עיתון "הארץ" מציג: שובו של האתרוג
לפי רוגל אלפר, עיתונאי "הארץ", אילולא חקירותיו המשפטיות, היה אולמרט מביא את בשורת השלום לאזורנו. לכן לשיטתו, עדיף היה לו הפרשיות כלל לא היו נחשפות
מדור ביקורת טלוויזיה מיועד לשמש, בימים כתיקונם, ככלי ניתוח לתכנית טלוויזיה כזו או אחרת - מה התרומה של אותה תכנית, האם מומלץ לצפות בה וכדומה. אלא שטור ביקורת הטלוויזיה האחרון שכתב רוגל אלפר בעיתון "הארץ" ביקש לתפקד באופן קצת שונה. למה להעניק לקוראים טקסט על תכנית טלוויזיה אם אפשר במקום זה לצ'פר אותם במנה גדושה של הטפה למען הסכם ויתורים חסר אחריות, בדרך לשלום מדומה עם הפלסטינים.עוד כותרות ב-nrg:
-כשדוקטור טיבי שכח את שבועת הרופאים\דעה
-בלי קהל: התרגיל של הקואליציה לח"כ גטאס\דעה
-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
וכך לקח אלפר את תכנית "המקור" של ערוץ 10, ובמקום לעסוק בה בחר לנבור בנכונות של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט לברוח מחלקים גדולים ביהודה ושומרון ולבצע ויתורים בלתי נתפסים בירושלים. אלפר, שהפך לפתע לפרשן מדיני מנוסה, פסק כי אילולא חקירותיו המשפטיות, היה אולמרט מביא את בשורת השלום לאזורנו ובא לציון גואל.
נתעלם לרגע מהעובדה שלמרות הביטחון שבדבריו אין לאלפר שמץ של מושג האם הישארותו של אולמרט בשלטון אכן היתה מביאה למצב מדיני אחר מול הפלסטינים. הניתוח שהביא היה דל, לא מנומק, ודי שטחי. אבל נניח לזה לרגע.
האמירה החשובה יותר במאמר קשורה לכאב החד שהביע אלפר על גורלנו המר, בעקבות הסתבכותו המשפטית של ראש הממשלה לשעבר. "הטרגדיה האישית של אולמרט מתגמדת לעומת הטרגדיה של ישראל, שמאז הדחתו דרדרה עצמה לתהום האפרטהייד והדו־לאומיות הגיהנומית", התפייט הכותב וכינה ברוב חוצפתו את בחירתו הדמוקרטית של העם בישראל כ"טרגדיה".
אלא שכאן לא הסתיימה השערורייה שיצר מבקר הטלוויזיה. לשיטתו, עדיף היה לו פרשיות אולמרט כלל לא היו נחשפות, מה שהיה מאפשר לראש הממשלה לשעבר להפקיר את עם ישראל באמצעות התכנית המדינית שניסה לקדם.
את חשיפת החשדות נגד אולמרט הגדיר אלפר כלא פחות מ"בכייה לנצח נצחים". מבחינתו, האפשרות לעקור יישובים יהודיים מארץ ישראל תורמת הרבה יותר למוסר הקיים בעולם לעומת התועלת ממיצוי הדין כלפי אולמרט.
מעבר לסימני השאלה הקשים שעולים ביחס לחשיבות שלטון החוק בעיניו של אלפר, דבריו בעיקר מוכיחים את העובדה שגישת האתרוג של חלקים רבים בשמאל לא עברה מן העולם. זה קרה עם שרון בימים הרעים של ההתנתקות מגוש קטיף, וזה חוזר על עצמו (אם כי הפעם רק בהסתכלות לאחור) עם אולמרט.
כמה טוב שיש מידי פעם את אותם רגעי כנות מזוקקים, בהם גורמים כאלו ואחרים בשמאל הקיצוני מוכיחים עד כמה עיקרון שלטון החוק הוא לא יותר מכלי לקידום מטרות פוליטיות עבורם. ברגע ששלטון החוק כבר לא משרת את מטרת העל הפוליטית שלהם, כמו בפרשת החקירות של אולמרט, הם זונחים אותו ללא היסוס ומשליכים אותו בצד הדרך.
בדיוק כמו שהסביר בכנות רוגל אלפר במדור ביקורת הטלוויזיה המדומה שלו – במה יועילו לעולמנו שמירה על שלטון החוק והקפדה על עשיית צדק נגד מי שפשע, אם בכך יטורפד הסכם שלום מפוברק עם אהובי נפשו הפלסטינים?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם