קרולין גליק: "החזון צריך להיות ריבונות מלאה"
העיתונאית קרולין גליק מאמינה שהדיבורים על מדינה פלסטינית נותנים לגיטימציה להשמדת ישראל. לפי הניתוח שלה, המטרה חייבת להיות מדינה אחת בין הירדן לים, שמעניקה זכויות שוות לכל אזרח שלא עוסק בטרור. תחנה שנייה בחיפוש אחר החלופה הימנית לטיפול בסכסוך
קרולין גליק גורמת לך לחשוב. היא לא משיחית, אלא רציונלית; היא מוכוונת להעביר את המסרים שלה, אבל לא מחייכת רק כדי למצוא חן. לאחרונה זכתה בפרס מוסקוביץ' לציונות, ולא בכדי. בשנים האחרונות עסקה רבות בהסברה פרו-ישראלית ובביקורת התקשורת, ובין היתר הקימה את האתר "לאטמה". את מתווה המדיניות שלה היא שטחה בספר "סיפוח עכשיו", ובו שרטטה בנתונים ובטיעונים תמונה מלאה של המציאות העכשווית – ושל המציאות העתידית שתקום כאן אם תמומש תוכניתה.
עוד כותרות ב-nrg:
- פרופ' אומן: "לא צריך להזיז אף אחד מהבית שלו"
- הנשיא ריבלין התגייס לקמפיין של השמאל
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
גליק גם לא מתחמקת משאלות קשות, ועונה בכנות. איפה היא רואה את המדינה בעוד חמישים שנה? "יש אפשרות שלא נהיה פה", היא מעזה לומר, אבל מציירת גם את החלופה האופטימית: "האפשרות השנייה היא שתהיה פה מדינה יהודית משגשגת, שיש בה תשעה-עשרה מיליון יהודים, המרכז המשגשג של העולם היהודי, וגם מיעוט ערבי, שלושה-ארבעה מיליון ערבים אזרחי המדינה".
הרעיון של סיפוח שטחי יהודה ושומרון ואזרוח מלא של התושבים הערבים קשה לעיכול לאזרח הישראלי הממוצע. מתערבבות בו בעיות של כלכלה, ביטחון, זהות – ומעל לכול, החשש לרוב היהודי במדינת ישראל. "יש שלוש בעיות בדיון הדמוגרפי", גליק ניגשת לנפץ את לב הערעור על המתווה שלה.
"הבעיה הראשונה היא העיוות. אנחנו לא יודעים מה המספר המדויק של הערבים. הספירה שמבצעת הרשות הפלסטינית אינה אמינה, הסטטיסטיקה מוגזמת ושקרית. הבעיה השנייה היא האשליה. אולי אנחנו לא סופרים אותם, אבל הם פה. לפני 23 שנים שמנו אותם תחת שלטון אש"ף וחמאס, ומאז אנחנו מדמיינים שהם בעיה של מישהו אחר. אבל האמת היא שאנחנו סופרים את הערבים האלה כל יום, בכל דקה, בכל שיקול ביטחוני וכלכלי.
"השאלה היא לא אם הם יהיו פה או לא, אלא מי ישלוט בהם. הטענה שלי היא שיש סכנה חמורה בהשארת המצב על כנו, או בכל שינוי שיותיר את אש"ף וחמאס בשלטון. הם מכונת מוות, שלטון עוין שמשתמש בכל אמצעי כדי לפגוע בנו".
העיניים של גליק לוהטות. היא חיה ונושמת את התוכנית שלה, אבל ההתלהבות לא גורמת לה לדלג על מכשולים. "הבעיה השלישית היא שאנחנו מנהלים את הסכסוך באופן לא רציונלי: מדינה פלסטינית ביו"ש, שנקים כדי להבטיח את העתיד הדמוגרפי שלנו, בעצם תסכן אותו. הסכר ייפרץ. מיליוני פליטים יצעדו ברגל ויחצו את הירדן, כל אנשי הג'יהאד יתקדמו לכיוון המדינה הפלסטינית, כדי לשחרר את אל-קודס. שיטפון של ערבים ייכנס לתוך מדינה מצחיקה שנקראת פלסטין, ויהפכו אותה לאפגניסטן.
"ומול איזו מדינת ישראל הם יעמדו? ירושלים הרי תהיה מחולקת: הם ייכנסו דרך שער שכם וייצאו דרך שער יפו. זה יאיים ברצינות על המשך הקיום של ישראל. מי יעצור בעדם? תחנות הממסר של הצבא האמריקאי? זה לא צחוק, זה הגורל של העם שלנו. אני מודה לאלוהים שנתניהו הוא ראש הממשלה ולא אדם אחר, אבל הוא נרתע מדיון ענייני ורציני בבעיות המהות הללו. הוא לא היחיד, הרוב ככה".
את מקבלת את הרעיון של מדינה מפורזת, או אוטונומיה מורחבת?
"אם את מדברת על מדינה פלסטינית, גם מפורזת, את נותנת לגיטימציה למי שרוצה להשמיד אותך. כיום מתקיים נגד ישראל מסע דה-לגיטימציה ודמוניזציה שלא היה כמותו מאז שנות השלושים בגרמניה, וכל עוד אנחנו נותנים לגיטימציה לאש"ף, אנחנו מוותרים על האמת ועל הנרטיב.
"זה משחק סכום אפס: לגיטימציה או לאש"ף או לישראל. הבעיה היא שאנחנו לא מודים בכך, ולא בונים את מדיניות החוץ שלנו על הבסיס ההיסטורי שלנו בארץ הזו. הנרטיב שרץ בכל העולם הוא שבאנו לארץ לא לנו, וגנבנו אותה. אם אנחנו אומרים שאנחנו רוצים מדינה פלסטינית מפורזת, אנחנו מוותרים על הנרטיב שאומר שהארץ הזו היא שלנו".
בין מנהיגי ישראל היו מי שוויתרו על חבלי מולדת, וגליק לא בהכרח תוקפת אותם. "לפעמים הם צדקו במאה אחוז. בן-גוריון אמר שכל הארץ שייכת לנו, אבל אנחנו צריכים לתמרן כדי להצליח. גם אני הייתי מוכנה לוותר אם היו עוזבים אותנו בשקט. אבל כיום, עקב הקריסה של הלאומיות בעולם הערבי והקריסה המתקדמת של העולם המערבי, הדבר הכי הזוי הוא לוותר על שטח. גם מבחינה מעשית".
אוטונומיה מורחבת היא ויתור על שטח?
"כשאנחנו לא אחראים על השטח, תמיד יהיה טרור, תמיד יהיו בעיות. ברור לי שיהיה צורך באוטונומיה מורחבת בדרך לאזרוח, אבל החזון שלנו צריך להיות ריבונות מלאה. זה המצב היציב היחיד".
בתוכנית שלך הערבים מצביעים לכנסת?
"חלק כן וחלק לא, לפי חוק אזרחות הוגן והגיוני. הוגן - אנחנו צריכים לתת מקסימום זכויות אזרח. הגיוני - לא נותנים זכויות מלאות, ובוודאי לא זכות הצבעה, למי ששייך לארגון טרור או למנגנונים של הרש"פ. כל אלה צריכים לעבור דה-נאציפיקציה, בניגוד לתהליך שהם עברו ב-25 השנים האחרונות. בינתיים הם יהיו תושבי קבע, כמו ערביי מזרח ירושלים".
איך תשכנעי את הישראלי שרואה את הילדים הרוצחים ואת המחבלים, ואומר "אני לא רוצה לראות אותם יותר"?
"הם לא הולכים לשום מקום. מחבלת בת 13 - אי אפשר לשנוא באמת, היא רק ילדה. אם היא הייתה הבת שלי הייתי רבה איתה על איפור. אבל היא גדלה שם, ברשות הפלסטינית, והיא רוצה לרצוח יהודי באשר הוא יהודי".
אין פגם מוסרי בתושבות ללא אזרוח מלא?
"לא. אפשרנו להם לנסות הגדרה עצמית, אבל אם זו בחירה בין שליטה ישראלית לשליטה טרוריסטית, ברור מה עדיף. ברור גם מה עדיף להם, וזה לא מתנשא להגיד שעדיף לנערה הזאת שמי שינהל את בית הספר שלה תהיה מדינת ישראל".
זה לא קולוניאליזם?
"מה פתאום! לא מוסרי לגדל ילדים רוצחים. מי שמעדיף את החיים הוא טוב יותר ממי שמציב את המוות כערך עליון. מי שמגדל ילדים רוצחים הוא מפלצת. אנחנו צריכים לעשות הבחנה בין חברה שמקדשת את החיים לחברה שמקדשת את המוות".
לגליק חשוב להבהיר ש"דין עזה איננו כדין יו"ש", ושהתוכנית שלה אינה מתייחסת לרצועה. מנגד היא מודה שבשלב זה, הסיפוח בירושלים כשל - באשמתנו. "איך יכול להיות שיש בתי ספר במזרח העיר שזורקים מהם אבנים יום-יום?", היא שואלת בכעס. "איך יכול להיות שהצוות החינוכי עדיין נמצא שם, ביום שאחרי? צריך להתחיל מריבונות אמיתית במקומות שכבר סיפחנו, וזה אומר להיטיב עם הטובים איתנו ולהרע עם הרעים כלפינו".
מה תעני לישראלי שחושש לזהות היהודית של המדינה, או מפחד מהעלות הכלכלית של סיפוח?
"היום אנחנו משלמים כסף לפלסטינים. אנחנו מעבירים להם כספי מסים, והם לא משלמים תמורת החשמל שלהם. אם הם יהיו אזרחים זה יהיה שונה. אנחנו אומרים שנצטרך לשלם על הערבים, אבל זו אשליה - אנחנו כבר משלמים, לרשות עוינת ומסוכנת שמאכילה טרור ומנהלת מלחמה תמידית נגד ישראל.
"גם זהות המדינה לא צריכה להשתנות. זו תהיה מדינה יהודית עם מיעוט ערבי. לא יהיו כאן חמישים אחוז ערבים, מכיוון שלא נאפשר להם להגר לכאן מחו"ל, נעודד עלייה יהודית, והאורבניזציה של החברה הערבית תשפיע על הדמוגרפיה שלה. אם נדע שזה החזון שלנו ושאנחנו צועדים לעברו, נוכל להתמודד עם הכול. לאט, בהדרגתיות, אבל יהיה יעד. גם להם יהיה אופק, אופק של שלום ודמוקרטיה ולא של שנאה ומוות".
שלבי היישום, בעיני גליק, מתחילים כאמור באכיפת החוק הישראלי במזרח ירושלים. "צריך גם להתנהל באסרטיביות מול האיחוד האירופי, שמפר את הריבונות שלנו כל הזמן", היא תובעת. "בנוסף, צריך לעשות סדר במנהל האזרחי בכל מה שקשור במכירת קרקעות, לתקן תקנות בסיסיות ביו"ש ולספור נכון את האוכלוסייה. חייבים גם לצמצם את הסמכות הפלסטינית בשטחי סי בתחום החינוך. זה אס-או-אס.
"כרגע המטרה היא לממש במלואן את הסמכויות שכבר יש לנו, וזה יגדיל את מרחב התמרון. רק אחר כך נוכל לעלות שלב. המהלך האסטרטגי והרחב יבוא רק אחרי שנעשה צעדים הדרגתיים. במקביל צריך ליצור אקלים משפטי מתאים בעולם, ולהרחיב את מארג הבריתות עם מדינות אסיה ואפריקה תוך צמצום התלות שלנו – הפסיכולוגית והביטחונית - בארה"ב".
היא סבורה שהעולם יבין את התוכנית של ישראל, ולא ינסה לעצור את יישום הליכי הסיפוח, גם אם לא בהכרח יכיר בהם מיד. "ברגע שנקבל החלטה שיהודה ושומרון הם חלק מארץ ישראל, נדע להסביר את המצב לעולם", היא אומרת. "גם היום יש בעיות בינלאומיות, גם היום לא מקבלים את סיפוח ירושלים והגולן. אז מה? וכשישראל נסוגה מעזה, העולם קיבל את זה? המצב רק החמיר".
התזה של גליק לא נולדה מתוך אידיאל, אלא מתוך הכרח. היא לא מייחלת לשותפות מלאה עם המון אזרחים פלסטינים חדשים, אבל היא גם לא מבטלת את האפשרות הזאת א-פריורית. "יהודים לא שונאים ערבים מתוך גזענות, אלא מתוך פחד", היא קובעת. אולי, אבל הרושם הוא שהרבה ישראלים יעדיפו לוותר על שטחי מולדת נרחבים, מאשר לספח עוד מיליוני ערבים למדינה היהודית. האם ייתכן עתיד שבו הרוב היהודי בישראל מקבל על עצמו שותפות אזרחית משנת סדרי עולם עם הפלסטינים ביו"ש? קשה לראות את המציאות הזו קורמת עור וגידים, אבל מטיעוניה של גליק אי אפשר להתעלם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם