חיזוק המשילות החלישה אותה
המפלגות הקטנות שאת כוחן מנסים להפחית פעם אחר פעם מייצגות ציבור שאומר את דברו, בשיטה כזו או אחרת. הניסיון להשתיקו רק מערער את יסודות הממשלה
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- יונתן רזאל לא יופיע באירוע עם הרב מוטי אלון
- צעד ראשון למאדים: נאס"א תבצע שיגור מיוחד
אין זו הפעם הראשונה שבה משנים את חוקי המשחק כדי לחזק את ראש הממשלה ולאפשר לו למשול: בפעם הקודמת ניסינו לעשות זאת באמצעות בחירה ישירה לראשות הממשלה. ההיגיון היה ברור - המפלגות הקטנות יותר מדי קטנות, אבל כוח הסחיטה שלהן הוא עצום, כי בידן לקבוע מי יהיה ראש הממשלה. אם ניקח מהן את היכולת הזאת, נפתור את הבעיה. לכן הנהגנו בחירה ישירה לראשות הממשלה, ופתאום התברר שהמפלגות הקטנות לא באמת קטנות. היכולת לבחור ישירות בראש הממשלה פטרה את הבוחרים מהצורך השנוא להתחבר דווקא למפלגה גדולה, וגרמה לרבים מהם להצביע למפלגה קטנה שהם תומכים בה. ראש הממשלה הנבחר מצא את עצמו בראש מפלגה קטנה בהרבה מזו שהייתה לו כאשר הבחירות התקיימו בשיטה הקודמת. לא פלא שהוא מיהר לשוב אל השיטה הקודמת.
כך קרה גם הפעם: כדי לצמצם את כוחן של המפלגות הקטנות הועלה אחוז החסימה באופן בלתי סביר. זה הכריח את המפלגות הקטנות להתאחד, וכעשו זאת גדל כוחן פי כמה. עם האיחוד, יכולת התמרון של השותפות הקואליציוניות הפוטנציאליות לא פחתה אלא התחזקה.
לכאורה, כל פוליטיקאי היה צריך להבין את זה מראש - הלא "הפרד ומשול" הוא אחד הכללים הידועים והמפורסמים עוד מלפני ששת ימי בראשית, כלומר לפני שהמציאו את המילה "משילות". מה אפוא גרם לאנשי המפלגות הגדולות לדחוף את המפלגות הקטנות להתאחד?
כל הפעולות שהוזכרו לעיל הן ניסיונות שווא של המפלגות הגדולות לחוקק חוק שיסלק מדרכן את המפלגות הקטנות והאידיאולוגיות. ההנחה שעומדת מאחוריהן היא ש"יש כאן כמה כאלה שטרם הבינו שאנחנו הגדולים והם סתם מיותרים. נחוקק חוק ונבהיר להם את זה". בדרך כלל זה לא עובד. המיותרים למיניהם לא מבינים שעליהם לציית לחוק החדש ולהתאדות. במקום, למרבה הצער, הם מוצאים דרך להישאר בחיים.
הבעיה היא לא השיטה אלא
אי אפשר לסיים את המאמר הזה מבלי להזכיר את העובדה שהניסיון להשיג משילות יתר הביא עמו כמה נזקים: כאשר השיח הפוליטי עוסק כולו ביצר ההישרדות, נוצרים כמה איחודים בלתי אפשריים. מפלגות שנבחרו כדי לממש אידיאולוגיה נאלצות להתאחד עם מפלגות הרחוקות מהן מבחינה אידיאולוגית. כך, השיח האידיאולוגי מפנה את מקומו לשיח של הישרדות ומשילות. נפתלי בנט, שנבחר כדי לקדם אידיאולוגיה ברורה, נאלץ להתאחד עם מי שנבחר כדי לקדם אידיאולוגיה לא כל כך ברורה אבל כנראה מנוגדת לשלו. כדי לעמוד מולם, נאלץ רה"מ בנימין נתניהו להתאחד עם ציפי לבני. התוצאה: ממשלה של ניגודים, שמנסה לתפקד כדי להשיג משילות.
הרי אי אפשר להשיג משילות כשהמפלגה שנבחרה כדי לקדם בית יהודי אנוסה להתאחד עם נושאת הדגל של אימוץ ילדים על ידי בני זוג מאותו מין, או של אימוץ ילדים יהודים בבית של גוי. לך תקדם את מטרותיך כשהמפלגה הלאומית כבולה למפלגה הדוחה בשאט נפש כל עניין לאומי. נסה למשול כשהמפלגה שרוצה לבנות את הארץ כבולה למפלגה שמתעקשת להקפיא בנייה.
גם אם הניסיון למשול יצליח, מה יצא מכך? הרי העיסוק הרב מדי במשילות עצמה הביא לשכחה מהי האידיאולוגיה שלמען היא נוצרה מלכתחילה. הניסיון להשיג משילות בכל מחיר הביא את פירוק הממשלה הבלתי מושלת הזאת. אלא שאין לנתניהו את מי להאשים - הוא נפל בבור שכרה הוא בעצמו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם