ראשי » חדשות » דעות

היזהרו בבני עניים: לפתוח את ההשכלה הגבוהה

בשונה מהשוק החופשי, האקדמיה נתקעה אי שם בשנות ה-70 והפכה למעוז האליטות מהמרכז. שינוי שיטת המיון, שינוי הסובסידיה והשקעה מסיבית בחינוך באוריינטציה אקדמית כבר מגיל בית ספר יסודי - יפתחו את שערי האקדמיה גם לצעירים מהפריפריה

שימו לב לנתון הבא: רק 6.9% מצעירי העיר באר-שבע לומדים באוניברסיטה, כולל זו שבעיר שלהם. בשוהם, שבה אין אוניברסיטה, מעל 30%, לומדים. בדומה לבאר שבע גם בשדרות, למרות הימצאה של מכללה איכותית בעיר, מעטים צעירי העיר שפוקדים אותה.

מסתבר שמבין כל המחסומים העומדים בפני צעירים בכניסה לאקדמיה, המרחק הפיזי הוא הפחות משמעותי שבהם. לצעיר משכונה ד׳ בבאר שבע מספיק לחצות את הכביש ולהיכנס לאוניברסיטה. אך בפועל, לא רבים יעברו את הדרך ה״קצרה״ הזו, ואלה שכן, יאלצו לטפס על חומות וגדרות רבים - נראים ובלתי נראים - בדרך אל ההשכלה הנכספת.
 

המשפט ״היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה״ מסמל סטנדרט ערכי חשוב. אך יותר מכך, אנו יודעים היום שהשכלה גבוהה היא מנוף כלכלי משמעותי למוביליות חברתית. מחקרים אף הראו שהשקעה בהשכלה בקרב קבוצות מוחלשות תורמת לאקדמיה עצמה, לגיוון שבתוכה ול״רעב״ אותו מכניסים ״בני העניים״ אל המחקר והפרקטיקה.

הנחת הייסוד הזו מובילה אותי למסקנה שאת כספי משלם המיסים שאנו משקיעים במערכת ההשכלה הגבוהה - כעשרה מיליון שקלים בשנה ליתר דיוק - יש להשקיע דווקא בחלשים. החזקים הרי, כבר יסתדרו לבד. את הסובסידיה יש להשקיע בלחם אחיד ולא בקוויאר.

תקציב ההשכלה הגבוהה הולך בעיקרו לסבסוד תארים לסטודנטים של האוניברסיטאות. אם בשוק הפרטי עלות תואר ראשון לא מסובסד עומדת על מעל מאה אלף שקלים לסטודנט, באוניברסיטאות תשלמו בערך שליש. את הפער מממן בעיקר משלם המיסים.

זה לא סוד שלאוניברסיטאות קשה יותר להתקבל. התארים שלהן נחשקים יותר, הן מלמדות גם את המקצועות המבוקשים כמו משפטים, מנהל עסקים ורפואה, והמחיר הזול כמובן עושה את שלו. אך עם הביקוש, עולים גם תנאי הקבלה. והופ! הגענו אל הפיל שבחדר, הבחינה הפסיכומטרית. מה בדיוק היא בוחנת? נכון: את היכולת של הסטודנט לשבת בבית וללמוד במשך חודשים ארוכים וכמובן לרכוש את הקורסים היקרים שוב ושוב עד ההגעה לתוצאה הרצויה. הפסיכומטרי אמור לנבא הצלחה בלימודים, אבל בפועל הוא מנבא בעיקר את כמות הכסף שיש לך בכיס.
 

וכך נוצר מצב שבו האוכלוסיות החזקות מוצאות את דרכן אל התקציב הציבורי, ודווקא צעירים מהפריפריה, שמלכתחילה דרכם להשכלה הגבוהה אינה סלולה, הם אלה שמממנים את שכר הלימוד של החזקים. רבים מאלה שבכל זאת מחליטים ללמוד, מוצאים את דרכם למכללות הפרטיות ונאלצים להיפרד מסכומי עתק כדי להשיג תארים שבדיעבד פעמים רבות מתברר שלא יוכלו להחזיר את ההשקעה.

הנתונים האלה מצטרפים אל חוסר השיוויון שמתחיל כבר בגיל בית הספר, בהקצאת משאבי החינוך בין ילד מהמרכז החברתי לילד מהפריפריה החברתית: ההשקעה פעמים רבות היא בפער של פי 2 ויותר. בזמן שבערד מושקעים 6,200 שקלים בתלמיד, בחולון ההשקעה היא 15,000 שקלים.

הנתונים הכלכליים היבשים האלה יוצרים בסופו של דבר מצב שבו אנחנו מגדלים ילדים במערכת שהורגת להם את השאיפות. ילד בפריפריה היום יקבל ממערכת החינוך ומהמדיות שסביבו מהר מאוד את המסר שהאקדמיה היא טריטוריה שהוא לא מוזמן אליה. בטח ובטח לא האוניברסיטה, הנמצאת מעבר להרי החושך. מחסור במשאבים גורר חוסר בשאיפות ושניהם יחד מונעים מצעירים רבים לצאת למסע המכשולים בדרכם לאקדמיה.

הפערים האלה אפילו יותר משמעותיים ככל שמתקדמים התארים. האקדמיה הפכה, בשורה התחתונה, למעוז האליטות מהמרכז. בזמן שזירות רבות, בעיקר בשוק החופשי, הפכו לבעלות מגוון חברתי גבוה, האקדמיה כאילו תקועה אי שם בשנות ה-70.

אקדמיה סגורה ואליטיסטית היא אקדמיה מנוונת. הגיע הזמן לפתוח את האקדמיה לעם, לעשות הכל כדי לשבור את החומות המונעות מצעירים להיכנס בשעריה, בין היתר על ידי שינוי שיטת המיון והשקעה מסיבית בחינוך באוריינטציה אקדמית כבר מגיל בית ספר יסודי. ההשכלה בהחלט לא רשומה בטאבו על שם אף אחד ועלינו לדאוג שהיא תהיה פתוחה ומאפשרת מקום לכולם. היזהרו בבני עניים.

  

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אופיר טובול

עו"ד ומייסד תנועת "תור הזהב"

לכל הטורים של אופיר טובול