ראשי » חדשות » דעות

רק סיוע עולמי יוביל את ישראל והפלסטינים להסכם המדיני

הדרך כיום להסכם בין ישראל לפלסטינים תלויה בהתוויית יעד סופי על ידי העולם אליו שני הצדדים יתקדמו בנפרד

כאשר שני מטפסי הרים שנטלו על עצמם לטפס על הר גבוה רוחשים אי אמון מוחלט זה לזה, אין להם סיכוי להגיע לפסגה יחדיו. לאורך כל הטיפוס הם יתווכחו על המסלול, וכל אחד מהם יחשוד שהשני מנסה להכשיל אותו, ולכן ינסה לעשות פעולות מניעה מקדימות שרק יעצימו את אי האמון. התוצאה הבלתי נמנעת תהייה שתוך זמן קצר הם יזנחו את הטיפוס המשותף, מאשימים איש את רעהו בכישלון.
 
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- שר בריטי ערך בישראל ביקור שעסק בשיתוף פעולה בתחום הסייבר
- הותר לפרסום: שב"כ סיכל פיגוע של חמאס באצטדיון טדי

לישראל ולפלסטינים אין ברירה אלא להגיע לפסגת הר ההסכם, כל צד מסיבותיו. אבל כיום הם אפילו לא יכולים להסכים על נקודת היציאה למסע – תחילתו של מו"מ.  למרות המאמצים הכבירים שהשקיעה ארה"ב להביא את הצדדים לנקודת הפתיחה, ברוב המקרים כלל לא החל מו"מ רציני. בניסיון האחרון של מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי הוא הצליח להביא את הצדדים לנקודת הפתיחה, אך לאחר תשעת חדשי ניסיונות הטיפוס לא ניתן לומר שהצדדים התקרבו לפסגה בכהוא זה, אולי אפילו התרחקו. 

למרות הכישלון הידוע מראש, משום מה הכול מתעקשים לנסות להביא את הצדדים לנסות לטפס שוב באותה דרך. זאת, למרות שכל כישלון מגביר את אי האמון ויוצר תבערה גדולה, כמו זו שאנו עדים לה בימים אלה. קיימת אלטרנטיבה לטיפוס המשותף - טיפוס עצמאי, כל צד בדרכו שלו, באמצעות ביצוע של צעדים עצמאיים וקונסטרוקטיביים. עצמאיים - מכיוון שכל צד לא תלוי בצד השני בביצועם, וקונסטרוקטיביים  - מכיוון שהם מקרבים את שני הצדדים לפסגה. 

דוגמאות לצעדים כאלה שישראל יכולה לעשות הן הכרזה על העדר תביעת ריבונות על השטחים ממזרח לגדר הביטחון, החלת חוק קליטה ופינוי מרצון על המתנחלים שמתגוררים בשטחים אלה, כך שאלה מביניהם המעוניינים להתפנות יוכלו לעשות זאת תוך קבלת פיצוי, ותכנון לקליטה מיטבית של כ- 100,000 המתנחלים שיבחרו להתפנות בהסכם. הפלסטינים מצדם יוכלו לעשות צעדים של לחימה בטרור, קבלת תנאי הקוורטט ע"י כל הפלגים המעורבים בשלטון (כולל החמאס), ביעור ההסתה ממערכת החינוך, והמשך בניית מוסדות שלטון דמוקרטים ומערכת כלכלית מתפקדת.

ברגע שהמבחן לצעד עצמאי הוא האם מקדם מציאות של שתי מדינות, גם צעדים שהיום נתפסים כצעדים לעומתיים ייתפסו באופן שונה. כך למשל, הפנייה הפלסטינית להכרה כמדינה באו"ם לא תיתפס כבעייתית, כמו גם בנייה ישראלית בתוך גושי ההתיישבות. גם לקהילה הבינלאומית יש תפקיד בפרדיגמה המוצעת. ראשית, עליה להגדיר היטב את פסגת ההר – כך ששני הצדדים המטפסים ידעו אל נכון את הכיוון אליו הם אמורים לטפס.

לכן על הקהילה

הבינלאומית בראשות ארה"ב להגדיר את עקרונות הסכם הקבע: שתי מדינות לשני העמים עם הכרה הדדית, גבולות על בסיס קווי 1967 עם חילופי שטחים שוויוניים, ירושלים כבירת שתי המדינות כאשר כל השכונות היהודיות בריבונות יהודית והערביות בריבונות פלסטינית, הסדרי בטחון קפדניים ונרחבים, קרן פיצויים בינלאומית לפליטים הפלסטינים ושיבה של פליטים רק למדינה הפלסטינית, והכרזה על קץ הסכסוך.

התפקיד הנוסף של הקהילה הבינלאומית הוא לסייע לכל אחד מהצדדים בטיפוס: להיות מדריך במשעולי ההר, לוודא שהם עושים את הצעדים בכיוון הנכון כלפי מעלה, וגם לשאת חלק מהמשא. כך מדינות העולם יכולות להשתמש באמצעים מדיניים וכלכליים לעודד כל אחד מהצדדים בביצוע צעדים בונים, וכן ליצור מוטיבציה שלילית לביצוע צעדים שמובילים כלפי מטה, כמו המשך ההסתה או הרחבת התנחלויות בלב יהודה ושומרון.

הפרדיגמה המוצעת תגרום לכך שכשהצדדים יתקרבו לפסגה כל אחד מכיוונו תיווצר מציאות של שתי מדינות לאום, גם ללא הסכם. הטיפוס הסופי לפסגה לצורך הגעה להסכם סופי יצטרך כמובן להתבצע במשותף. אך לאחר שתיווצר מציאות של שתי מדינות ההגעה להסכם תהייה קלה יותר, הצדדים יהיו קרובים יותר זה לזה והפסגה תהייה במרחק קצר יותר. הסיכוי שהצדדים יוכלו לעשות יחדיו את הצעדים האחרונים יגבר. דבר אחד ברור: הטיפוס הנכון אינו אל הר הבית, אלא על ההר שמוביל להסכם.

אורני פטרושקה הוא יזם הי-טק המשמש גם כיו"ר-משותף של תנועת "עתיד כחול לבן" העוסקת בקידום פתרון שתי מדינות לשני עמים, וכן יו"ר העמותות עיגול לטובה ויוזמות קרן אברהם
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

טור אורח

nrg מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח