החטא של ברץ: הוא באמת מתכוון להסביר
המכנה המשותף בין הפרשנים שיצאו למסע צלב נגד מינויו של רן ברץ, הוא בהתנגדות שלהם לכך שמישהו יסביר את מעשיה של ישראל. אם נתניהו רוצה להנהיג – אסור לו להתקפל בפני החבורה הזו
איזה כיף, יש אויב תקשורתי חדש, וכולם מצטרפים לחגיגה. רן ברץ הפך בין רגע מד"ר לפילוסופיה יוונית, אדם שמנהל את אחד האתרים המרתקים ביותר בכנף הימנית של הרשת, אדם שאין חולק כמעט על יושרו האינטלקטואלי, והיקף ידיעותיו, לעוד בריון רשת ימני שמסכן את כולנו וכמובן את הדמוקרטיה.טוב אין מה לעשות, ברץ העז לכתוב סטטוס על מנהיגינו הגדול, בבת עיננו, שמש העמים, הראשון לשמו מר רובי ריבלין, בכלל נדמה לי שמאז רבין לא הייתה דמות שזכתה להגנה תקשורתית מאסיבית כל כך כמו נשיא המדינה, כדאי לשים לב גם לעובדה כי תפקיד הנשיא הופך אט אט למקלטם של האנשים שלא הצליחו באמת להשפיע בצורה רצינית מעמדת נבחרי הציבור, ולכן הם עוברים להטיף לכולנו מעמדת התפקיד הסמלי.
בוז'י הרצוג מיהר לכתוב איך צריך לבטל את המינוי, כי ברץ העז לכתוב נגד נשיא מדינתנו האהוב, הסמל של כולנו. בידיעות אחרונות גייסו את נחום ברנע, כתב שלא מפסיק להתנצל על המצאות שהוא כותב, ואת סימה "פרס מפעל חיים" קדמון, שזכתה לאחרונה בפרס על ניתוחיה המבריקים של מערכת הבחירות - שכל קשר בינם לבין המציאות הוא מקרי בהחלט - כדי לתקוף את ברץ.
רן ברץ
צילום: אורן נחשון
גם באולפן שישי התגייס מי אם לא אמנון אברמוביץ' בשביל להסביר כמה המינוי בעייתי, אחד הטיעונים הוא הסטטוסים שכתב ברץ על ג'ון קרי והנשיא אובמה, כאדם פרטי. אפילו מחלקת המדינה האמריקאית הצטרפה לחגיגה ושלחה מסרים חמורי סבר על חוסר הסיפוק שלהם מהמינוי, מצחיק, אלו אותם כלי תקשורת שחגגו על אותה אמירה של בכירים אמריקאים שקראו לנתניהו "צ'יקן שיט" והוסיפו שהוא "נאד נפוח ואוטיסט קל".
יש מכנה משותף מובהק בין המתנגדים בחירוף נפש למינויו של ברץ לתפקיד המסביר הלאומי, הוא לא קשור לברץ, או לכל אחד אחר, הוא קשור לעובדה אחת ויחידה, הם לא חושבים שמישהו צריך, או יכול להסביר את מעשיה של ישראל. זה בכלל לא עניין של מי יסביר, מדובר בחבורה שלא מוכנה שאף אחד יסביר ובחלק מהמגמה שלה לנסות לשלוט בלי לנצח.
צריך להבין, אף מינוי של איש ימין לשום תפקיד לא יעבוד כאן בשקט, אף החלטה לא תתקבל כאן בלי שתהפוך לקץ הדמוקרטיה, זו הסיבה שרובי ריבלין הופך כאן לקדוש, זו הסיבה שבג"ץ הופך לגוף חסין מביקורת. זו הסיבה שכל מינוי יהפוך כאן לחגיגה של נאצות. כי מי שלא מצליח לשכנע את העם שהוא צודק ואשכרה לנצח מערכת בחירות, לא מאבד פתאום את תאוות השלטון, הוא רק מנתב אותה למחוזות אחרים. וכאן נתניהו צריך להחליט, אם בא לו להתחיל להנהיג.
נכון, זה נשמע עניין פשוט, כמעט פקידותי, וסביר להניח שאם לא ברץ - ימצאו מישהו אחר, בדיוק כמו שמצאו מחליף לגל הירש. אבל יש פה עניין עקרוני. נתניהו, ציבור הבוחרים שלך לא טיפש, אנחנו יודעים, בניגוד לחבר'ה באולפנים, שהטרור לא קשור לאופק מדיני אלא לאופק רצחני, אנחנו יודעים שנושא מתווה הגז יותר מורכב מהצגת ה"שודדים אותנו" הקבועה של שלי יחימוביץ' וחבריה. אבל אנחנו יודעים גם שהגיע הזמן שתפסיק לתת לחבר'ה באולפנים ובמערכות העיתונים להכתיב את צעדיך. צא לציבור, תגיד שגם אם ברץ טעה באיזה סטטוס פה ושם - הוא המועמד היחיד שלך לתפקיד, ומי שלא מרוצה מזה, איך אומרים, שישתה מהים של עזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם