היורדים האידיאולוגיים: לחוג "הארץ" נמאס מהארץ

קבוצת אנשים רהוטים שפעם דיברה בשבחי הציונות, עברה הסתאבות רוחנית ומאיימת לנטוש את הארץ. תבוסתה בשוק הדעות מעבירה אותה על דעתה - ותהליך הגסיסה מכוער במיוחד

תגיות: ירידה מהארץ, טרור, פיגועים, צומת תפוח

לפני כארבעים שנה התנבא אדמו"ר השמאל, פרופ' ישעיהו ליבוביץ', ש"כאשר תפקע הבועה המשיחית" של אנשי גוש אמונים, בעקבות נסיגה עתידית לקווי 67', "הם יהיו מן הראשונים שירדו מן הארץ". הנבואה הזו נדפסה אחר־כך גם בספרו 'אמונה, היסטוריה וערכים' (עמ' 219).

עוד כותרות ב-nrg:
- הניצב שנחקר בחשד לעבירות מין בשוטרת הוצא לחופשה
- מחקר: הישראלים מובילים בקניות ברשת
- משנים סיקור, משנים מסר: nrg מתמקד בתוקפים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בינתיים התרחשו שתי נסיגות כואבות לקווי 67', במסגרת השלום עם מצרים ותוכנית ההתנתקות, אבל אנשי גוש אמונים נשארו בארץ. עקורי גוש קטיף עברו להתיישב בנגב, בחבל לכיש ובהר חברון, לא בניו־יורק או בברלין. גם הסכמי אוסלו, שקירבו את ישראל לגבולות 67', לא גרמו לנהירה ציונית דתית למבואות נתב"ג.

עניין עצוב. רון מיברג ראובן קסטרו

אפשרות הירידה מהארץ בעקבות מפח נפש אידיאולוגי היתה ונשארה נחלתו של המחנה הליבוביצ'יאני. למחרת ניצחון נתניהו בבחירות 96' הכריזה אלמנתו של רבין, מי שהדביק ליורדים את הביטוי האלמותי 'נפולת של נמושות', כי בא לה לארוז מזוודות ולרדת מן הארץ. בשנים שבאו אחר־כך היה פה טפטוף מתמיד של אמירות דומות על רקע דומה. עוד ועוד ידועני שמאל התבטאו באהדה על האפשרות שילדיהם ירדו מכאן בגלל שלטון הימין המתמשך, המצב הביטחוני, המצב המדיני, ההתחרדות הכללית וכמובן הכיבוש, אוי הכיבוש.

סדרת מאמריו של רוגל אלפר מ'הארץ' בשבח הירידה ובגנות העלייה היא ראש החץ של תופעת "הבה ניתנה ראש ונשובה מצרימה". הטיעונים והרטוריקה מסגירים שנאה עצמית במובן הפסיכוטי של המונח. רק יהודי עם כשל מובנה במערכות המוסר יכול לכתוב ש"להגר עכשיו מצרפת לישראל זה כמו להגר מפלסטינה לגרמניה הנאצית ב־1933".

שום חוט של אחווה לא מקשר עוד בין הכותב ועורכיו לבין מדינת היהודים. הם מתעבים אותה ברמות חמאסיות, נועצים ציפורניים בכל גורם חיצוני שמעז להגן עליה (ברנאר אנרי לוי, למשל), ומצדיקים למעשה את מתקפת הדמים עליה. לעולם לא יכתבו על איסמעיל הנייה מה שהם כותבים ואומרים על נתניהו או על בנט. טהרן חביבה עליהם יותר מאשר ירושלים. מבחינה נפשית הם כבר לא פה. גופם עדיין במזרח, אבל לבם בסוף מערב.

מבחינה סטטיסטית מדובר בתופעה מבוטלת, כי כמה יורדים אידאולוגיים אנחנו כבר מכירים חוץ מעמוס אילון ז"ל ורון מיברג יבל"א, ובכל זאת היא עניין עצוב. לנגד עינינו ממש מתבצע הליך הסתאבות רוחנית של קבוצת אנשים רהוטים שפעם דיברה בשם ערכי הציונות, והיום בועטת בהם במיאוס ומאיימת לנטוש. תבוסתה הצורבת בשוק הדעות מעבירה אותה על דעתה. תהליך הגסיסה שלה מכוער במיוחד.

“אם זה ימשיך ככה אז כן, תהיה פה מסה קריטית של יורדים", התריע/איים אורי משגב, גם הוא מ‘הארץ‘, בריאיון לרחלי מלק־בודה מ‘מקור ראשון‘ (‘קץ החילוניות?‘, 9.11.15). הגיאוגרף ארנון סופר חיווה דעתו שזה אינו איום סרק. בתוכנו אכן חיה קבוצה לא קטנה, אם כי גם לא גדולה במיוחד, שמתכננת לעזוב בגלל ההפסד המסתמן שלה בוויכוח הגדול על שטחים ושלום, דת ומדינה.

חוגי ‘הארץ‘ מאיימים לרדת מהארץ. בכך הם מפקיעים את זכות הכניסה שלהם למועדון הוויכוחים הישראלי, כי ישיבה בארץ היא תנאי מוקדם לחברות במועדון הזה. מי שלא מתחייב להישאר כאן בכל מקרה, מאבד את זכותו לקחת חלק בדיון על עתיד האומה. הוא בחוץ. עם כל הצער, באמת צער, נסתדר גם בלעדיו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg