כדור הארץ נחנק ממדורות, צריך להיות לנו אכפת
רגע לפני שענני הפיח והזיהום שוב חונקים אותנו, הגיע הזמן לעצור את טירוף המדורות ולהקדיש רגע של מחשבה לכדור הארץ
לפני כמה שנים, פרסמה חברתי שרית פישביין בעיתון של קבוצת יבנה את הדברים הבאים: "אני מקווה שקשרתם את כל הרהיטים בבית, כי הנה הגיעה התקופה הזו בשנה שבה כל פיסת עץ הופכת להיות פופולרית יותר ממוטות ברזל לפני האולימפיאדה בסין, מבוקשת יותר מטנדר סובארו בכבישי הפזורה בנגב. זוהי התקופה שבה כל חפץ שיכול להיחשב כדליק ייחטף מהר יותר מפיתות במוצאי הפסח, וכל האמצעים כשרים להשגת המטרה.
מחג שמקורותיו במשואות הניצחון שהדליקו לציון ניצחונו של בר־כוכבא במרד, הפכה חגיגת ל"ג בעומר לעוד דוגמה לפולחן הישראלי של למי יש יותר מפואר ויותר מנקר עיניים. למיטב זיכרוני, השיר המפורסם הוא 'נוסיף עוד קיסם למדורה…', ולא 'נוסיף את הגזע הכי גדול שהצלחנו לכרות ביער בן־שמן'. יסלח לי רבי שמעון בר־יוחאי על שאינני מצטרפת להילולה סביב מדורת השבט. אינני מוצאת את מלכודת האש הזו כמדליקה כלל וכלל, וכל תרבות הגזל המשתכללת של מיטב ילדינו ממש לא מגניבה בעיניי.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- חשיפת עדויות 'שוברים שתיקה': צעד הכרחי לבירור האמת
- סתיו שפיר ממשיכה את מסורת הבוגדנות של העבודה
- 'סוכן הכאוס': מינוי ליברמן - מהלך נגד הצבא
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מדורות ל''ג בעומר
צילום: יהונתן שאול
הדרך לשיפודי המרשמלו המעושנים לא פוסחת על כל גווני קשת האוכלוסייה - חרדים, חילונים, דתיים, בעיר ובמושב. דרך שתחילתה בגניבת משטחי עץ מאתרי בנייה וסופה בחדר מיון עם כוויות דרגה 2. שערותיי סומרות מן המחשבה על היחס ההפוך בין קצב הגידול של הילדים המסתובבים ברחובות עם עגלות סופר עמוסות ברכוש גנוב, לבין זה של מצבת כוחות הכיבוי וההצלה. איכשהו הצלחנו לרוקן את החג הזה מכל תוכן אמיתי.
רגע לפני שאנחנו נותרים עם ענני הפיח וזיהום האוויר החונקים את ריאותינו, אני יוצאת בקריאה נרגשת. אנא, הואילו להשקיע את אותו מרץ ומאמץ שאתם מקדישים ליחסי הציבור של בורא עולם, בשמירה ממשית על נכסי בריאתו. כדור הארץ שלנו מוסר, שבהיעדר שגריר שישמיע גם את קולו, גזרנו את דינו לגסיסה מעישון פסיבי".
זה לא סוד שמראה של ילדים צוהלים דוהרים בחדווה ובשובבות שנוא עליי גם בימים כתיקונם. בימים אלה, כששגעת איסוף העצים מגיעה לישורת האחרונה, אני כבר לא מסוגלת להסתובב עם הרכב בכפר. הם דוהרים בירידות, בין מכוניות נוסעות, עם עגלות סופר, עגלות תינוק וערימות ענק של קרשים. הווטסאפ לא מפסיק לטרטר: איסוף קרשים היום. והיום והיום. ועכשיו.
הורים קמים בבוקר ומגלים לחרדתם שחצי מהחצר שלהם הולאמה לטובת אחסון הקרשים של כיתה ד'2, ובמקביל עושים כל מאמץ לשבץ את עצמם כמבוגר אחראי בשעות סבירות, כדי לא להיתקע עם המשמרת של ארבע עד חמש לפנות בוקר.
ובליל ל"ג בעומר, הטרפת בשיאה. לא ברור אם זה מגדל אייפל או מדורה. ההורים אחראים והמדריכים מקסימים, אבל איך אפשר לראות את כל הקטנטנים האלו ולהשגיח באמת? איך הם אמורים להשתלט על כל אובר־חוכם שרוצה לבדוק מה קורה אם זורקים פנימה את הבקבוק של הבנזין?
מדורות זה מסוכן. להסתובב ברחובות כשיש מכוניות זה לא אחראי. וכאמור, אף מילה על משמעות החג (למעט הבן שלי, שטורח לירות עליי את החץ וקשת סוג קי"ט שהוא קיבל בגן).
הרבה פעמים אני מרגישה שמגזרנו לא מתמסר עד הסוף לטרנדים, בייחוד לא לכאלו אקולוגיים (וסליחה מראש על ההכללה, הגזענות וההחפצה, ומכל מי שמקפיד לצרוך רק קמח כוסמין). אנחנו בדיליי.
קחו למשל את הכלים החד־פעמיים. ברוך השם המשפחות גדולות, והכי קל ומהיר לתפעל הכול עם חד פעמי. אבל כמה מאיתנו באמת חושבים על ההשלכות לטווח הרחוק?
למשל, שקיות הפח־פחים־פחי־הנינג'ה של הממתקים שמחולקות בשמחת תורה - צבע מאכל ועוד קצת זבל ירוק.
למשל, תשאלו את עצמכם לכמה חברים דתיים שאתם מכירים יש חיות מחמד ולכמה חילונים.
לפעמים נדמה שיש בתוכנו עוד כמה מניירות גלותיות שקשורות לפעם. לחוסר קשר אמיתי עם האדמה, עם הטבע, עם הבריאות שלנו. אז למי מאיתנו שעוד לא הפנים וחשב על הדברים מחדש - זה הזמן. אולי בשנים שהיינו בגולה לא באמת הרגשנו שזו הארץ שלנו, אבל עכשיו היא כן. והיא יקרה לנו ואהובה.
אנחנו כהורים, גם של הילדים וגם של המדריכים, צריכים להחליט על חוקים חדשים. אנחנו נשמרים מאוד לנפשותינו, ולכן נזהרים מהאש. נזהרים בכביש. נזהרים באיסוף הקרשים. אנחנו לא גונבים, לא עגלות סופר ולא עצים מאחרים.
אנחנו מכבדים את העולם שאנחנו חיים בו: לא מגזימים עם כמות העצים, לא בונים קונסטרוקציה למדורה שמחזיקה ליומיים. למה? כי כדור הארץ נחנק ממדורות. כי הפיח והעשן מזהמים את האוויר שאנחנו נושמים.
כי זה מזיק ופוגע בחברינו האסמטיים. ובתינוקות ממש קטנים. וכי אכפת לנו. התחיל להיות לנו אכפת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם