ירי דו צדדי בבלומפילד
אי אפשר להסביר מדוע אחרי כל גול שערן זהבי מבקיע נגד הפועל, הוא רץ לכיוון הילד שלי בתנועות ירי שזכו לכינוי החביב "פיו פיו". אין שום דבר חביב או תמים בתנועה הזו. יש לה רק משמעות אחת: אלימות
כך נראית הדרך מהבית שלי בכפר סבא לשער חמש בבלומפילד: שעה לפחות בפקקים כי אין תחבורה ציבורית. חנייה מאולתרת באחת הסמטאות החשוכות סביב האצטדיון ביפו, שמלווה בחשש תמידי מדוח, גרירה או פריצה, כי אין מספיק חנייה מסודרת. בדיקה גופנית מקיפה שמבצעים מאבטחים גברתנים בכניסה לאצטדיון כולל מישוש עמוק של הילד שלי, כי לא יכול להיות שבאנו לכאן סתם כדי לראות כדורגל. אנחנו בטוח מנסים להכניס פנימה אבוקות או רימוני עשן אדומים או סתם כלים חדים שבעזרתם נוכל לפגוע בערן זהבי.
ואסור גם להכניס מים. זה ברור. כי ממש כמו בטיסות בחו"ל, גם כאן בבלומפילד מים נחשבים לנשק מסוכן ביותר שעלול לפגוע בערן זהבי. לפחות נכנסנו פנימה. אבל אחרי רבע שעה אנחנו עומדים בתוך ערימת זבל וקליפות גרעינים כי אין כאן פחי אשפה. וזה לא סתם - בהתפרצות יצרים עלולים גם פחי האשפה להפוך באחת לכלי נשק מסוכן שיפגע בערן זהבי.
ואם יורד גשם אז בכלל, תוך דקות אנחנו מוצאים את עצמנו עומדים רטובים בתוך ערימת זבל וקליפות גרעינים שצפים בתוך שלולית עכורה, כי מעל שער חמש אין גג וגם אין כאן ניקוז, כי בבונים כמונו לא צריכים גג ולא צריכים ניקוז, ויכולים להסתדר גם כשהם רטובים בתוך שלולית של זבל. וזה בבלומפילד, זירת ההתרחשות המרכזית של הכדורגל הישראלי.
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הילד שלי לא עשה שום דבר לערן זהבי, להיפך. עד לפני שנתיים הוא אפילו העריץ אותו וגם הרשיתי לו לתלות מדבקות "סופרגול" של זהבי לבוש במדים האדומים של הפועל ובמדים הוורודים של פלרמו האיטלקית על אחד הקירות בחדר.
אבל לערן זהבי יש כנראה איזה חשבון לא סגור עם הילד שלי. איזה עניין לא ברור. אחרת אי אפשר באמת להסביר מדוע אחרי כל גול שהוא מבקיע נגד הפועל, הוא רץ תמיד לכיוון של הילד שלי ועושה לעברו תנועות של ירי. אני יודע שאוהדי מכבי משוגעים על התנועה הזו, שזכתה לכינוי החביב "פיו פיו", אבל בתנועה הזו אין שום דבר חביב וגם לא תמים, או נחמד או מצחיק. לתנועה אז יש משמעות אחת: אלימות.
ובמקום להסתובב לאחור ולתת ספרינט כשהאוהד הפנאט של הפועל קפץ לתוך המגרש, ערן זהבי בחר באלימות. הרי אין ספק כלל שאם הוא היה מחליט לתת ספרינט לאחור ולברוח, האוהד שנראה שיכור מאוד ובעל כושר גופני לקוי ביותר, לא היה מצליח להשיג אותו. היה לערן זהבי מספיק זמן לקבל את ההחלטה הזאת. הרי אפילו בליגת העל הישראלית אין הרבה שחקנים שמצליחים להשיג אותו. אבל ערן זהבי הסתכל היטב על האוהד השיכור שקפץ למגרש, הוא הכיר אותו מהימים ששיחק בהפועל, עשה חישוב מהיר של סיכונים וסיכויים ובחר להסתער קדימה.
מאז שהגיע לישראל לפני כשנתיים וחצי ומונה למנהל המקצועי של מכבי תל אביב, ג'ורדי קרויף שידר דבר אחד: קלאסה אירופאית מבושמת. הוא הרי שיחק באייאקס אמסטרדם, ובברצלונה ובמנצ'סטר יונייטד, ואבא שלו זה יואהן קרויף הגדול, אז בכלל, איפה הוא ואיפה אנחנו. ביום שני, ברגע שבו השליך בזעם את המיקרופון של הערוץ הראשון תוך שהוא מפזר קללות לכל עבר וקורא לכתב: "לתת כבוד לערן זהבי", ג'ורדי קרויף חשף את האמת על עצמו: נגמרה הקלאסה האירופאית המבושמת התחילה האלימות המזרח תיכונית הסרוחה.
מול קרויף ניצב מי שהיה בעבר שחקן מוכשר בהרבה ונודע לא מעט גם בזכות הקלאסה הישראלית המתפרצת שלו, מנג'ר הפועל תל אביב אייל "הקוסם" ברקוביץ'. מאז שמונה לתפקיד בהפועל תל אביב שמר אייל ברקוביץ' על שתיקה יחסית, אבל מרגע פיצוץ המשחק הסכר נפרץ.
לא היה מיקרופון שנותר יתום מול דברי התוכחה שלו. הוא לא חסך את שבטו מאף גורם, פיטר את חברת האבטחה של הפועל תל אביב במסיבת עיתונאים בשידור ישיר ואפילו קרא להעניש את קבוצתו בחומרה רבה. נראה היה עליו שהוא נסער באמת. דבריו נאמרו בלהט, בהתרגשות עזה ובקנאות אמיתית למשחק. חבל רק שדבר מהלהט, מההתרגשות העזה ומהקנאות האמיתית והידועה כל כך של אייל ברקוביץ' לא מצליח לעבור לשחקניו על הדשא, שמאז מינויו לתפקיד מתמחים בעיקר במסירות לאחור ומתקשים רוב הזמן "לעבור את החצי".
הפריצה של אוהד הפועל תל אביב אלרואי "פואד" ידעי ראויה לכל גינוי, ויש להענישו. אולם שאלה גדולה עדיין נותרה בעינה: האם גם בפעם הבאה, אחרי שיבקיע גול בדרבי התל אביבי, יעז ערן זהבי לעשות תנועה של ירי אקדח לעבר הילד שלי? "פיו פיו"? אני מוכן להתערב שלא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם