פרשת ברץ: הפייסבוק הוא לא שיחת סלון – הוא לוח מודעות

הטענות נגד עמית סגל, שחשף את הסטטוסים של רן ברץ, הן מגוחכות. בעידן הרשתות החברתיות מומלץ לכל אחד לבחון את הדברים שהוא בוחר לפרסם, ואת התדמית שעולה מהם

בשעת כתיבת שורות אלו עדיין לא ברור כיצד תסתיים "פרשת רן ברץ", אך יש שיעור חשוב שכולנו יכולים כבר ללמוד ממנו. שיעור על גבולות ועל עוצמת המדיה החברתית.

רן ברץ ארכיון

מוקד הסערה הנוכחית הוא עמוד הפייסבוק האישי של ברץ. כמעט כל המידע שזורם בתקשורת בימים האחרונים הגיע מתוך אותו עמוד וירטואלי, שהפך ברגע את הדוקטור האלמוני לאישיות הכי מדוברת במדינה. טעות גדולה עשו בלשכת ראש הממשלה, וגם רן ברץ עצמו, כשלא ניטרלו את עמוד הפייסבוק כבר בתחילת המגעים לקראת המינוי.

כמה קסם יש ברשתות החברתיות. היא מבטלת הבדלי מעמד, גיל, דת והשכלה ונותנת חופש כמעט מוחלט לכל אדם מוכשר וחכם לפרוץ קדימה. אדם לא צריך קשרים ופרוטקציה, לא צריך ייחוס משפחתי, רק סמרטפון, מוח יצירתי ויכולת ביטוי בכתב (וכמובן, זמן). החופש האינסופי להגיד מה שאתה רוצה הוא מפתה, והאהדה שנחבאת לה בפינה בדמות לייקים או שיתופים מפתה אפילו יותר. הרי מי שכותב משהו בפייסבוק באופן פומבי רוצה להשמיע ולהשפיע. כל כך קל לפרסם, כל כך מהיר, כל כך זמין.

אבל הנה מה שכולנו יודעים, אבל לא מספיק חושבים עליו: כל פרסום מקטין את השליטה שלך. אחרי שבחרת לפרסם אתה כבר לא אדם פרטי, התמונות של הילדים שלך הן כבר לא פרטיות וכך גם החוויות והרגשות שהחלטת לשתף עם כל שאר העולם. זה כיף לחלוק עם העולם את מה שאתה מרגיש או חווה, אבל מרגע שפרסמת - הדברים כבר לא בשליטתך. כאן אין עורך שיתקן שגיאות או יחזיר לך לתיקונים. העולם הזה פרוץ לחלוטין, לטוב ולרע.

רשתות חברתיות הן חרב פיפיות, הן משפיעות לשני הכיוונים. הן יכולות להרים אותך גבוה אבל, באותה מידה גם להפיל אותך חזק. אנחנו חיים בעולם עירום, עולם שהדברים בו הם גלויים ומוצגים לפני כל. מי שאי פעם רוצה להיות בעמדה ציבורית (קל וחומר מי שכבר נמצא שם) כדאי שישתמש במדיה בחוכמה.

לגיטימי לבחון אנשי ציבור ואנשי תקשורת לפי מה שהחליטו לפרסם בפייסבוק שלהם, הפייסבוק הוא לא שיחת סלון, הוא לוח מודעות. לגיטימי גם לבחון את הפייסבוק של מי שעומד לשרת את המדינה בתפקיד ממלכתי. אין פה פגיעה בחופש הביטוי כפי שרבים טענו עכשיו, יש שימוש בדברים שאדם רצה שיהיו פומביים, אדם בוגר שיש לו אחריות לדבריו ולמעשיו. כך קורה עם ערד ניר שמפרסם ללא כל רסן בטוויטר שלו ומעורר סערה פעם אחר פעם, כך היה גם עם העורך בווינט שפרסם תמונה של ראש הממשלה במדים נאציים בפייסבוק האישי שלו (ופוטר), ועורכת הסדרה מעושרות שהשוותה בקריצה את בנימין נתניהו להיטלר.

בהקשר האקטואלי של פרשת ברץ, הטענות של גורמים מסוימים נגד עמית סגל הן מגוחכות. סגל עשה את התפקיד שלו - עיתונות חוקרת ומקצועית. מי שהיו צריכים לחשוב לפני סגל על הדברים הם, כאמור, רן ברץ ואנשי לשכת ראש הממשלה. הצנזורה הזו אולי נשמעת רע, והיא בטח לא אידאלית, אבל זו המציאות שבה אנו חיים, והרכבת לצערי יצאה מזמן.

והערה קטנה לסיום: רן ברץ הוא אדם חכם, משכיל, חושב וביצועי. חלק מהפרסומים בפייסבוק שלו הוצאו מהקשר וחלקם באמת לא היו מוצלחים בהקשר לתפקיד שאליו הוא מיועד עכשיו. אינני מכירה את כל מערכת השיקולים, אבל טוב יהיה אם אדם כזה ישרת לצדו של ראש ממשלת ישראל. הוא האדם הנכון.