מסתבר שפני הדור אינם כפני הפייסבוק

פריצת דיסק היא אירוע כואב מאוד, אבל היה בה משהו טוב - היא אילצה אותי לחזור לרחוב ולהכיר את המציאות האמיתית שקיימת מעבר לדפי הפייסבוק

לכבוד יום הולדתי ה־33 קיבלתי במתנה פריצת דיסק. מין סטירה קטנה מאלוהים, כדי שחלילה לא אפליג במחשבות שביחס לגילי המתקדם אני שמורה במצב טוב. מאישה־נערה שעד כה העבירה את חייה בבריאות חצופה והתגאתה לענות "לא" לשאלות הרפואיות של נציגי הביטוח, הפכתי לפציינטית מצטיינת, שמבלה על כיסאות המתנה מול חדרי הסי־טי כשמספר ממורטט בידה ושיודעת בעל פה את כל פריסת מכוני הרנטגן בירושלים. הו האימה. תכף אתחיל לקנות נעליים בלב הכחול ואפתח חיבה לשתיית סודה.

לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- אני ימני אבל לא יודע ללכת מכות
- אל תאמינו לרוני דניאל: טובה הארץ מאד מאד
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אבל השפל הגדול, ללא ספק, הגיע כשכאב הגב התחיל להקרין לי לרגליים והקשה עליי בנהיגה. ביום בהיר אחד נאלצתי לעבור מנסיעה מרווחת ברכבי הפרטי להתניידות באוטובוסים וברכבות, יחד עם כל עם ישראל. עשר שנים לא נסעתי בתחבורה ציבורית. לא היה לי מושג אפילו איך מטעינים את ה"רב קו" של הרכבת הקלה.

''והנה זה פלא, מתלהמי הפייסבוק מתחלפים באנשים אמיתיים שדעותיהם מתונות בהרבה''. צילום: גוגל

הנוסעים הנחמדים כמובן נרתמו לעזור, אך שכחו לציין שצריך לתקף אותו במכונות שבתוך הרכבת. וכך מצאתי את עצמי עומדת מול כרטיסנית זעופה בכיכר הדוידקה ששואלת אותי מול 100 איש למה לא "תיקפתי" (מה לעזאזל?) את הנסיעה ודוחפת לי קנס של 180 שקל. ולכי תסבירי שאין לך אחות, ואין לך גב, ואין לך מושג איך נוסעים בכלל ברכבת ומתי הספיקו להמציא בת־קול אלקטרונית שמכריזה על שמות של תחנות. בפעם הבאה שניסיתי להטעין את הכרטיס הנהג דיווח שאני חסומה משום שנכנסתי לרשימה השחורה. עכשיו אני עבריינית אוטובוסים.

» הירשמו למהדורה המרכזית וקבלו כל יום ב-15:00 את הכותרות הכי מעניינות

החלק הטוב של הנסיעה בתחבורה ציבורית הוא, כמובן, האפשרות הבלעדית לנקר מתוך שינה כשראשך מוטה על החלון הרוטט ומעניק לך חוויית נמנום מזוכיסטית. בכל פעם שהאוטובוס עוצר הרטט מפסיק את מתעוררת בבהלה: "מה זה?" "איפה אני?" אה, יש לי עוד 15 תחנות. פעמיים בשבוע נסעתי בשלושה אוטובוסים מיישובי המרוחק לתל־ אביב כדי לקבל טיפול אורטותרפיסטי מיוחד. בהתחלה תיעבתי את הנסיעות האלה, אבל עם הזמן למדתי להעריכן.

אריאל שנבל, שהוא עבורי גם ידיד וגם מנטור, נוהג תמיד להזהיר ממה שהוא מכנה "טורי כורסה". מדובר באותם כותבים שאת יושבת וקוראת את הטקסטים שלהם וניכר שלא יצאו מהבית כבר שלושה חודשים. לא תלשו ענף ברחוב, לא התחככו באיש. את יכולה לדמיין אותם מעלים עובש בחדרם בחברת 15 כוסות קפה שחור ומאפרה עמוסת סיגריות, והטקסטים שלהם גם נראים ככה.

במשך תקופה ארוכה גם הטקסטים שלי נראו כאלה; מילותיה הגנובות של אישה שיושבת בביתה ומגגלת את המציאות לנוחיותה. זוהי סביבה שמאפיינת הרבה אנשים היום, בייחוד את אלו שחיים ברשת. הם ספונים בחדריהם העלובים ומשחררים את עמדותיהם לחלל הפיד מבלי שיצאו אפילו שני מטר לחצר. המפגש היחיד שלהם עם אור השמש נעשה דרך זגוגיותיה של המכונית - יוצאים מהבית, נוסעים לעבודה, קוראים חמישה טוקבקים ובטוחים שזה מה שחושב "העם".

פריצת דיסק, למי שהתנסה בזה, היא אירוע כואב מאוד שמעמיד אותך במצבים חסרי אונים. אבל היה גם משהו טוב בפריצה הזו - היא אילצה אותי לפרוץ החוצה. לחזור לרחוב, לפגוש אנשים, להכיר את המציאות האמיתית שקיימת מעבר לדפי הפייסבוק.

טורים ארס־פואטיים עשויים להיות לעתים טרחניים ומלאים, ולכן אעשה כמצוותי ואנסה שוב לרדת למציאות. משום שהמצב הזה, של שיפוט סיטואציות על ידי אנשים שלא מוציאים את האף החוצה אינו מאפיין רק כותבים, אלא גם פוליטיקאים ומעצבי דעת קהל שמגבשים את עמדותיהם בהתבסס על גלישה ברשת.

השבועות האחרונים היו אוסף מדויק של אירועים מהסוג הזה, שהמסקנה המתבקשת מהם היא, כמובן, שנשקפת סכנה לדמוקרטיה. ליברמן שר ביטחון? סכנה לביטחון המדינה. האלוף גולן מציץ לדף של הצל ו"מוטרד מתהליכים שמזכירים לו". בוגי רואה חייל שפישל וממהר להזהיר מהפיכתנו לדאעש. אם הם רק היו טורחים לצאת לשטח כמו זיו רייף, כתב ערוץ 1, אולי היו נרגעים.

מדי שבוע הוא עושה את זה בפינתו "קול הרחוב" שמשודרת בתוכנית "יומן". על כיסא במאי בשוק ים אשדוד מפנה הכתב הנמרץ שאלות כלפי ההמון על בוגי ובוז'י, התחממות הגלובוס והיחס להומוסקסואלים. והנה זה פלא, מתלהמי הפייסבוק מתחלפים באנשים אמיתיים שדעותיהם מתונות בהרבה. כמו למשל שלומי כליף שאומר שגירושין יכולים להציל משפחות, ירדן אגוז שמדבר על אהבת חינם ואישה בכיסוי ראש שאומרת שלא הלבוש החיצוני מעיד על האדם.

ואז מתגלה שפני הדור אינם כפני הפייסבוק, ושמדובר באנשים שפויים וסבּבּים בסך הכול. אוהבים שופינג, אבטיח על הים, וממהרים להגיע בזמן לעבודה. מיליוני עוברי אורח שלא ממש מוטרדים ממה שבוז'י אמר ואיך ביבי הגיב לו, והם כל כך עסוקים שאין להם אפילו זמן להרוס את הדמוקרטיה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg