קול אחר: המתנחלים אינם קיצוניים, אלא מתנה חלומית
הרי יום יום מקיזים את דמיו, צולפים בראשו, הורגים בו ומשליכים בו אבנים - והוא נאחז בציפורניו, מעבר לכל הגיון, להפריח אדמת טרשים ולהפכה לירוק
אם שווים הם, הרי שפעולותיהם יקבלו יחס זהה של התיחסות או ביטול, וכנ"ל העונש. ויותר מכך.
על ידי יצירת המשוואה בין 'הקיצוניים משני הצדדים', השמאל הקיצוני התמקם במקום טוב באמצע. כך הוא פועל ללא מפריע - הוא הרי לא קיצוני. כדי לקיים את המשוואה הלוגריתמית הזו, צריך למצוא מיהו האיבר החסר מול הקיצוניות הלאומנית הפלסטינית. והתשובה היא: המתנחלים.
וכך ממרומי כס הקיצוניות האמיתית הדמוקרטית הנאורה, משומן, מרופד, יושב בנוח, מגובה שנים כה רבות בכל כלי דמוקרטי אפשרי, פועל השמאל ללא חת כנגד פושעי האומה הקיצונים. בג"צ שופט אותם לחומרה במשוא פנים, חברי כנסת נזעקים כנגדו, העיתונות משתוללת בשיניים חשופות, והמדיה המוטה המגויסת מדווחת מעת לעת על רציחתו החלקית או השלמה, ללא מענה של ממש.
כל הזרועות הדמוקרטיות לוחמות בקומץ קיצוני לדעתם, עד חורמה, במקום להלחם באויב הערבי המכלה בנו כל חלקה טובה. קומץ זה, או כפי שהם מתויגים המתנחלים הקיצונים, שרק טובת המדינה לנגד עיניהם, ניצבים במערכה הזו כשהם חסרים כלי ביטוי וכלים משפטיים כנגד דיכוים. כמה עלוב ניראה תרסיס שחור על קירות הקורא "הצילו" כנגד הקול הנאור על בימת פרסי נובל לשלום.
אין מגזר, לאורך כל שנותיה של המדינה, אשר סובל כמו המתנחלים מהתעללות תקשורתית, מעיוות המציאות, מרשע זדוני, מהרס פיזי ומנטלי, מעקירה ומסירוס על ידי כל הגורמים האפשריים בצמרת המדינה על כל שלוחותיה.
אין מיגזר כמו המתנחלים שההסטוריה בפרספקטיבה של זמן תכיר לו תודה כה רבה על פעילותו למען הארץ הזו ולמען יושביה.
אכן, יש בו אמונה ללא גבול, אך אמונתו אינה קיצונית. זוהי הזהות שלו, הוא יהודי, ובלעדיה לא היה שורד. הרי יום יום מקיזים את דמיו, צולפים בראשו, הורגים בו ומשליכים בו אבנים - והוא נאחז בציפורניו, מעבר לכל הגיון, להפריח אדמת טרשים ולהפכה לירוק, גם ללא ארגונים של ירוק.
יום יום הוא מגדל את ילדיו בבטחון בציווי אלוהי כי המדינה הזו לנו היא ואין בלתה. לכן, הוא לא מצטלם מברלין או אמריקה עם שלט "עזבתי" וחיוך מתנשא לאיד. הוא מתפלל שלא יעקרו אותו מהפחון שלא גזל מאיש, ושאולי יום אחד יהפוך לקירות של ממש.
הוא מקווה שארגוני זכויות לא יעוררו פרובוקציות מצולמות ליד ביתו וישתמשו בו כדי לקבל את הצ'ק החודשי לחשבון הבנק שלהם.
הוא יוצא יום יום לעבודה ומתפלל לחסדי שמיים שלא יחכו לו בני עוולה לרצחו וגופתו תדמם ללא עזרה קרובה, כי הוא יודע שבאותו רגע שום ארגון זכויות לא יהיה בשטח כדי לצלם את הפיגוע או למנוע אותו.
הוא משרת באמונה שלמה כחיל חלוץ בכל מלחמה צודקת. מה שנותן לו את תעצומות הנפש לנצח תמיד היא צדקת הדרך, כש"שמע ישראל" על שפתיו.
בונים לנו את העתיד. מאחז מעלה רחבעם
צילום ארכיון: פלאש 90
יש בו ילדים נפלאים שנלחמים על חייהם יום יום ופוחדים שמא אבא או אמא ייטמנו בחלקת הטרשים שעוד לא פיתחו, ויצטרכו לומר עליהם קדיש. הם פוחדים כי זו המציאות בשטח, רצח איטי, מטפטף, ומכוון.
הקיצונים האמיתיים בשנאת ישראל תייגו אותם ככאלה. אויבנו מבית ומחוצה לבית. הערבים שבנו את האתוס שזו מדינתם כמו כל תרבות השקר המזינה אותם, ועוזריהם הנאמנים, העיוורים לאמת, לטהור, לנכון, לצודק, לשלנו.
בשקט עושים המאמינים את מלאכתם. בונים לנו את העתיד, מיישבים לנו את האדמה, נותנים פתח לתקווה לכל צעירי הארץ, לדור הבא, שיש מקום לחזון.
בשקט ובביטחה מגינים עלינו בפני אויבנו .להרחיק אותו מבתינו, כדי שהשמאל יוכל לשתות קפה בנחת וללהג מישפטי מפתח ארסיים.
המתנחלים הם לא קיצונים. הם הדבר הטוב שקרה
זהו עוול בוטה לכנות אותם כך. הם לא הקצה השני של אותו מתרס, שבעברו האחר נמצאים רוצחים אידיאולוגיים בשם הג'יהאד. אסור לנו להסכים שיתויגו ככאלה, כי זה משרת את הקונספציה ההורגת בהם.
אחי המתנחלים, יום יבוא ויבינו כולם כמה קשה היתה מלחמתכם בקיצונים מהצד השני, ואיך למרות הכל ניצחתם בידיים ריקות אך עם אמונה עזה בדרככם.
לא מתנחלת אני בחלקת אלוהים מובטחת, אך אתם עבור כל עם ישראל המאמין בכם מהווים מתנה חלומית. זה הצופן, מתנ-חלומית. ממי? ממנו, היושב במרומים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם