ביטחון עצמי: ליברמן מגבש לעצמו כוורת
יו"ר ישראל ביתנו ייכנס ללשכתו בקריה יחד עם מנכ"ל טרי ויתחיל להקים את הצוות שיפעל איתו. הוא יעדיף להתחיל ללא זעזועים פרסונליים או ביטחוניים. וגם: ריאיון עם ראש המטה ללוחמה בטרור
כשאביגדור ליברמן ייכנס לתפקיד שר הביטחון בשבוע הבא הוא ימצא לצדו מנכ"ל חדש, שנכנס לתפקידו רק ארבעה ימים לפניו: אלוף (במיל') אודי אדם. אדם קיבל את התפקיד ביום חמישי מידי אלוף (במיל') דן הראל, שתכנן לפרוש בתאריך הזה עוד הרבה לפני שמישהו חזה את ההתפטרות של משה יעלון.
עוד כותרות ב-nrg:
- מקורבים: ליברמן לא קיצוני, הוא עוד יפתיע
- מרהיב: יהודים חוגגים את ל"ג בעומר באי ג'רבה
-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
החלפה של שר ומנכ"ל משרדו במקביל היא צעד לא בריא, במיוחד כאשר השר היוצא יעלון עזב את המשרד למעלה משבוע לפני הגעת מחליפו. אבל לפחות אודי אדםודן הראל עברו חפיפה מסודרת שנמשכה שבועיים. אדם היה מפקד פיקוד הצפון במלחמת לבנון השנייה, ואחריה כיהן כמנכ״ל הקריה למחקר גרעיני בנגב וכיו״ר תעש מערכות.
מכיוון שמנכ״ל המשרד הוא מינוי אישי של השר, הוזכרו בימים האחרונים מועמדים אחרים לקבל את התפקיד החשוב. בין השמות שעלו: סגן הרמטכ״ל לשעבר יאיר נוה, מפקד חיל הים לשעבר אליעזר (צ׳ייני) מרום, ויו״ר חברת החשמל אלוף (במיל') יפתח רון-טל שכהונתו הוארכה בשלוש שנים רק לפני ימים אחדים.
ליברמן התחיל לדבר עם בכירי מערכת הביטחון כבר בשבוע שעבר, ואולם השבוע נמנע מכך, כנראה בעקבות ייעוץ משפטי שקיבל בעקבות העיכוב בסגירת המו"מ הקואליציוני ובמינויו. למרות זאת, המסרים בין אדם ובין ליברמן עברו וסוכם שהוא ייכנס לתפקיד, בתמיכה מלאה של מי שהוזכרו כמועמדים אחרים.
בקרוב צפוי ליברמן לממש עוד מינוי בכיר של יעלון: תא״ל (במיל׳) דני גולד, המוכר כמי שעמד בראש הפיתוח של כיפת ברזל, שייכנס לתפקיד ראש המנהל לפיתוח תשתיות טכנולוגיות ואמצעי לחימה במשרד הביטחון (מפא"ת).
יו"ר ישראל ביתנו יימנע מזעזועים פרסונליים עם כניסתו לתפקיד שר הביטחון. אבל גם בלי שום צעד שיעשה או משפט שיאמר, כניסתו לתפקיד מסמנת שינוי גדול בתמונת הסיכויים במאבק שטרם החל רשמית על תפקיד הרמטכ"ל הבא. מי שסיכוייו לקבל את התפקיד גדלו הוא אלוף פיקוד הדרום לשעבר סמי תורג'מן, ששירת בשורה ארוכה של תפקידים תחת רב-אלוף גדי איזנקוט והוא מקורב מאוד לרמטכ"ל הנוכחי.
נראה כי תורג'מן יהיה מקובל גם על ליברמן, אם יכהן עדיין כשר ביטחון בעוד כשנתיים וחצי, בתקופה שבה יוחלט על ראש המטה הכללי הבא. עליית סיכוייו של תורג'מן באה על חשבון ירידת סיכוייהם של סגן הרמטכ"ל אלוף יאיר גולן, של אלוף פיקוד הצפון אביב כוכבי, ושל ראש אמ"ן אלוף הרצי הלוי. אבל הכול עדיין פתוח.
ולא הכול אישי: רצה הגורל וליברמן נכנס לתפקיד שר הביטחון בישורת האחרונה של המגעים עם ארה"ב לאישור חבילה חדשה של סיוע ביטחוני לישראל למשך עשר שנים. אף שהמגעים מנוהלים על ידי ראש הממשלה, למערכת הביטחון תפקיד מרכזי בהם. כניסתו של ליברמן לתפקיד השר לא אמורה להשפיע, ומסרים ברוח דומה הועברו השבוע גם מכיוון הבית הלבן.
ליברמן מתחיל כבר לגבש סביבו כוורת של בכירים לשעבר במערכת הביטחון שתייעץ לו. הוא מגיע לתפקיד ללא ידע צבאי מקצועי, אבל עם ניסיון ביטחוני מהשנים שבהן כיהן כשר לעניינים אסטרטגיים והיה חבר הקבינט הביטחוני, כולל במהלך מבצע 'צוק איתן'.
הוא מעולם לא עבד בצמוד לבכירי צה״ל, ועליו להשקיע רבות כדי לפתור משבר אמון שנובע מהיותו הרוח החיה מאחורי הקמפיין וגיוס התרומות למען החייל אלאור אזריה, הנאשם בהריגת מחבל פלסטיני בחברון. הקמפיין, שנועד כנראה גם לנגח את יעלון, עורר אי-נוחות במערכת הצבאית, וזאת בלשון המעטה.
השבוע נפתח משפטו של החייל בבית הדין הצבאי ביפו. בישיבה של סיעת ישראל ביתנו הספיק כבר שר הביטחון המיועד לגבות את מערכת המשפט הצבאית ואת החלטות פיקוד צה״ל בפרשה. דבריו בנושא לא היו מקריים, ונועדו לנטרל את המתח הפוטנציאלי בינו ובין צמרת הצבא.
חשוב הרבה יותר: ליברמן נכנס לתפקיד בתקופה שבה חזית הדרום על סף התלקחות, בעקבות מאמצי צה״ל לסכל מנהרות של חמאס. כל טעות בהבנת המצב על ידי אחד הצדדים עלולה להוביל לסבב לחימה נוסף בקיץ. זה לא האינטרס של חמאס וגם לא של ליברמן, שישאף לכניסה חלקה ושקטה כמה שיותר לתפקיד חייו (עד עכשיו). לכן לא נשמע ממנו הצהרות הקוראות לחיסולו של הנייה, כמו בימי האופוזיציה. לפחות בתחילת תפקידו הוא יימנע מכך.
לפחות כאב ראש אחד נמנע מליברמן: נראה כי גל הטרור ממשיך לדעוך, אם כי אי אפשר עדיין להכריז על סיומו. בזמן שהטרור בישראל נמצא בירידה, לפחות באופן זמני, גל הפיגועים שפוקד את אירופה ואזורים נוספים בעולם הפך את המטה הישראלי ללוחמה בטרור של ישראל לגוף מחוזר, ששירותי ביטחון רבים רוצים להתייעץ איתו. אחרי הכול, ישראל המתמודדת עם פיגועים כבר עשרות שנים צברה ניסיון עצום בלוחמה בטרור.
מי שעומד בראש המטה ללוחמה בטרור הוא איתן בן-דוד. "אנחנו מקיימים שיתוף פעולה עם כל המדינות הידידות שחפצות בכך", הוא חושף בריאיון מיוחד ל'מקור ראשון' ול'ישראל דיפנס'. "ככלל, אנחנו משתפים פעולה בכל מקום שבו האינטרס הישראלי משתלב עם האינטרס העולמי. זה אומר בין היתר להיות שותפים בקבוצות עבודה ובמחקרים שמטרתם סיכול טרור, בין אם הם משותפים לשתי מדינות בלבד ובין אם לקבוצות גדולות יותר.
"ולא מדובר רק באירופה או בארה"ב", מדגיש בן-דוד. "יש לישראל מדינות ידידות גם בדרום-מזרח אסיה, למשל, שם האינטרס הישראלי הוא רחב, כולל בהיבט של הגנת התיירות. בין היתר אנחנו בדיאלוג קבוע עם התאילנדים, ההודים, הסינים ועוד".
האם מידע מודיעיני ישראלי משמעותי הועבר לשירותי המודיעין האירופיים בנוגע לחקירת הפיגועים הקשים בפריז ובבריסל?
"אני לא רוצה להתייחס לכך, אבל כמו שאמרתי, בלוחמה בטרור אנחנו משתפים פעולה עם כל הידידות שלנו".
המטה שבראשו עומד בן-דוד הוקם בתוך משרד ראש הממשלה, והוכפף למטה לביטחון לאומי. המטה בן חמש החטיבות המקצועיות מתאם למעשה את שיתוף הפעולה בין כל הגורמים הישראליים המעורבים בלוחמה בטרור, בין אם מדובר בגופי ביטחון מובהקים כמו צה"ל, שירות הביטחון הכללי, משטרת ישראל או המוסד - ובין אם מדובר בגופים כמו משרדי ממשלה או מוסדות מוניטריים (שמעורבים במאמץ 'לייבש' את המקורות הכספיים של ארגוני הטרור).
במסגרת אחריות זו מוביל המטה לביטחון לאומי שורה של פרויקטים מרכזיים. למשל הקמת שדה תעופה על שם אילן ואסף רמון בתמנע, שיהיה תחליף לנמל התעופה בן-גוריון למקרה שיימצא תחת מטח של טילי אויב, וכן לשדה התעופה של אילת שעלול להיות בטווח טילי הכתף של מיליציות בסיני המזוהות עם דאעש.
בן-דוד עצמו הוא דמות פחות מוכרת לציבור הישראלי עד כה, מכיוון שאת רוב הקריירה שלו עשה באנונימיות מוחלטת בשירות הביטחון הכללי, שם כיהן בין היתר כראש היחידה לאבטחה אישים וכסגן ראש אגף האבטחה.
מהם האיומים הכי משמעותיים כיום מבחינת ישראל ומדינות המערב?
"מבחינתנו הטרור הפלסטיני, איום חמאס בדרום, והטרור השיעי שבא לידי ביטוי על ידי חיזבאללה בלבנון וכוח אל-קודס האיראני, הם עדיין האיומים המשמעותיים ביותר על מדינת ישראל. האיומים האלה ישירים, משום שחמאס וחיזבאללה הם שני ארגונים שיושבים על גבולותינו הדרומיים והצפוניים, מצוידים באמצעי לחימה ברמה של מדינות, כמו טילים שיכולים 'לכסות' את כל שטח ישראל וכמובן גם מנהרות התקפיות. גם ביהודה ושומרון יש גל טרור שמכונה 'אינתיפאדת היחידים'. זה בהחלט משהו שצריך לטפל בו, אבל הוא לא איום מרכזי.
"אחרי איום חמאס וחיזבאללה מגיע איום הג'יהאד העולמי, בראש ובראשונה מצד המדינה האסלאמית שיושבת בגבולותינו ברמת הגולן ובסיני. גם זה לא איום מרכזי, אבל הוא בהחלט איום משמעותי, כולל על העיר אילת. בתוך הסיפור של המדינה האסלאמית ישנה גם הסוגיה של הלוחמים הזרים - ערביי ישראל וגם מעט מאוד פלסטינים מיהודה ושומרון שיוצאים להילחם בשורות דאעש בסוריה ובעיראק. כבר נתפסו לא מעט אזרחי ישראל כאלה, חלקם לפני שיצאו וחלקם אחרי שחזרו. היו גם כאלה שלא חזרו כי הם נהרגו בשדות הקרב של דאעש".
בכמה אזרחים ישראלים בשורות דאעש מדובר - בודדים, עשרות? יותר מזה?
"יותר מעשרות בודדות, אבל לא יותר ממאה. הלוחמים הזרים האלה בהחלט יכולים להיות סכנה חמורה מאוד בתוך ישראל, ולכן שירות הביטחון הכללי וכלל הארגונים עושים עבודה טובה מאוד כדי לסכל את האיום הזה, שיכול להיות סוג של סרטן שמתפשט. לשמחתנו המצב סביר. הוא לא דומה לשום מדינה באירופה, ואפילו לא לאמריקה או למקומות כמו סין או רוסיה ש'הצמיחו' רבבות לוחמי דאעש".
לדברי בן-דוד, שלושת הישראלים שנהרגו והאחד-עשר שנפצעו בפיגוע במדרחוב אסתקלאל באיסטנבול בחודש מרץ, לא היו ככל הנראה היעד המקורי לפיגוע. "מבחינת המדינה האסלאמית אנחנו חוששים מפיגועים כלפי יעדים ישראליים ויהודיים גם בחו"ל", הוא אומר. "גם בהקשר הזה לא מדובר ביעד מרכזי כרגע, אבל היו גם מקומות יהודיים שהיו מטרה לפיגועים כמו ב'היפר כשר' בפריז ובמוזיאון היהודי בבריסל.
"פה ושם גם היו ישראלים או יהודים שנפגעו באופן אגבי בפיגועי טרור שלא כוונו נגדם, אבל לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שאם נפגעים גם ישראלים ויהודים בפיגועים שמכוונים מראש נגד מדינות הקואליציה שנאבקת בדאעש, זה בהחלט מחזק את רוח הטרור ואת המוטיבציה האסלאמית.
"לכן אנחנו משקיעים הרבה בביטחון התיירות הישראלית ברחבי העולם. הציבור מכיר את אזהרות המסע שאנחנו מפרסמים, אבל אנחנו עושים הרבה יותר מאזהרות מסע כדי לסכל טרור ברחבי עולם, במיוחד באתרי הנופש המרכזיים של ישראלים באגן הים התיכון ובעולם כולו.
"אנחנו עושים מאמץ במגעים עם השלטונות ביוון, בקפריסין, בתאילנד, בהודו ובכל מדינה שישראלים נוסעים אליה, כדי להעביר אליהם כל מה שאנחנו יודעים ולהסביר להם לאן ישראלים מגיעים - כל הטיסות, כל הקווים, כל אתרי הנופש. אנחנו זוכים לשיתוף פעולה מצוין.
"זה חלק בלתי נפרד מתוכנית כוללת להגנה על התיירות שלנו ועל האינטרסים של הישראלים בחו"ל, ואני לא מדבר רק על שגרירות שיודעת להגן על עצמה או על טיסת אל-על ששם יש ביטחון של החברה. אני מדבר על עם ישראל שיוצא לרחבי העולם בהמוניו".
העובדה שעד מאי 2016 לא היו בישראל פיגועי התאבדות במסגרת גל הטרור הנוכחי, נובעת מכך שחמאס אינו מצליח להוציא לפועל פיגועים כאלה או שהם אינם מהווים חלק מהאסטרטגיה שלו?
"זה אומר שכוחותינו, בעיקר צה"ל והשב"כ, שולטים היטב גם בשטח וגם במודיעין, ומצליחים לאתר פעילויות מראש. מדובר על רוב הפעילות ואין פה חוסן לשום דבר, אבל הם מצליחים להשתלט יפה, בעבודה יומיומית קשה וסיזיפית. אנחנו יודעים שיש קשר בין הרצועה ליו"ש, מזהים את מרכזי השליטה של חמאס ביהודה ושומרון, למשל באזור חברון, יודעים לשבת על הדברים האלה ולמנוע או לסכל את האיומים מבעד מועד.
"זה לא אומר מאה אחוז סיכול, אבל המצב כרגע הוא שבהחלט יש שליטה. פה אנחנו נותנים קרדיט גדול גם למנגנונים הפלסטיניים. הם בהחלט פועלים בשיתוף פעולה טוב עם צה"ל, ומסכלים ומשבשים פיגועים בעצמם".
זה שונה ממה שהיה לפני 15 שנה, באינתיפאדה השנייה שנדחפה על ידי הרשות הפלסטינית. יכול להיות שהשימוש במונח אינתיפאדה הפעם היה קצת מוגזם?
"אפשר להגדיר 'אינתיפאדה' באלף ואחת צורות, אבל אין להשוות את התקופה הנוכחית לתקופת האינתיפאדה הראשונה או השנייה. רמת הפעילות בשטח מבחינת היקף האלימות והטרור, הרבה יותר נמוכה.
"לא הייתי אומר שהגל הזה נגמר והייתי נזהר מאוד מהכרזה שהשתלטנו עליו, כי זה גל שעוד עשוי להימשך עם 'פיקים' כאלו ואחרים של טרור, ולכן המוכנות נשארת גבוהה מאוד. יש חשש גדול מהתפרצויות מקומיות בירושלים, בהר הבית ובמקומות נוספים ביהודה ושומרון. לכן צריך להיות בערנות גדולה מאוד".
אתה חושב שהריסות בתי מחבלים הן צעד אפקטיבי בצמצום היקף הפיגועים?
"כן. עד כמה שמדובר באקט קיצוני, הריסת הבתים עושה את שלה. נכון שחלק מהמשפחות שבתיהן נהרסו מקבלות כסף מהרשות הפלסטינית או מגורמים זרים כדי לממן את בניית הבית מחדש, אבל לא כל כך מהר הם מגייסים כסף ובונים. לכן אני חושב שזה יעיל, כל עוד אתה הורס את הבית מהר אחרי הפיגוע כמו שאנחנו מנסים לעשות. הכול נעשה תחת עין בוחנת, גם של היועץ המשפטי לממשלה וגם של בית המשפט".
היו בעבר מחקרים שטענו כי הריסת בתי מחבלים אינה יעילה במאבק בטרור.
"אני מודע לכך, אבל אנחנו בהחלט חושבים שהכלי הוא אפקטיבי, כל עוד הוא נעשה מול האנשים הנכונים ומהר, לא כנקמה אלא כהרתעה שנועדה למנוע את הרצח הבא. אני מניח שבעתיד נתחקר את גל הטרור האחרון, אבל ככלל אי אפשר לעמוד מול גל טרור שמובל על ידי בני נוער צעירים ולהגיד 'אין מה לעשות'. גם סביב הגיל של המחבלים היו הרבה דיונים, ומצאנו שגם הקטינים יכולים להיות בני ענישה בצורה מסוימת וגם המשפחות שלהם".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם