כיבוש הפוך: בקרוב ראש עיר ערבי בירושלים?
נאומו של ראש הממשלה בישיבת מרכז הרב היה מנותק מהמציאות האמיתית של הבירה. הנה נאום יום ירושלים אלטרנטיבי, ממי שחי בה כשישים שנה
ביום ראשון האחרון נשא ראש הממשלה נאום חגיגי בישיבת מרכז הרב לכבוד יום איחוד ירושלים. זה היה נאום נשגב, מלא במליצות, שנועד וגם הצליח להביא להתרוממות רוח גדולה בקרב בני הישיבה. הם גם כך הרגישו בעננים אחרי מצעד הדגלים חוצה העיר העתיקה, שאושר בסופו של דבר בידי בג"ץ. 951 המילים של נתניהו הוקדשו בעיקר לעבר הנוראי של העיר לפני מלחמת ששת הימים מול העתיד המזהיר שצפוי לה. נתניהו דיבר כמובן על השלמות, העוצמה והבנייה של העיר, על ההשקעה, הרוח הגדולה והדבקות במטרה, ותלמידי הישיבה הריעו לו אחרי כל פסקה.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- למה לא פרסמנו את הסרטון משרונה? כי זה סנאף
- שנא את המונופול: אז נאכל בלי תעודת כשרות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מכיוון שהיה זה נאום מנותק, אני מציע לתרום לנתניהו 951 מילים משלי על ירושלים ומצבה האמיתי כמי שמכיר וחי אותה מילדות (שזה בערך שישים שנה), פלוס תוכנית גדולה שיכולה להציל את העיר מפני עצמה. הנה הטקסט האלטרנטיבי, נאום יום ירושלים הנכון של ראש הממשלה, אילו היה נאמן למציאות: "מורי ורבותי, לא באתי לכאן היום, ביום השנה ה־49 לאיחוד ירושלים, כדי להתכחש למצב. אבקש להיות כן ולהציע גם חזון גדול. לכן אני מבקש את סבלנותכם.
"אני זוכר את ה־6 ביוני 1967, את הפריצה לעיר העתיקה, את היום הראשון שבו נגעתי באבני הכותל המערבי. אלה היו ימים רבי הוד וקדושה. שחררנו את העיר העתיקה, אבל לצערי מעולם לא הצלחנו לחבר את חלקיה. אחרי כמעט יובל, אנחנו מסכנים ללא הכר את מעמדה של עיר הבירה הציונית של העם היהודי.
"קרה לנו דבר מוזר. לאורך השנים אנחנו הולכים ונכבשים על ידי האנשים שכבשנו אותם. את גלגלי השיניים של מערב העיר מסובבים תושביה הערביים של מזרח העיר, שאותם סיפחנו אלינו באדיקות. בתי החולים ובתי האבות; תחנות הדלק והמסעדות; מכוני הרישוי ותנועת האוטובוסים, הרכבת והמוניות; עבודות הבניין והתשתית, הגינון והניקיון - כל אלה אינם קיימים ללא העובדים משייח' ג'ראח ומסילואן, מצור באחר וממחנה הפליטים קלנדיה.
"מתחמים ונכסים שלמים נרכשים היום בידי הערבים ממזרח העיר, שלא רוצים להסתפק בעבודות שירות, ובצדק. אני לא רוצה לחזור על אמירות מעוררות מחלוקת, אבל כל אחד רוצה להיות בעל בית ולא עובד שטיפה. קרוב ל־40 אחוזים מתושבי העיר המאוחדת לכאורה הם ערבים, שברובם עוינים את השלטון הישראלי ומחכים להיפרע ממנו. ברוב טיפשותנו אנחנו מחברים אותם אלינו, במקום להיפרד מהם לשלום. אנחנו מתעקשים להפוך אותם לאזרחים ישראלים, להחדיר לצעירים את תכנית הלימוד הישראלית ולא את התעדייה הפלסטינית. במו ידינו אנחנו מכינים את היום שבו ראש העיר יהיה ערבי מג'בל מוכאבר, וירושלים תהפוך לעיר דו־לאומית.
"זו לא תהיה עיר של שלום. השנאה בין היהודים והערבים בירושלים לא פחתה לצערי. שנות הכיבוש הארוכות, המלחמה על הר הבית, האינתיפאדות הקשות בעיר בקצב של אחת לעשור וההתנחלות בשכונות הערביות, רק החריפו את האיבה. אנחנו רואים מהיכן מגיעים המחבלים באינתיפאדת הסכינים בימים אלה, ואיזה כבוד ויקר מרעיפים עליהם בשכונות הערביות. עיר דו־לאומית עם ראש עיר ערבי תהיה שיאו של תהליך הכיבוש ההפוך. לא כדאי להפליג בדמיון כדי לדעת כיצד העיר תתנהל בחיי היומיום שלה, עד היכן תגיע ההגירה השלילית ומה יהיה גורלו של החזון הציוני.
"עלינו לנקוט צעד מדיני נועז ויוצא דופן. היום, ביום ירושלים, החלטתי לשחרר את העיר שוב. הפעם אני משחרר אותה מהאחיזה הערבית. אנחנו מתחילים היום בתהליך ארוך ואולי כואב, שיכול לקדם גם משא ומתן רציני להסדר בינינו ובין הפלסטינים. בשלב ראשון נעביר לרשות הפלסטינית את כל השכונות מעבר לגדר ההפרדה - אף שמדובר בשטחה המוניציפלי של ירושלים. קרוב ל־100 אלף ערבים־פלסטינים, תושבי קלנדיה, ראס חמיס, כפר עקב ושכונות אחרות מעבר לגדר, לא יחזיקו יותר בתעודות זהות כחולות וייגרעו ממרשם האוכלוסין הישראלי. הם יחיו תחת שלטון פלסטיני בפעם הראשונה בחייהם.
"'אני זוכר לרעה את ירושלים השסועה', כך אכן אמרתי בנאומים שלי ביום ירושלים. אבל למען האמת, אני זוכר גם עיר עברית עם אפס אחוז פלסטינים. כך זה צריך להיות. היהודים יחיו בישראל, והפלסטינים בפלסטין. אני קורא לרשות הפלסטינית ולמדינות ערב להמשיך את היוזמה ההיסטורית שבה אנחנו מתחילים היום, ולכנס בהקדם ועידה אזורית לשלום. אני קורא לקיים אותה דווקא כאן, בירושלים. אני גם יודע שצפוי לי מאבק קשה וחבריי בימין יאמרו כי נתניהו מחלק את ירושלים, אבל הם יחטאו לאמת. ירושלים בלתי ניתנת לחלוקה אמיתית כמו לפני ששת הימים, אבל אפשר לוותר על אוכלוסייה פלסטינית גדולה מאוד. אני נחוש להפוך את ירושלים לעיר שלמה, יהודית, לאומית וציונית. הדרך עוד ארוכה, אבל זה הכיוון.
"המהלך המדיני, מורי ורבותי, יביא גם לפרק כלכלי חדש ומשגשג בחייה של ירושלים, בירתנו הנצחית. לצערי העיר הפכה בשנים האחרונות לאחת הערים העניות במדינה. ירושלים היפה הוזנחה, גם באשמתנו. הכוחות היצרניים והצעירים נוטשים אותה. אחוז הזכאים לבגרות נמוך מאוד. העסקים קורסים, ההייטק בורח, ורק לאחרונה התבשרנו על פיטורים המוניים במפעל 'אינטל' שבו השקענו המון. העיר לא נקייה כמו ערי החוף, האווירה בה כבדה בעיקר בסופי שבוע, והתיירים לא תמיד מוצאים בה אטרקטיביות מעבר למונומנטים ההיסטוריים. ירושלים סגורה ושמרנית ולא פתוחה ומזמינה, כפי שראוי לה להיות. המשורר יהודה עמיחי כתב כבר כי "האוויר מעל ירושלים רווי תפילות כמו האוויר מעל לערי תעשייה כבדה. קשה לנשום".
"עשינו מאמצים גדולים בירושלים בתחומי התשתית והתרבות, בנינו כבישים ומסילות, אבל נכשלנו במשימה החשובה ביותר. לא הצלחנו לעצור את השינויים הדמוגרפיים, שמאיימים איום ממשי על האופי הציוני והכלכלי של העיר. לצערי, 80 אחוזים מתושבי מזרח העיר חיים מתחת לקו העוני. המצב בקרב האוכלוסייה החרדית לא שונה בהרבה. זהו רוב רובה של האוכלוסייה שחיה היום בירושלים. המציאות הזו משפיעה על הכול. על חיי הכלכלה, על החינוך, על התרבות (אם כי בתחום הזה ראש העיר ניר ברקת עושה מאמצים כנים לשפר). היא משפיעה גם על חזות העיר, על מצב הרוח ועל תחושת הזמניות של זוגות צעירים בתחילת דרכם, שמחפשים מקום טוב ומבטיח יותר להתחיל בו את חייהם.
"אנחנו החלטנו לשנות. להפוך את העיר לאבן שואבת לכוחות חיוניים, צעירים וחדשניים, שעזבו את העיר ויחזרו אליה. אני מכריז כאן על ירושלים כפרויקט הדגל של העם היהודי. אנחנו הולכים להפוך את ירושלים לאזור סחר חופשי, אחרי שנעביר חוק בכנסת ישראל. זה ימשוך לכאן משקיעים ויזמים בסדר גודל חדש מכל העולם, שישנו את מפת התעסוקה והמסחר בעיר. נגייס מיליארדים בארץ ובעולם לטובת הפרויקט הגדול, ונמשיך לשפר את פני העיר, למרק אותה, ולפתח את המרכז המתמוטט שמזכיר היום ערי בירה במדינות עולם שלישי.
"עד היום העברנו מיליארדי שקלים לביטוח הלאומי עבור הפלסטינים שחיים מעבר לגדר. מעתה נקדיש את הכסף למטרות חינוך ותעסוקה. בישרתי לכם השנה על מענק של 850 מיליון שקל ליום ירושלים. אנחנו נשכיל להעמיד גם את הסכומים האלה לטובת החוזרים העירה. נרעיף עליהם הטבות ונשכנע אותם כי ימצאו כאן מקום שונה לחלוטין. ירושלים תהפוך לעיר חדשה, בינלאומית, שוחרת שלום, מוקד משיכה לכולם - מבוגרים וצעירים, דתיים וחילוניים. מטרופולין גדול ואיכותי, שטוב לחיות בו.
"'כי מי יחמול עלייך ירושלים, ומי ינוד לך, ומי יסור לשאול לשלום לך', שאל הנביא ירמיהו בדאגה גדולה לפני 2,500 שנה. אני מאמין שאנחנו כאן כדי לתת לו את התשובה. בהצלחה".
אקו"ם