אחרי 27 שנה: המכתב של נבון נגד הטבעת אניית אש"ף

בלעדי: בראשית 1988 החליט הקבינט להטביע את "אניית השיבה" שעמדה להפליג מקפריסין לחופי ישראל כשעל סיפונה פליטים פלסטינים. נבון לא השתתף בישיבה בשל מחלה אך שיגר מכתב מחאה לרה"מ: "ההחלטה – קצרת ראות ומזיקה לישראל"

27 שנים אני שומר אצלי מכתב סודי ששיגר שר החינוך וסגן ראש הממשלה יצחק נבון לראש הממשלה, יצחק שמיר. הימים הם ימי המאבק התעמולתי בין ישראל ואש"ף, שלושה חודשים אחרי פרוץ האינתיפאדה הראשונה. תדמיתה של ישראל נשחקה אז ללא היכר והעניין הפלסטיני תפס תאוצה גדולה.

עוד כותרות ב-nrg:
• לוחמי צנחנים פשטו על אשדוד עם שחר
• הקואליציה האווירית של ארה"ב בסוריה מתפוררת
• כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בתחילת 1988 החליט אש"ף להתחבר עם האינתיפאדה מבחוץ ולשגר לישראל את ספינת המגורשים. עשרות פלסטינים שגורשו מישראל אחרי מלחמת ששת הימים, בכירי אש"ף, אורחים אוהדים רבים ומאות אוהדים מכל העולם נאספו באותם ימים באתונה ובלרנקה כדי להצטרף לחגיגה.

המכתב של נבון לשמיר

ב-6 בפברואר 1988 התכנס הקבינט המדיני-ביטחוני והשרים החליטו ברוב קולות לפוצץ את הספינה ולחסל את אנשי אש"ף ששכרו אותה. יצחק נבון לא השתתף בדיון מפאת מחלה, אבל הצביע נגד ההחלטה. ימים אחדים לאחר מכן הוא העביר מכתב אישי נרגש עד מאד לראש הממשלה שמיר, בכתב יד, והפציר בו לסגת מההחלטה ולקיים דיון מחודש.

ביומיים האחרונים, מאז הלך נבון לעולמו מדברים בעיקר על המורשת החברתית והתרבותית שלו. המכתב מלמד הרבה על האישיות השקולה, המתינות המדינית והחרדה מכל פעולה חסרת אחריות, שעלולה לעלות לנו ביוקר.

"להשטת האנייה יש מטרה פוליטית-תעמולתית, והתשובה שלנו צריכה להיות בתחום הזה, ולא בדרך אחרת", כתב נבון. "טיבוע האנייה הוא אקט של כוח הזרוע, חצי פיראטי, תוך הפרת ריבונות של מדינה אחרת. כל העולם יגנה אותנו, כולל ידידינו. יש חשש רב כי עלולים להיפגע אנשי צוות. מותם של בודדים או עשרות אנשים חפים מפשע, יטיל עלינו כתם אשר שום הסברה לא תוכל למחוק אותו".

"אם נטביע אנייה זו לא תחסרנה אניות אחרות למלא את מקומה. כמה אניות נוכל להטביע?", שאל נבון. "אין לי ספק שאש"ף ישמח אם ישראל תשתמש בכוח למנוע ההפלגה. בכך יינתן אישור להפצת הדעה שאש"ף מבקש שלום וישראל חותרת רק למלחמה. האנייה שמדובר בה אינה כלי שייט מלחמתי, אלא אניית נוסעים אזרחית, שאינה נושאת נשק. אנחנו עלולים לחשוף את האניות המגיעות אלינו לפגיעה עוינת על ידי אש"ף או לוב. אנו מסכנים את עצמנו".

יצחק ואופירה נבון וילדיהם צילום: פלאש 90

נבון, איש רגוע וסבלני, בעל אורך רוח, מתריע במכתב כי ההחלטה לא התקבלה מתוך הגיון צרוף. "אני מתרשם כי כעס מכתיב לנו את צעדינו, וצעדים הנובעים מכעס אינם יכולים להיות נכונים". לסיכום, הציע נבון להשיב לאש"ף בצעדים פוליטיים, תקשורתיים ותעמולתיים, כי זו החזית האמיתית מולם. למשל, אניות משלנו יעמדו מול ספינת המגורשים ועליהן קורבנות הטרור הפצועים של המגורשים עצמם, כמה מהם מחבלים ידועים. את מכתבו לשמיר מסיים נבון במלים "בכבוד רב ובדאגה עמוקה".

ספינת המגורשים ההיא לא יצאה בסופו של דבר לדרך. ב-14 בפברואר 1988 התגלתה בה חבלה קשה והספינה נתקעה לזמן רב בנמל לארנקה בקפריסין. מכונית ובה שלושה אנשי אש"ף התפוצצה במקביל באי וכולם נהרגו. בישראל נשמו לרווחה. איש לא יודע לאן היו מתגלגלים הדברים אילו הספינה יצאה לדרך וישראל הייתה מפוצצת אותה על יושביה, כהחלטת הקבינט. שנים רבות לאחר מכן יצאה לחופי הארץ ספינת המרמרה, אבל טיפלו בה בדרכים שונות, שלא מזכירות את העבודה בקפריסין או את ההצעות במכתב של נבון. התוצאה, או יותר נכון המחדל - ידוע.

ובמילים נוספות: יצחק נבון היה איש השלום, יונה במובן המדיני העמוק של המילה. הוא חיפש תמיד את הדרך החכמה לפתור בעיות, גם מול אויבים. הוא דרש חיבור ופשרה בין היהודים והערבים גם בתחומי ישראל. נבון לא חיפש מחלוקת ולא התמודדויות. בפוליטיקה שימושית זה נחשב אצלו לנקודת חולשה, שאותה ניצלו יריביו הפוליטיים פעמים רבות. נבון לא רצה להשתנות, משום כך תפקיד הנשיא התאים לו הרבה יותר מאשר התפקידים הפוליטיים שהצריכו מלחמות פנימיות. כאשר עבר ממשרת נשיא המדינה לתפקיד שר אמר בצער "שיחקתי טניס ועכשיו כדורגל". לימים פרש מהמגרש הפוליטי והעדיף את החיבורים וקירוב הלבבות הוולונטרי על פני המאבקים בצמרת.

איש מופת היה. יהי זכרו ברוך.