בעבודה צריכים להתמודד: ותיקי המפלגה תמכו בטרנספרים

המסורת של תנועת העבודה מראשיתה שונה מזו שמבטאים נציגיה היום. אז אמרו שלום לערבים במסדרונות, וגם פינו כפרים שלמים במצפון שקט. תשאלו את ברל, רבין ובן־גוריון

עמית סגל דייק בשבוע שעבר: השמאל הישראלי אינו רלוונטי יותר. יש ימין ויש מרכז־ימין. השמאל הוא שכיב מרע שהרופאים, נניח ד"ר יאיר לפיד, עומדים סמוך למיטתו מוכנים ומזומנים לתרומת איברים. ואחרי שאמרנו את זה, באופן מפתיע ואחרי שנים של סטגנציה מחשבתית, אובחנה לאחרונה תסיסה במפלגת העבודה. מאבק זוטא בין הפלג השמאלי לח"כים המייצגים את ההתיישבות. זה קורה מתוך ההבנה המחלחלת שהאידיאולוגיה השתבשה. הקשר עם כוכב האם נותק, והדרך היחידה לשרוד היא לחדש אותו.

עוד כותרות ב-nrg:
- אובססיה: בראד פיט רכש אופנוע "נאצי"
- אחמד נחשד בהכנת פצצה – וקיבל הזמנה מאובמה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

יוסי שריד יכול להתבייש במדינה במאמר חג ב'הארץ', ולהתגעגע למה שלא היה כאן מעולם אלא רק בדמיונה המפותח של אליטה המתכחשת לעברה. אבל תנועת העבודה היא לא סיפור פוסט־ציוני. רחוק מכך. הכיוון שהיא הלכה אליו עם השנים שונה ב־180 מעלות מהבסיס האידיאולוגי.
הוזמנתי ליום עיון של קרן ברל כצנלסון. אני מעריך שברל היה מתבאס מהאג'נדות שהודבקו לו. כי סוציאליזם זה ברל, התיישבות זה ברל, ציונות זה ברל, אבל שמאלנות מדינית זה לא ברל. האיש התנגד לחלוקת הארץ.

לפני כמה חודשים פרסם יו"ר הקרן, איש העסקים דורון אלחנני, מאמר ב'וואלה' ולפיו זכרו של ברל הושכח. ולמה הושכח? תוהה אלחנני, בעליה מזה 15 שנה של חברת 'א.ד.ן. – ניהול והשבחת עסקים בע“מ' שזה הכי ברל בעולם. “זו שכחה מכוונת ויזומה של המייצג", הוא משיב. "למה? כי היא נכונה מדי, הומנית מדי ומאוד לא נוחה לשיח הגזעני והמתלהם המוכתב על ידי חלק ניכר מ‘מחוקקינו‘... השיח הציבורי הופך לרדוד ושטוח, ובהיעדר עומק מחשבה האלימות המילולית ובעקבותיה האלימות הפיזית הופכות לחזון נפרץ, והמשיחיות הופכת תחליף להתמודדות אמיצה עם המציאות המורכבת“.

תמהני מה חושב מר אלחנני על נאום אחד של אותו ברל, במאי 1936: “אכן יודעת ההיסטוריה העברית כל מיני רנגטים ודגנרטים. צורות של שמד. כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על ידי ייסורי הדורות ומשא הנפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, של ‘עבדות בתוך המהפכה‘, ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינים שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח - אל ידע מצפוננו שקט“.

קצת מתלהם, לא? אני דווקא אוהב את הסגנון, אבל לא הייתי מעז לכתוב כך. לקרוא לשמאלני פוסט־ציוני 'דגנרט'? השתגעתם?

וכמה ברל היה ימני? בנאום בשנת 1937 במועצת איחוד פועלי ציון, בעקבות המלצות ועדת פיל לחלוקת הארץ ולחילופי אוכלוסין בין המדינות היהודית והערבית, קבע כצנלסון: “עניין העברת האוכלוסין עורר אצלנו ויכוח: מותר או אסור. מצפוני שקט בזה לגמרי, טוב שכן רחוק מאויב קרוב.

הם לא יפסידו על ידי העברתם, ואנחנו בוודאי לא. בחשבון אחרון - הרי זו רפורמה פוליטית יישובית לטובת שני הצדדים. זה מכבר סברתי כי זהו הטוב בפתרונות... אלא שלא עלה על דעתי כי ההעברה ‘אל מחוץ לארץ ישראל‘ פירושה לסביבות שכם. האמנתי ועודני מאמין כי הם עתידים לעבור לסוריה ולעיראק“. כצנלסון התנגד לרעיון חלוקת הארץ, אבל כן תמך בטרנספר.

להיגמל משכתוב ההיסטוריה

22 שנה לפני נאום "היא לא אומרת לי שלום" של ח"כ זחאלקה, עלה על דוכן הכנסת ח"כ רחבעם זאבי ז"ל ודיבר אל חברי מפלגת העבודה. הדבר היה באחר הצהריים של יום רביעי, 30 ביוני 1993. ההצעה שהגיש לסדר היום נשאה את השם "תנועת העבודה לאן?", וגנדי ביקש להגיב על תמיכת ח"כים של העבודה בהצעת החוק של ח"כ תופיק זיאד לפסול את מפלגתו, 'מולדת'.

"אדוני היושב־ראש, חברי הכנסת. גדלתי וחונכתי בתנועת העבודה הציונית, החל מבית אבא ובית חינוך לילדי עובדים, דרך תנועת הנוער וההכשרה בקיבוץ, ועד לשירות בפלמ"ח וחברות בקיבוץ, ואף רעייתי היא בת קבוצה...

"בפלמ"ח ובצה"ל למדתי שהפתרון לסכסוך היהודי־הערבי טמון בהיפרדות העמים, מה שקוראים טרנספר. ממנהיגיי בתנועת העבודה, ברל כצנלסון ודוד בן־גוריון, למדתי ש'כל פקפוק שלנו בהכרח הטרנספר הזה, כל ספק שלנו באפשרות הגשמתו, כל היסוס שלנו בצדקתו - עלולים להפסיד שאנסה (הזדמנות) היסטורית שאינה חוזרת', ציטוט מדברי בן־גוריון; וכי 'עלינו קודם כול להשתחרר מרפיון המחשבה והרצון והדעה הקדומה, שהטרנספר הזה לא ייתכן', ציטוט מדברי בן־גוריון; וכי 'ייתכנו מצבים אשר יעשו העברת אוכלוסים רצויה לשני הצדדים', ציטוט מדברי ברל כצנלסון.

“יגאל אלון פיקד על מבצע ‘מטאטא‘, שבו סולקו הכפרים הערביים שבין טבריה לצפת, ואפילו השם שנתן למבצע אומר על כוונותיו. יגאל אלון פיקד על כיבוש צפת וגירוש תושביה הערבים. יצחק רבין הורה לגרש את ערביי לוד ורמלה במצוותו של בן־גוריון.

“וכך היה בכל החזיתות - בעכו, ביבנה, בבית־שאן, בבאר־שבע ובכל מקום שהדבר התאפשר. ולא רק בתש“ח, גם במבצע קדש שהיה בסיני, סילק אלוף פיקוד הצפון את הכפרים הערביים מהאזור המפורז המרכזי, ושמו של האלוף - יצחק רבין. במלחמת ששת הימים סילק דדו את כל הכפרים הערביים מרמת הגולן באישורם של רבין, דיין ואשכול, ושלושתם מפא“יניקים. עוזי נרקיס סילק את כפרי לטרון ואת תושבי מחנות הפליטים ביריחו, באישורם של הנזכרים לעיל. לוי אשכול הקים מחלקה ב‘מוסד‘ שתפקידה לעודד טרנספר מרצון של ערבים מיש“ע, וגולדה מאיר ירשה אותו והמשיכה באותה דרך.

“כל אלה היו טרנספריסטים שבאו ממפלגת העבודה. הם לא נמנו עם ‘מולדת‘, אבל ‘מולדת‘ הולכת בדרכם. אמנם איננו גורסים טרנספר בכפייה או גירוש כפי שדרשו וביצעו מנהיגי מפא“י, אלא אומרים טרנספר בהסכמה או טרנספר מרצון.

“כל הקיבוצים שאני מכיר התיישבו במקומם של כפרים ערביים שנקנו, או שברחו, או שנכבשו, או שטרונספרו. וכל ההתיישבות העובדת, פאר היצירה של תנועת העבודה, מבוססת על טרנספרים...
“לפי זיאד ומחאמיד, להטיף לאמנה הפלשתינית התובעת את חיסולה של ישראל - מותר; להטיף לתמיכה בארגוני מחבלים - מותר; להטיף לפעול נגד צה“ל ‘בכל האמצעים‘ - מותר. אבל להטיף לכך שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, בלי שותפים - זוהי עבירה; להטיף לכך שכל עם חוזר לארץ אבותיו כדי שתיפסקנה המלחמות - זוהי עבירה...

"לשיטתכם ולשיטתו של ‘המשורר‘ מנצרת, צריך להוציא את בן־גוריון רטרואקטיבית אל מחוץ לחוק. צריך לשרוף את כתביו ואת כתבי ברל, המטיפים לטרנספר ולסילוק הערבים מארץ ישראל...“.

אם נשים בצד את הנימוקים בעד ונגד, פרקטית ומוסרית, אין בדברים לעיל דרישה ממפלגת העבודה לתמוך בטרנספר בשל מורשת מנהיגיה. מה שכן נדרש הוא להיגמל משכתוב ההיסטוריה. שיתמודדו. הטלת הרפש וההתנכלות לתנועת ההתיישבות ביש“ע רק מדגישה את המוסר הכפול שלהם, זה שזחאלקה הטיח בהם.

אה, וצריך להדגיש עוד עניין קטן אבל עקרוני. נאום זחאלקה קשור בעוד סיבה למה השמאל לא רלוונטי: הערבים רוצים את הכול.