תרגעו, סגירת התאגיד היא לא סוף הדמוקרטיה
מדינה דמוקרטית אינה זקוקה לגוף שידור ציבורי. היא צריכה רק תקשורת הוגנת. אם גוף התקשורת החדש מתכונן להיות שוב ליצן החצר של צד פוליטי מסוים - הוא יכול להאשים רק את עצמו בכך ש״סותמים לו את הפה״
אני חייב להודות שיש לי יחס אמביוולנטי לעניין התאגיד. מצד הכותבים והיוצרים - אני מכיר היטב את הסיטואציה שבה מבטיחים לך דברים, מזמינים אותך לפגישות עבודה, מתכננים תוכניות ואף סוגרים חוזים, אתה בונה לפי זה את חישוב הכנסותיך לשנה הקרובה, מסרב להצעות עבודה אחרות או אפילו עוזב מקום אחר בשביל זה, חותם על התחייבויות כספיות ואז - בום, הכל מבוטל או נדחה עד להודעה חדשה. זה לא הוגן ולא ישר. יש מפיקים הפושטים רגל בגלל דברים כאלה, יש יוצרים הנקלעים לחובות ומצוקה כלכלית ואני לא מדבר על כל התוצאות הנילוות, בעיות במשפחה, בעיות פסיכולוגיות, אובדן אמינות בבנק.
עמית ליאור. ''פרנסה, לא הדמוקרטיה מונחת כאן על כף המאזניים''.
צילום: מרים אלסטר/ פלאש 90
לפעמים קורה גרוע מזה, כמו עם ערוץ מסוים שנוהג להתמוטט פעמיים בשנה כנוהל עבודה קבוע מאז היווסדו: ההפקה כבר יוצאת לדרך, עובדים, מצלמים, משדרים, ופתאום הערוץ ״נקלע לקשיים״ ומעכב תשלומים. אתה חי באי וודאות קבועה, בהתמודדות מול מוסר עסקים ירוד, מוסר אנושי ירוד המניח שהאנשים שם למטה - בעיה שלהם, אז מה אם הובטחו להם דברים. כל מי שבתחום יודע בדיוק על מה אני מדבר. יש לתת את הדעת על הדברים האלה כאשר עוסקים בהקמת גוף בסדר גודל כזה, ואת כל הבעד ונגד לסיים הרבה לפני שמגיעים לשלב שבו כבר פונים לספקים ומוציאים מכרזים לתוכניות ופיילוטים. לכן אני מבין בהחלט את הזעם של התעשייה, בלי קשר לענין הפוליטי, כי לפני הכל אנשים צריכים לאכול ולפרנס משפחות.
אבל בואו נהיה הוגנים ונקרא לזה כך: פרנסה. לא הדמוקרטיה מונחת כאן על כף המאזניים ולא חופש הביטוי וחופש האמנות. יש חוסר תום לב בהצגת הענין כמסע צלב קדוש למען הדמוקרטיה.
מדינה דמוקרטית אינה זקוקה לגוף שידור ציבורי. היא צריכה רק תקשורת הוגנת, זה הכל. אם גוף התקשורת החדש מתכונן להיות שוב ליצן החצר של צד פוליטי מסוים, אז הוא יכול להאשים רק את עצמו בכך ש״סותמים לו את הפה״. כלי תקשורת שלוקח צד זה לא דמוקרטיה, זה בדיוק ההיפך, אלא אם במסגרת גילוי נאות הוא מציג עצמו ככזה. אחרת מדובר בניצול לא הוגן של כוח שניתן למטרה אחרת. כמו שחייל לא מנהל מטווח על מכוניות ברחוב או מקים מפיה למשפטי שדה רק בגלל שיש לו רובה.
''מדינה דמוקרטית אינה זקוקה לגוף שידור ציבורי''.
משום מה השתרשה ההנחה כאילו במדינה טוטליטרית התקשורת שייכת לשלטון ובדמוקרטיה התקשורת היא נגד השלטון. זה כמו להגיד שאם בדיקטטורה תולים את מתנגדי המשטר, אז בדמוקרטיה צריך לתלות את מי שבעדו. לא צריך לתלות אף אחד, התקשורת לא אמורה להיות בעד מפלגת השלטון ולא נגדה. לספק ידיעות, פרשנות, תחקירים, זה כן. לקחת צד - לא.
״אנחנו כלב השמירה של הדמוקרטיה״. מי שמכם? כלב השמירה של הדמוקרטיה זה גופי האכיפה, המשטרה ובתי המשפט. איזו הכשרה בדיוק יש לזב חוטם שיצא עכשיו מקורס עיתונאות להגן על הדמוקרטיה? מי בחר בו, מי ראיין אותו לתפקיד כלב? מי הגדיר את המקצוע שלו ככזה? זה אינו אלא תואר נפוח שהתקשורת נטלה לעצמה. אז בתור התחלה וכדי שאפשר יהיה לפתור את הבעיה בהיגיון - אנא הנמיכו אף.
את התאגיד יש להקים כי כך הובטח, נחתם וסוכם. הבטחות והסכמים צריך לקיים, זו פרנסה של הרבה מאוד אנשים ויש לזה משמעות מוסרית וכלכלית. אבל אם צריך לעשות שינויים ולהגביר את הפיקוח למניעת פוליטיזציה - מכל צד - עשו את זה, סיימו את העבודה, וצאו לדרך. במסגרת גילוי נאות התשובה לשאלה הבאה היא: לא, אין לי אינטרס אישי משום כיוון, ולא קשר להפקה כלשהי במסגרת התאגיד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם