פיגוע האבנים בירושלים: פתאום כולם נזכרו שאכפת להם
בדיוק כמו שהעולם נזכר לפתע, למראה תמונתו של הילד איילן כורדי שבסוריה נשחטים עשרות אלפי ילדים, כך נזכרו פתאום אצלנו שבכבישי ירושלים ויו"ש אנשים נרצחים. בעוד שבוע זה שוב לא יעניין אף אחד
יש משהו כל כך מזויף בזעזוע של העולם מתמונתו של הילד איילן כורדי שגופתו נפלטה אל חופי טורקיה. יש משהו כל כך מזויף בזעזוע של כולנו מתמונת הרכב המרוסק של אלכסנדר לבלוביץ' שנרצח בפיגוע האבנים בירושלים. ויש קו מאוד ברור שמחבר בעיניי בין שני המקרים הללו: התגובה נגועה בצביעות עצומה, שגורמת לוורידים במוח לבלוט לרצון לצעוק, לא רק בגלל הטרגדיה - אלא גם בגלל התגובות אליה.בדיוק כמו שהעולם נזכר לפתע, למראה תמונתו של הילד איילן, שבסוריה נשחטים בשנים האחרונות עשרות אלפי ילדים, כך נזכרו פתאום כאן אצלנו שבכבישי ירושלים ויו"ש אנשים נרצחים. אבל בדיוק כמו שילד סורי שגופתו לא נפלטה לחופי אירופה לא מעניין אף אחד באמת - כך גם נהגת שניצלה בדרך נס ולא מסיימת את נסיעתה במוות, למרות שהשליכו עליה אבנים, לא באמת מעניינת אף אחד.
מי שעוקב אחרי הרשתות החברתיות ואתרי חדשות אלטרנטיביים כמו "רוטר" ו"חדשות 0404", יודע ששום דבר לא השתנה בערב החג. שום דבר חריג לא התרחש בכביש הירושלמי. אלכסנדר לבלוביץ' ז"ל פשוט היה חסר מזל יותר ממאות ואלפי נהגים שניצלו בשנים האחרונות בדרך נס מאותו גורל.
אני באמת שואל את ראש הממשלה בנימין נתניהו, איפה היו צוותי החירום, כשבכל יום כמעט בשנים האחרונות נופצו שמשות של נהגים שהעזו לנסוע הביתה או לעבודה. למה מותם של אדל ביטון ז"ל, ויונתן ואשר פלמר ז"ל לא הספיק כדי לדרוש החמרה בענישה. מה קרה שדווקא הרצח הספציפי הזה עורר את הנושא, ומה מבטיח שבעוד שבוע מישהו יזכור בכלל את לבלוביץ'?
אבל הצביעות לא קיימת רק אצל ראש הממשלה, היא קיימת גם ברוב כלי התקשורת. ידיעות על פיגועי אבנים שלא נגמרים במוות נדחקות בדרך כלל למבזק נידח, ואם התמזל מזלם של הנפגעים, ואין עומס רב של ידיעות, אז מפנקים באיזה אייטם בעמודי החדשות. בדיוק כמו שאף תמונה של ילד סורי לא תפסה כותרת ראשית עד שהוא לא נפלט לחוף של מדינה אירופית - כולם יודעים שזה קורה כל יום, אבל פתאום, כולם נזכרו שאכפת להם.
ואם לא מספיקה ההתעלמות, בדרך כלל כשזה קורה, מגיעה גם מגיפת ההצדקה. לא עבר יום מאז מותו של לבלוביץ', וכבר כותרות חלק מהאתרים מספרות לנו שהמהומות בירושלים שוב נובעות מעליית שרים להר, ומ"שינוי נהלים" בהר. לא משנה העובדה שאבנים מושלכות במרחב הזה כבר שנים, לא משנה העובדה שפיגועי אבנים הפכו לשגרה גם בתקופות של "שקט". נדמה שרק שני דברים נשארים במזרח התיכון אותו דבר: תמיד יהיה מי שירצה להרוג יהודים, ותמיד יהיו יהודים שיאשימו בזה את עצמם.
תנו לי לספר לכם משהו, איילן כורדי לא יהיה הילד הסורי האחרון שימות, אלכסנדר לבלוביץ' לא יהיה היהודי האחרון שיירגם באבנים כי הוא יהודי. אבל זה בסדר, אין מה לדאוג, בעוד שבוע, כשיימאס, כבר לא תשמעו על ילדים סורים שנופלות עליהם חביות נפץ, וגם לא על נהגים יהודים שניצלים ממוות בדרך נס.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם