תמיד נשאר מחר

על שולחנו של נתניהו מונחות הכרעות לטובת הרשויות החלשות, אבל בהיעדר תג מחיר פוליטי הוא דוחה אותן. עם סימפטיה לפריפריה לא הולכים למכולת

שבועות ארוכים עמל יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, על מפת הטבות המס החדשה, שבעקבות הוראת בג"ץ כללה עשרות יישובים חדשים שלא נהנו בעבר מההטבה. מחאת ראשי הערים בצפון, שהיו אמורות לספוג קיצוץ בהטבה במתווה החדש, הביאה את ראש הממשלה להחלטה להקפיא את המפה החדשה ולדחות את ההכרעה בנושא לאחר אישור התקציב.

בתקציב המדינה היה אמור להיכלל מרכיב דיפרנציאלי בתחומי הרווחה והחינוך, שעשוי לצמצם מעט את אי־השוויון בין הרשויות העשירות לרשויות העניות בתחום המשאבים. באמצעות יו"ר השלטון המקומי, חיים ביבס, הצליחו הרשויות החזקות לבלום את המהלך רגע לפני שאושר בממשלה. ועדה שהוקמה כדי לבחון את הסוגיה הייתה אמורה להגיש את מסקנותיה לפני אישור התקציב, אבל גם זה לא קרה. נתניהו הבטיח לדון בנושא, נכון, אחרי אישור התקציב.

ראשי ערים מפגינים מול הכנסת בגין הטבות המס

הדחיינות של ראש הממשלה באה לידי ביטוי גם בסוגיות שלא קשורות לתקציב. גם התוכנית להסדרת ההתיישבות של המגזר הבדווי בנגב נדחית שוב ושוב, ואפילו כשיש הסכמה מקומית על הקמת יישוב בדווי חדש, כמו במקרה של היישוב רחמה שאמור לקום ליד ירוחם, ממשלת נתניהו מעדיפה לדחות.

המשותף לכל ההכרעות שנתניהו דוחה, שעל כולן הוא לא נדרש לשלם מחיר פוליטי. רוב הרשויות שאמורות ליהנות ממפת הטבות המס החדשה או מהתקצוב הדיפרנציאלי הן רשויות חלשות. אין לראשיהן כוח פוליטי כמו לביבס, שעמד בראש מטה הבחירות של נתניהו ונחשב לאחד האנשים החזקים בליכוד. גם למגזר הבדווי אין כוח פוליטי שמאיים על נתניהו, וגם לא לרשויות יהודיות בנגב שרוצות שההתיישבות הבדווית תוסדר.

הפריפריה זוכה לסימפטיה כמעט מכל השרים וחברי הכנסת, אבל עם סימפטיה לא הולכים למכולת. ללא כוח פוליטי שיזעזע את יציבות הממשלה, הכרעות שקשורות לרשויות חלשות יידחו תמיד ל"אחרי התקציב", לא ברור של איזו שנה.

- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

עושים שכונה

בימים האחרונים קוצר הגרעין התורני באופקים את פירות הפרויקט הגדול ביותר שיזם ב־18 שנות קיומו. חמש שנים לאחר שאנשי הגרעין יזמו את הקמתה של שכונה חדשה, וכארבע שנים מאז שהעמותה זכתה במכרז על בנייתה, נכנסו השבוע הדיירים הראשונים לבתיהם.

השכונה שיזם הגרעין לא רק פתרה את מצוקת הדיור של חבריו, אלא הביאה להתעוררות שוק הנדל"ן באופקים שהיה נתון בקיפאון. בעקבות פניית הגרעין למשרד השיכון שלפו אנשי המשרד תוכנית ישנה להקמת מתחם של 149 יחידות דיור בעיר. למודי ניסיון, הסכימו אנשי המשרד להתחיל בשיווק ובפיתוח המתחם רק בתנאי שייווצר ביקוש ל־70 יחידות דיור לפחות. אנשי הגרעין התחייבו לרכישת 70 יחידות, ובעקבות התחייבותם שווקו 79 יחידות הדיור הנוספות, שעל רכישתן התמודדו 350 רוכשים פרטיים.

הביקוש שנחשף גרם להוצאת מכרזים נוספים של דירות בבנייה רוויה, שזכו גם הם להיענות מרשימה. השכונה שיזם הגרעין שחררה את הסתימה שנוצרה בתחום הנדל"ן בעיר. מאז כבר נמכרו באופקים 1,300 יחידות דיור, ועוד מאות יחידות דיור נמצאות בתהליכי שיווק ובנייה.

למרות שהיא המשכה של השכונה הוותיקה מישור הגפן, שבה מתגוררים גם עולים רבים, עצם ההחלטה על הקמת שכונה שהוגדרה באופן רשמי כשכונה דתית לוותה בלא מעט דיונים והתלבטויות בתוך הגרעין. מצד אחד עמדה מצוקת הדיור שדחפה את חברי הגרעין ליזום פרויקט של בנייה משותפת ומוזלת. מצד שני נוצר חשש שהשכונה תכיל רק את חברי הגרעין ותבדל אותם משאר תושבי אופקים. כדי לוודא שתיווצר אינטגרציה בשכונה, למרות הגדרתה, הוחלט לעשות מאמצים ולגייס אליה גם משפחות מקומיות ותיקות שיתגוררו בשכונה יחד עם משפחות הגרעין. בנוסף, הוחלט לקבוע הגדרה רחבה ביותר למושג 'שכונה דתית' ולהציב רק תנאי אחד למגורים בשכונה - שמירת שבת בפרהסיה.

צעד נוסף שהוביל מנהל הגרעין באותה תקופה, משה אוחיון, היה גיוס משאבים במטרה לסייע לזוגות צעירים בני המקום לרכוש בית בשכונה. התוצאה היא שמשפחות של בני אופקים רכשו כמחצית משבעים המגרשים בשכונה, ואת היתר רכשו חברי הגרעין או אנשים מחוץ לעיר.

לצד אוחיון, שהוביל את היוזמה, נכנסו בימים האחרונים לבתים חדשים גם חברי גרעין וגם תושבים ותיקים של העיר.למרות החשש שהשכונה החדשה תהיה שכונה של הגרעין, רק שליש ממשפחות הגרעין מתגוררות בה. למעלה מחמישים משפחות נוספות מתגוררות בשכונות אחרות בעיר, שאינן מוגדרות כשכונות דתיות.
הסיפור של השכונה הדתית באופקים מזכיר מעט את סיפור הקמתה של שכונת רמת־אלישיב בלוד. גם בלוד, מקימי הגרעין שהתגוררו בשכונות הוותיקות דגלו בהשתלבות בעיר ולא במגורים בשכונה נפרדת. הצרכים הדחופים של העיר גרמו להם ליזום שכונה דתית, שהביאה בשנים האחרונות ללוד מאות משפחות דתיות שלא היו באות אליה כדי לגור בשכונות הוותיקות והמעורבות. בלוד היה מדובר בעניין דמוגרפי, באופקים זהו צורך נדל"ני, אבל בשני המקומות אפשר לומר שהמטרה קידשה את האמצעי של הקמת שכונה הומוגנית באופן יחסי.

עקרון ההשתלבות, שעומד בבסיס כל גרעין חברתי, צריך להתבטא במוסדות החינוך, בתנועת הנוער ובסוגיית המגורים. כשהצרכים של העיר מחייבים ליזום שכונות הומוגניות כדי למשוך אוכלוסייה או למנף בנייה, עדיין חשוב שלא תיווצר זהות מוחלטת בין גרעין לשכונה מסוימת, ושחברי הגרעינים יהיו מפוזרים ככל הניתן ברחבי העיר שבה הם גרים.