מי צריך בכלל שידור ציבורי?
אזרחי ישראל מעולם לא נשאלו אם הם רוצים שידור ציבורי, ומשכך מעולם לא השיבו. אם יש זמן מתאים לנהל דיון ציבורי פתוח והוגן בשאלת נחיצות השידור הציבורי, הרי שהוא עכשיו
השבועות האחרונים זימנו לאגודה לזכות הציבור לדעת מספר הזדמנויות לשטוח את עמדתנו הברורה נגד כל צורה של שידור ציבורי: מגלי צה"ל ועד רשת מורשת, מקול המוזיקה ועד ערוץ 33 – שידור ציבורי זה רע. כל תחום שבו הממשלה פועלת, כשיש בו היתכנות לפעילות עסקית – זה רע, וחוסם את הפעילות העסקית באותו תחום. כאשר, כמו בתחום התקשורת, מדובר בתחום בעל השפעה מכרעת על חופש הביטוי והתפקוד הדמוקרטי, הרי שהפעילות הממשלתית – קרי השידור הציבורי ופיקוח היתר על השידור המסחרי – חוסמים את הביטוי החופשי ופוגעים בדמוקרטיה.אחת התשובות השגורות שנתקלתי בהן בעקבות העמדה הזו היא "זה לא הדיון עכשיו". עכשיו, על רקע הצעת החוק של ח"כ דוד ביטן, זהו בדיוק הזמן לדון איך יתבצע השידור הציבורי – אם דרך התאגיד או בחזרה לרשות השידור; ולא אם צריך שידור ציבורי. זה דיון אחר, והוא לא עכשיו.
יו''ר תאגיד השידור הציבורי, גיל עומר. ''השידור הציבורי חוסם את הביטוי החופשי ופוגע בדמוקרטיה''.
צילום: מרים אלסטר/ פלאש 90
זוהי הזדמנות נפלאה להאיר עובדה חשובה: מעולם לא התנהל בישראל דיון בשאלה האם אנו זקוקים לשידור ציבורי. אנחנו חיים עם שידור ציבורי מקום המדינה. אין בידי לשפוט האם הלאמת 'קול ישראל' הייתה מהלך נכון מבחינה דמוקרטית בימיה הראשונים של המדינה, אבל דבר אחד אפשר לומר בבירור: מדינת ישראל השתנתה. הציבור הישראלי השתנה. סדר העדיפויות ותפיסות הדמוקרטיה שלנו השתנו. אפילו התקשורת השתנתה, גם אם לא מספיק. דבר אחד לא השתנה: השידור הציבורי. או לפחות העובדה שקיים שידור ציבורי.
רשות השידור. ''שידור ציבורי זה רע''.
צילום: פלאש 90
אזרחי ישראל מעולם לא נשאלו אם הם רוצים שידור ציבורי, ומשכך מעולם לא השיבו. אם יש זמן מתאים לנהל דיון ציבורי פתוח והוגן בשאלת נחיצות השידור הציבורי, הרי שהוא עכשיו. בעקבות יוזמת ביטן, מעמדו של השידור הציבורי רופף מאי פעם. אם אכן האינטרס הציבורי מחייב להפסיק לחלוטין את השידור הציבורי, כעת המועד הנוח ביותר לעשות זאת.
אבל אין לי כל ציפייה שדיון כזה התרחש. התקשורת הישראלית חסרה את היכולת לנהל דיון ציבורי ענייני באופן מאוזן. פוליטיקאים לעולם נשאלים מה עמדתם ביחס לתהליך המדיני, לא לחיזוק הבנייה ביהודה ושומרון. הם לעולם נשפטים כמה הם "חברתיים" – כלומר, סוציאליסטיים, לא מה הם עשו למען החירות הכלכלית של האזרחים. ואם בעניינים האלה, שהם אידיאולוגיים גרידה, התקשורת נכשלת ביצירת דיון של ממש – אין לצפות שבנושא השידור הציבורי, שנוגע ישירות לעתידו התעסוקתי של כל עיתונאי ישראלי, התקשורת תאפשר דיון.
נחיצותו של השידור הציבורי תישאר אפוא כאקסיומה בלתי מנומקת ובלתי מעורערת, והציבור ימשיך לממן בעל כרחו עיתונאים שאינם מייצגים אותו.
עו"ד זיו מאור הוא מנכ"ל האגודה לזכות הציבור לדעת
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם