמה לאי נחת גם אצל ישראלים רבים שלא מוכנים להשוות את השואה עם שום אירוע אחר. "תפסת מרובה, לא תפסת", אמרו חכמנו.
עם הבסיס האידיאולוגי הרצחני שהדביק נתניהו לפונדמנטליסטים המוסלמים הוא פנה לפרק ב' בנאום שלו: החשבון עם אבו מאזן. הארגומנט של נתניהו היה חד. איך ייתכן שעורפי הראשים האלה, שאין הבדל בינהם, יוצאים להשמיד את ישראל ואבו מאזן מאשים דווקא אותנו ברצח עם? האם יעלה על הדעת שחמאס יורה עלינו מתוך שכונת מגורים, כפי שהראתה התמונה שהציג, ואבו מאזן מאשים אותנו בפשעי מלחמה שהוא אחראי להם, בשבתו בממשלה אחת עם איסמעיל הנייה?
את הפרק הזה בנאום סיים נתניהו בהתקפה על כל העולם שמטיח ביקורת בישראל, קונה את תעשיית השקרים, ועושה לנו דה לגיטימציה. הוא האשים את כולם באנטישמיות לשמה, ולא הבחין בין מבקרים לגיטימיים של המדיניות שלו, ביניהם גם ידידי ישראל ובין שונאי ישראל. ברור שלא כולם מוכנים להתכופף בפני הטיעון הזה.
נתניהו דיבר בקול רם, אפילו בהתרגשות כנה, זכה למחיאות כפיים מדי פעם, אבל לא טלטל את העולם. הבעיה שלנו הייתה ונשארה אחת. בקהילייה הבינלאומית אנחנו נתפסים כצד החזק, מי שהצליח להדוף את רוב הטילים והרקטות שנורו עלינו ובמקביל להרוג קרוב ל-2,000 איש בעזה, רבע מהם ילדים, לפצוע אלפים נוספים ולהפוך מאות אלפי פלסטינים לחסרי בית.
וכך, מול התמונה הברורה הזו מסרבת ארצות הברית, למשל, לקבל את האמירה שחמאס הוא דאעש, ולא יעזרו ההשוואות בין אבו באכר אל-בגדדי וחאלד משעל. בעיני העולם דאעש רוצח אזרחים חפים מפשע ואנחנו משתמשים בכוח לא סביר מול אזרחים בעזה.
נתניהו יודע את זה, אבל לא מוכן לוותר. במקום לפתור את הבעיה הוא מחריף אותה. אתמול הוא הפך את אבו מאזן לאויב הכי מסוכן של ישראל והיהודים, מכחיש שואה ושואף לטיהור אתני בשטחים בסגנון ה"יודן ריין" (נתניהו בעניין הזה לא דייק. אבו מאזן לא מוכן להתנחלויות בשטחי המדינה הפלסטינית, אבל לא דיבר על יהודים, עד כמה שזכור לי).
אבו מאזן אמר דברי נאצה בלתי נסבלים בנאום שלו, זה נכון. נתניהו קפץ על המציאה וחיסל בבת אחת את הפרטנר הפוטנציאלי היחידי שיש לו בתהליך המדיני. אבו מאזן, למי ששכח לוחם יחד עם נתניהו וכוחות הביטחון בטרור של חמאס. הוא גינה בחריפות את חטיפת הנערים בכינוס הליגה הערבית. הוא הודיע גם כי לא יחזור לגור בביתו בצפת וסיכן את חייו. הכל נמחק. מעניין עם מי נתניהו ידבר עכשיו.
בעצם, יש ראש הממשלה רעיון שאות כנראה טיפח במהלך מבצע "צוק איתן". נתניהו הבטיח אז הזדמנויות מדיניות חדשות. בנאומו אתמול הוא חשף אותן. הכוונה היא לדלג על המשא ומתן הישראלי-פלסטיני ולהגיע להסדר עם המדינות הערביות החשובות והמתונות, שאתם ישראל מקיימת שיתוף פעולה זמן רב.
החלום של נתניהו הוא לחתום על חוזי שלום עם המדינות הללו, שאין לנו איתן שום בעיה טריטוריאלית, ואת הסיפור הישראלי פלסטיני להשאיר ככה, באוויר, כמו שהוא אוהב. האם אפשר לצפות באמת לסדר אזורי חדש כזה: שלום עם מצרים, ירדן, סעודיה ומדינות המפרץ בלי להקים מדינה פלסטינית? כן, בדיוק כפי שאפשר להבין חביתה מושלמת, אבל בלי לשבור את הביצים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם