בנט, השאר את עמונה מחוץ למאבק על התאגיד
על בנט שוויתר על ערכים אידיאולוגיים בענייני דת ומדינה, שמסר את מפתחות הרבנות הראשית ובתי הדין הרבניים לידיים חרדיות חמדניות - אסור לחזור על אותן שגיאות במה שקשור בלב ליבו של החזון האידיאולוגי שלו עצמו
מי שחושב שהמחלוקת בעניין סגירת התאגיד הציבורי אכן נובעת, כפי שנטען, מדאגה אמיתית וכנה לחיסכון בכספי ציבור – שיקום. הציבור, שכבר התרגל לגחמות הפוליטיקאים שלו, יודע היטב שאיש אינו דואג לכספי הציבור המבוזבזים. גם כאן מדובר במשחק של הפוליטיקה הקטנה, המקריבה על מזבחה מדיניות, ערכים ומצע אידיאולוגי.איש אינו מאמין לנתונים המספריים שאותם מציג ח"כ דוד ביטן, מגיש הצעת החוק לביטול התאגיד, ספק אם הוא עצמו מאמין להם, ממש כשם שאיש אינו מאמין לנתונים הסותרים שמציג משרד האוצר. ביטן הוא רק כליא הברק הסופג היום את כל האש. הרי לעולם לא היה מגיש הצעת חוק זו אלמלא זכה לברכת הדרך מראש הממשלה שנבהל מהיצור שהחל לרקום עור וגידים מול עיניו. מן העבר השני דוחפים בעלי הון ושליטה בעולם התקשורת את הפוליטיקאים שכנגד, תוך ניצול המהפך, או אם תרצו, הזיגזג שחל במפלגת השלטון.
הכל יודעים שהמספרים אינם אלא כסות עיניים שמאחוריה עומדים מאבקי שליטה בשידור הציבורי. הליכוד חושש, בצדק או שלא בצדק, שהיצירה החדשה ששמה "כאן" אינה אלא אותה גברת בעלת אותה אדרת רק בצבע שונה, שתמשיך את מונופול המיינסטרים התקשורתי שעבורו חופש ביטוי ושוק חופשי לדעות פתוחים רק עבור מילייה מאד מסוים, בעל כיוונים מאד מסוימים ודעות מזן מאד מסוים. קשה לייחס תום לב לעיתוי ההודעה על מינויו הפתאומי של עיתונאי ימני בכיר לתפקיד מגיש בפריים טיים רדיופוני. זה היה שקוף מדי. במיוחד כשמדובר במגיש שכשרונו ומקצועיותו עולים עשרת מונים על מגישים ומגישות המלהגים מעל גלי האתר כבר שנים רבות רק מכיוון שהם אוחזים בדעות "הנכונות". מדוע לא פנו אליו עד היום? ישאל השואל. מדוע לא מונה לתפקיד לפני שנשמעו אותן טענות הזויות ושערורייתיות שלעצמן, בנוסח "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו"?
האמירות הללו של השרה רגב ובכירים אחרים בליכוד, שחכמה רבה לא הייתה בהם, חשפו את האמת מאחורי התחושות המניעות את המהלכים. אז רגב אומרת ש"מקימים עוד תאגיד של הבראנז'ה" וביטן נשלח לחזית. אבל מעניין לעקוב אחרי תגובותיהם של עיתונאי ה"מיינסטרים". כאשר היה ברור שנתניהו תומך ודוחף את הקמתו של התאגיד, התייצבה התקשורת המרכזית נגד המהלך, צווחה בקול על הכל – החל מבזבוז משווע ועד פגיעה קשה בעובדי רשות השידור העומדים לאבד את מטה לחמם. עתה מתייצבים אותם אנשי תקשורת ממש להגן על הרך הנולד שכלל לא רצו בהורתו, רק משום שנראה להם כי נתניהו שינה טעמו ומעוניין כעת בביטולו.
כל האמור לעיל אינו מעיד כי אכן התאגיד התמלא לפתע באנשים בעלי אותו גוון. יש בו אנשים מצוינים, כולל אלה שהממשלה הזו העמידה בראשו, שאינם מוכנים למכור את האתיקה המקצועית שלהם לאג'נדה פוליטית כלשהי ורובם מזימים בעצם הימצאותם בו את טענות חלק מאנשי הליכוד דלעיל. גם ההפרדה משליטת הפוליטיקאים שעל בסיסה הוא הוקם היא עניין שיש לברך עליו בשם ובמלכות. אבל איך נאמר ב"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"? "רק בגלל שאתה פרנואיד, זה לא אומר שלא באמת רודפים אחריך".
הבעיה היא אחרת. הבעיה היא במשחק הפוליטי שיקדם לאותה פשרה. אין שום ספק שראשי הקואליציה המתכנסים ביזמת ראש הממשלה ביום ראשון לדיון בביטול התאגיד יתחילו במה שעתיד להיות מן המכוערים שבמשחקים הפוליטיים שמדינת ישראל משופעת בהם. כל אחד מהצדדים יודע היטב היכן כואב לשותפו לקואליציה וינצל זאת עד תום.
אין זה מן הנמנע שלפתע יחל מסחר סוסים. הסוס המרכזי, תאגיד השידור, יוצע למכירה תמורת סוסים אחרים כמו חוק המס על הדירה השלישית, בבת עינו ובן טיפוחיו של הסוחר משה כחלון, או גרוע מכך – עמונה וחוק ההסדרה שיוצע לסוחר ממולח אחר – "הבית היהודי" ונפתלי בנט. אולי יהיה שם גם פוני קטן בדמות תקציבים לחרדים שיטה את הכף בהתלבטויותיו של סוחר הסוסים הוותיק אריה דרעי. הפעם בתפקיד "הלוחש לסוסים", לא יהיה רוברט רדפורד אלא ראש הממשלה בנימין נתניהו שיהיה "הלוחש לסוחרי הסוסים" ולפי חוקי המשחק יסיר את התנגדויותיו לחוקי הדירה השלישית וההסדרה תמורת התאגיד.
אך אם בעניין מס הדירה השלישית או תקציבי החרדים נוכל לומר, ניחא, שכן הרי מדובר במו"מ פוליטי קואליציוני של משחקי תן-וקח מקובלים, הרי שאת סוגיית עמונה בנט חייב להשאיר מחוץ למשחק הפוליטי. עליו להבהיר חד משמעית שבהתיישבות לא משחקים ולא סוחרים. היא ה"רייזון דאטרה", סיבת הקיום, של "הבית היהודי" והיא אינה עומדת למשא ומתן. מי שוויתר בעבר על ערכים אידיאולוגיים הקשורים לענייני דת ומדינה, מי שמסר את מפתחות הרבנות הראשית, בתי הדין הרבניים ושירותי הדת במדינה לידיים חרדיות חמדניות, אסור לו לחזור על אותן שגיאות במה שקשור בלב ליבו של החזון האידיאולוגי שלו עצמו. עמונה חייבת להישאר מחוץ לאולם המסחר הזה. יהיה הפתרון אשר יהא, בין אם יאלצו בסופו של דבר לפנותה ולבנות לדייריה מקום חלופי ובין אם יחוקק חוק ההסדרה הבעייתי, אין בינה לסוגיית התאגיד ולא כלום. את הדבר הזה בנט חייב להבהיר בתחילת הישיבה לבל יהין מאן דהוא להעלות בדעתו להציע עסקה כלשהי בנדון.
ירצה בנט לחזור בו, לזגזג אף הוא ולהצביע בעד ביטול התאגיד – שיצביע. ירצה בנט להמשיך להגן על התאגיד, שיגן. דבר אחד אסור לו לעשות והוא למכור את האידיאולוגיה שלו עצמו כי אחרת באמת, אין שום סיבה לקיומו של "הבית היהודי" במגרש הפוליטי בישראל.
בסופו של דבר, ניתן להעריך שיימצא הסדר שיאפשר לכולם להכריז "לא נכנענו". הפתרון, כמו תמיד, יהיה מין יצור כלאיים, משהו כמו "כאן רשות השידור". מה שנותר לקוות שהיצור הזה יהיה חסר את כל אותם החוליים שהביאו לקריסתו של השידור הציבורי בישראל.
אקו"ם