למה נתניהו באמת נלחם בתאגיד?
ההגמוניה התקשורתית בישראל משמרת את התדמית הימנית של נתניהו, בניגוד מוחלט למדיניות שלו, כך שהיחס של התקשורת כלפיו הוא אחד מנכסיו הגדולים. נתניהו לא באמת נלחם בתקשורת השמאלנית. הוא מנסה להגן עליה
בימים אלו ראש הממשלה נתניהו גורם כאב ראש ללא מעט מאנשי התקשורת והעיתונות של ישראל. יש לו תוכנית לסגור את התאגיד והוא לא מהסס להשתמש בכוח שלו להשיג את המטרה הזו. אולי הוא גם נהנה להפגין זאת.רוב הגורמים שנתניהו בדרך כלל מתעסק איתם - מצליחים לכופף אותו: עסקני המפלגה שלו, שותפיו הקואליציוניים, קבוצות האינטרס במשק, שותפיו ויריביו הבין לאומיים שמפעילים לחצים משלהם. זכור היטב מה אמר עליו ג'ון קרי. אבל אנשי התקשורת זה סיפור אחר.
קבוצה לא גדולה במיוחד של עצמאים בלתי מאוגדים ללא כוח פוליטי, קלה לפיצול ולשיסוע הדדי שחבריה נאבקים זה בזה על הפירורים בשוק הולך וקטן. קבוצה שהולכת ומאבדת את מקור כוחה – השפעה על סדר היום הציבורי. מולם נתניהו סוף סוף יכול לשחק אותה אבו-עלי.
הישראלים לא אוהבים את התקשורת. לא מאמינים לתקשורת, לא מכבדים את התקשורת – ודי בצדק. התקשורת והעיתונות בישראל הן באמת ברמה די נמוכה – אתית, אינטלקטואלית, מקצועית. חלק מגופי התקשורת הציבוריים מסואבים או מיותרים. חלק מהגופים הפרטיים נמצא בניגוד עניינים הזועק לשמיים.
הישראלים גם לא אוהבים במיוחד את נתניהו. אבל את התקשורת הם אוהבים עוד פחות. לפיכך בחורף 2015 רבים מהם החליטו בכל זאת להצביע לו לא למרות, אלא בגלל ה"טיפול" שהתקשורת נתנה לו. הבקבוקים והנרות היו מתנה.
בשביל נתניהו חבטה בתקשורת זה ווין ווין. מרוויחים נקודות אוטומטיות בציבור, אין לכך שום עלות פוליטית. ומה כבר יכול להיות? הסיקור כלפיו יהיה שלילי? נו באמת.
אבל מה באמת עומד מאחורי המתקפה של נתניהו על התאגיד, שהוא היה מיוזמיו ומקדמיו? אחת מרפורמות הדגל של מפלגתו? גילוי נאות: עבדתי בקמפיין הליכוד ב-2015. ה"רפורמה בשידור הציבורי" הייתה שורה בעלונים שהוצאנו. איך הכול התהפך? יש לי אולי תשובה.
נתניהו לא מוטרד מהוצאה ציבורית. את זה אנחנו יודעים. מאז שעלה לשלטון ב-2009 הוא ניפח את הוצאות הממשלה תוך שהוא זונח את אידאולוגיית האיש השמן והאיש הרזה. אולי אידאולוגית, נתניהו לא מאמין שיש צורך במימון גופי שידור מכסף ציבורי, זו עמדה לגיטימית – אבל הרי ביטול השידור הציבורי איננו על השולחן – אלא שימורה של רשות השידור הישנה והמסואבת.
אם כך ברור שהאידאולוגיה הקפיטליסטית לא משחקת כאן תפקיד. אז מה כן? המלחמה בשמאלנים בתקשורת?
נכון, התקשורת באמת שמאלנית. עיתונאים בישראל הם בדרך כלל תועמלנים של אג'נדה פוליטית או כלכלית ורק דבר שני עיתונאים. אבל זה לא מטריד את נתניהו. זה משרת אותו. נתניהו רוצה שהמצב הזה יימשך. שעיתונאים תמיד יבקרו אותו מהזווית של משא ומתן עם הפלסטינים, ולמה אין צדק חברתי.
נתניהו רוצה שימשיכו לשאול בתקשורת למה הוא בונה התנחלויות, בשעה שהוא למעשה מקפיא בנייה. נתניהו רוצה שימשיכו לשאול בתקשורת למה הוא תוקף את בג"ץ בשעה שהוא מגן על בג"ץ כעל בבת עינו. נתניהו רוצה שימשיכו לשאול בתקשורת למה הוא נאוליברל קפיטליסט בעוד הוא מהדק את שליטת הממשלה בכלכלה, מעלה מיסים ומגדיל את ההוצאה הציבורית.
הוא רוצה שימשיכו לשאול למה אין משא ומתן עם אבו מאזן בעוד הוא מנהל רומן עם חמאס. נתניהו רוצה שימשיכו לשאול למה הוא מבעיר את הר הבית בשעה שהוא כבר מזמן מסר את המפתחות לוואקף.
אפילו הניסיון התמידי של התקשורת להציג את מצבה הכלכלי של ישראל כשילוב של ביאפרה ודרפור בעוד כל הנתונים מראים תמונה שונה לחלוטין נתפס בציבור כמניפולציה נלעגת.
ההגמוניה התקשורתית הקיימת, השמאלנית הזו, הרדודה הזו, משמרת בציבור את התדמית הימנית של נתניהו בניגוד מוחלט למדיניות שלו. היחס של ההגמוניה התקשורתית כלפי נתניהו הוא אחד מנכסיו הגדולים.
אם כך, למה לקחת דבר טוב ולקלקל אותו? למה להקים תאגיד שעלול להחזיק אצלו עיתונאים מסוג אחר? רק זה חסר לנתניהו. שיתחילו פתאום לשאול שאלות על הר הבית, ועל מכסי מגן, ועל מכסות יבוא ועל פנסיות תקציביות ולמה בנק ישראל קונה כל כך הרבה דולרים ואיך הסתננו 50 אלף אריתראים לישראל ועכשיו הם גרים כאן בתל-אביב על נשיהם וטפם ומה קרה לנתנאל עראמי ומה יהיה עם הגרעון בביטוח לאומי? ומה לעזאזל קורה בפזורה הבדואית בנגב? ואיך זה שיש גרעון כזה באוניברסיטאות וראשים לא עפים? ולמה חשמל חינם לעזה? ומה הסיפור של דינה זילבר? ואיך זה שההסתדרות יכולה לכפות על עובדים להפוך לחברים בשורותיה? את השאלות האלה נתניהו צריך כמו חור בראש.
נתניהו לא ראה שהתאגיד שמאלני ונבהל. הוא ראה שהתאגיד עצמאי ונבהל. תבינו, נתניהו לא באמת נלחם בתקשורת השמאלנית. הוא מנסה להגן עליה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם