לשוטרים אין פריבילגיה לברוח

אם יואשמו השוטרים שירו בצעיר הערבי, הכנסת תידרש להתערב, בדיוק כמו במשפטו של שי דרומי. אסור שתהיה לנו משטרה פחדנית, אחרת כולנו נשלם את המחיר

עידן אבוהב | 9/11/2014 11:06 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
כאבו של אביו של חיר רמדן מובן. אין לזלזל באב שאיבד את בנו. אבל צריך לבחון את התנהלות השוטרים לאור המצב שבו הם היו ולאור ההלכות המשפטיות בנושא הגנה עצמית. בחינת הסרטון שבו נראים שוטרים יורים באדם שהחזיק בידיו סכין וניסה לתקוף אותם איתו, והאווירה שעולה ממנו, מראה כי השוטרים פעלו בצורה הולמת את הנסיבות. טוב יותר היה לו היו יורים ברגליו, אבל אנחנו לא היינו שם ולא חשנו את האימה, אז אל לנו לייעץ. להבא, ידעו התוקפים כי הם שמים את נפשם בכפם.

צפו: הירי על הצעיר הערבי בכפר כנא
 



עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- שביתה במגזר: "המשטרה מתייחסת לערבי-ישראלי כאל אויב"
- נתניהו: "נבחן שלילת אזרחות של הקוראים להשמדת ישראל"

תארו לכם שאדם עם סכין חובט על חלונכם בטירוף ומנסה לפתוח את הדלת. איך הייתם מרגישים? רובנו היינו חשים חרדה קיומית. גם השוטרים בניידת חשו זאת. ומצפייה בסרטון אפשר להבין אותם.
גם החקלאי שי דרומי, בעת שפרצו לחוותו, חשש לחייו ולרכושו וירה בפורצים. בית המשפט זיכה אותו. השופטים נכנסו לנעליו הסובייקטיביות ושאלו עצמם איך לעזאזל מרגיש אדם, באישון לילה, שנתקל בפורצים שעומדים לשדוד אותו בביתו. נקבע כי הוא לא היה צריך לברוח ולא לסכן עצמו במאבק איתם. השופטים הבינו את הפחד וחוסר האונים. מעבר לכך, השופטים הנכבדים ירדו מכס השיפוט והגיעו לבחון את החווה שלו. הם הבינו שלמרות שהוא ירה בהם כשברחו – אי אפשר לצפות מאדם שמותקף, שינבא את התנהלות התוקף ויפסיק להתגונן מיד ברגע שהתוקף עוזב אותו. זה לא מציאותי. המבחן צריך להיות מתוך נקודת מבטו ותחושתו של המותקף . לא של התוקף.

זוכרים את השוטר שלומי אסולין?
עכשיו בואו נבחן את מה שקרה לשוטרים. הם הגיעו אל זירת פשע, בה הושלך רימון על ביתו של תושב הכפר. צפייה בסרטון, תמונה אחר תמונה, מעלה כי התוקף רץ אליהם, ממרחק עם סכין שלופה. כשהגיע למגע עמם הוא תקף אותם עם כלי נשק בידו וניסה לפתוח את דלת הרכב, כאשר ניכרת הייתה כוונת זדון ללא חשש מתגובתם. מה אתם חושבים שהיה גורלו של השוטר לו היה מצליח לפתוח? השוטרים לא ידעו אם הוא חמוש גם באקדח. הם ידעו בוודאות שכוונתו היא מסוכנת.

בשלב מסוים אחד השוטרים
מנסה לצאת אולם המנוח מונע זאת וממשיך לתקוף. השוטרים, שהתעשתו מההתקפה, מגלים נחישות, פותחים את הדלת והשוטר הראשון נעמד מול התוקף, החמוש בסכין, במרחק של כשני מטרים בלבד. לאחר מכן הוא נראה כפונה אחורה ואז השוטר יורה בו כדי לנטרלו. זוכרים את השוטר שלומי אסולין? גם הוא מת בגלל עבריין נחוש וחמוש במברג.

ההלכות שנקבעו בנושא הגנה עצמית קובעות שאי אפשר לדרוש מאדם, שנמצא תחת מתקפה, להתחיל לנבא מה כוונת התוקף. עלינו לשאול עצמנו מה היא תחושת השוטר. שימו עצמכם בנעליו ותגלו שרובנו היינו חשים חרדה קיומית והיינו פועלים לנטרל אותו. לגבי הטענה שהוא ניסה לברוח - נסו אתם לרוץ אחרי מי שלפני רגע תקף ניידת מלאה שוטרים עם סכין. יש סיכוי סביר שהוא היה מנסה לחסל את השוטר הראשון שהיה מתקרב אליו.

אם יואשמו השוטרים הרי אני צופה שכמו במקרה של שי דרומי, כאשר הגיעו מים עד נפש, גם כאן הכנסת תתערב כדי לחוקק חוק חדש המעניק הגנה רחבה יותר לשוטרים שחשופים יום יום לעבירות אלימות. אסור לנו שתהיה לנו משטרה פחדנית. אחרת כולנו נשלם את המחיר. אין לשמוח על חיים שנקטלו. ואם יתברר שהמנוח סבל מבעיות נפשיות אזי הטרגדיה כפולה ומכופלת, אבל מעל הכל מתנוססת חובתם של השוטרים להגן על עצמם ועלינו.

הכותב הוא ממנסחי חוק דרומי וחבר הפורום המשפטי למען ישראל
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עידן אבוהב

צילום:

עו"ד. מתמחה במשפט מנהלי וחוקתי

לכל הטורים של עידן אבוהב

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק