המשחק הכפול של ארדואן
בעוד שבעיניים שלנו נראה כאילו טורקיה עושה מאמצים כדי להילחם בדאעש או לסייע למורדים, בפועל, השלטון באנקרה עסוק הרבה יותר בכורדים
מאז פרצו המהומות האלימות בסוריה במרס 2011, הלכה טורקיה ושינתה את עמדתה ואת יחסיה כלפי המשטר הסורי. מיחסי ידידות חמים בין רג'פ טייפ ארדואן לבשאר אל-אסד, וקשרים הדוקים בין שתי המדינות, הפכה טורקיה לאחת התומכות הגדולות במחנה המורדים הסורים.
אולם כישלונם של הטורקים בארבע וחצי השנים האחרונות להביא להתמוטטות משטר אסד הניע אותם בחודשים האחרונים לבחון מחדש את צעדיהם ולבחור בדרך מעשית יותר, מלחמתית יותר, בהתמודדות עם המשבר הסורי. בעוד שבעיניים שלנו נראה כאילו טורקיה עושה מאמצים כדי להילחם בדאעש או לסייע למורדים, בפועל, בראש מעייניו של ארדואן נמצאים הכורדים.
התנגשויות בין הצבא הטורקי ו-PKK בדיארכביר
צילום: EPA
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ההתרסקות העיראקית מאז פלשה אליה ארצות הברית ב-2003, וההתפרקות של המדינה הסורית מאז פרצה בה מלחמת אזרחים חיזקו את המיעוט הכורדי במפגש הגבולות שבין טורקיה-עיראק-סוריה. בסוריה, לדוגמה, הקימו הכורדים בינואר 2014 בצפון מזרח המדינה מעין אוטונומיה, ומנהלים קרבות הישרדות עקובים מדם נגד צבא "המדינה האסלאמית" בעיר כובאני, שנמצאת בצפון סוריה, על הגבול עם טורקיה.
גם בעיראק הוכרזה אוטונומיה כורדית, עוד קודם לזו הסורית, וכעת מביט ארדואן בחשש לנעשה בארצו. כידוע, בבחירות שנערכו ביוני האחרון עברה המפלגה הכורדית (HDP) את אחוז החסימה (10 אחוז) ונכנסה לראשונה בתולדותיה לפרלמנט. הצלחה זו סימלה בעיני רבים את התבססות כוחם של הכורדים בחברה הטורקית, ויותר מזה את גודל ההיחלשות של מפלגת השלטון – "מפלגת הצדק והפיתוח". כל המגמות הללו מצביעות על התחזקות כוחם של הכורדים, ומעלות את סף החרדה בממשל ארדואן, כי הנה מדינת כורדיסטן המאוחדת עומדת לקרום עור וגידים.
יתרה מזו, מדיניותם של הנשיא ארדואן וראש הממשלה אהמט דבוטאולו הובילה את טורקיה לבידוד. הבידוד הטורקי מופגן נוכח העלייה המחודשת של הכוח האיראני במזרח התיכון, בעיקר בעיני המערב, אך גם מול שחקנים אזורים אחרים – סוריה, עיראק, מצרים, סעודיה – שבימים טובים יותר, מתוך שותפות אינטרסים, היו מוכנים לסייע לטורקיה להתמודד עם שאלת המיעוט הכורדי.
אולם עתה, כאשר הטורקים "שרפו גשרים" ובעיני המדינות הערביות המתונות והפרו-מערביות הפכו לתומכי המחנה האסלאמי, אין שום סיבה מצדם לשתף פעולה. אדרבה, טורקיה סופגת ביקורת קשה על עצימת העיניים בכל הקשור לחזית הלחימה בדאעש, ולא פעם אף מואשמת בתמיכה עקיפה "במדינה האסלאמית" או בשיתוף פעולה עמה.
ביקורת זו נתמכת על ממצאים מהשטח. טורקיה אמנם קלטה לשטחה כ-1.8 מיליון פליטים סורים, אבל היא כמעט לא עושה דבר כדי לעצור את דאעש בעיראק או בסוריה. מה שהצבא הטורקי כן עושה הוא לנצל את חולשתן של השתיים ולתקוף מהאוויר, ולאחרונה גם קרקעית, מטרות כורדיות, בייחוד של ארגון הטרור ה-PKK. כמובן, שבמציאות הנוכחית, אף גורם אזורי לא יכול להתמודד עם טורקיה, והעם האופן שבו היא מנצלת את חברותה בנאט"ו.
כך שארדואן ודבוטאולו אמנם מתריעים מפני דאעש ומסמנים אותה כמטרה, אבל את החיצים יורים נגד הכורדים (לא רק של ארגון ה-PKK). לצערם של השניים, הצורך של ארצות הברית ושאר החברות בנאט"ו להשתמש בשדות התעופה של טורקיה כדי לתקוף את דאעש מהאוויר, מוביל אותן להתעלם מהיעדים האמיתיים של הטורקים, ומצריך מהכורדים לקיים מאמץ הישרדות כפול: האחד, נגד כוחות "המדינה האסלאמית"; והשני נגד טורקיה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם