
הטעות של מרים נאור: זו העת לרדת מהעץ
נשיאת העליון נהגה באופן לא ממלכתי כשהחליטה על ניהול המאבק בכלי התקשורת במקום לשבת עם שקד עד שיעלה עשן ולהגיע להסכמות. מנגד, השרה יכולה להעריך את המצב ולגלות שאינו נורא
הבעיה בעימות שהתלקח בין שרת המשפטים איילת שקד לבין נשיאת העליון מרים נאור אינה בנחישות של השרה לגוון את הרכב הערכאה הגדולה במדינה, אלא בהתעקשות של הנשיאה לשמר שם יחס לא מידתי בעליל לטובת ההגמוניה החילונית-ליברלית, וזאת למרות שזו מייצגת רק חלק זערורי באוכלוסייה. אילו היו לנאור יועצים טובים, הם היו מסבירים לה שגיוון תרבותי ומגזרי של השופטים בערכאה העליונה הוא אינטרס עליון שלה כנשיאה, במיוחד בתקופה שבה אמון הציבור במוסד שבראשו היא עומדת נמצא בשפל קשה לאחר סדרת פסיקות אקטיביסטיות במיוחד.
סכסוך ביחסים. נאור ושקד
הדס פרוש ויונתן זינדל/ פלאש90
נאור נהגה באופן לא ממלכתי כשהחליטה על ניהול המאבק בכלי התקשורת במקום לשבת עם שקד עד שיעלה עשן, וכך להגיע להסכמות. מבחינתה של שקד המהלך הזה לא נעים, שכן הוא נתפס כשבירת האידיליה ששררה בינה למערכת המשפט. עם זאת, שקד בהחלט יכולה להסתכל על המצב ולהעריך שאינו נורא. במקרה הזה הצר שווה בהחלט בנזק המלך, מכיוון שמינוי שופטים שמרנים הוא התפקיד של שרת המשפטים בה"א הידיעה. לא יהיה זה מופרז לקבוע שזו משימת חייה עד כה, ושכל המהלכים החשובים האחרים שהובילה במשרד המשפטים מחווירים לידה. מסיבה זו בדיוק אסור לה למצמץ.
טענת נאור, שלפיה שקד הניחה אקדח על השולחן, שגויה עובדתית, אך נכונה מהותית. עובדתית, הצעת החוק של רוברט אילטוב הוגשה בכלל לפני חודשים אחדים, והחידוש השבוע היה טכני לחלוטין: ההצעה קיבלה את ה"פ'" – שם הקוד שמתאר אישור הנחה על שולחן הכנסת. לאחר האישור הזה יש צורך להמתין עוד 45 יום עד שההצעה תעלה לקריאה טרומית, אלא אם יקבלו מגישיה אישור חריג מוועדת הכנסת.
אגב, הנשיאה עודכנה על הצעת החוק של אילטוב עוד בזמן הנחתה. נציגיה שאלו אותו אז אם הוא מתכוון לקדם אותה, והוא ענה שאין לו כוונה לעשות כן אם שרת המשפטים והנשיאה יגיעו להסכמות. כך או כך, הפרסום של הדברים בתקשורת השבוע הוציא את נאור משלוותה וגרם לה להגיב באופן לא ממלכתי.
לגופם של דברים, מטרתו של חוק גדעון סער בעניין מינוי השופטים, שנחקק בעשור שעבר, הייתה לפרוץ את גילוי העריות והמינויים בתוך המשפחה שרווחו בבית המשפט במשך שנות דור. החוק דרש רוב של שבעה מחברי הוועדה כדי למנות שופטים לעליון, וכך הכריח את השופטים לדבר עם נבחרי הציבור כדי להגיע להסכמות. איש לא דמיין בזמנו שיום יבוא והוא יסתור את האינטרס של המחנה הלאומי.

בית המשפט העליון
צילום: עמוס בן גרשום לע''מ
מבחינתה, שקד לא מתלהבת משינוי החוק. ברמה המערכתית ברורה לה הבעייתיות בחקיקה טקטית בנושאים חוקתיים, כמו זו הנובעת מהתמודדות עם מצוקה פוליטית מקומית. ברמה הפוליטית היא מבינה שמאזן הכוחות בוועדה לבחירת שופטים יכול בעתיד להשתנות לרעת הימין.
אם כך, מדוע שקד משאירה את הצעת החוק של ח"כ אילטוב על השולחן? כי נאור והשופטים הגיעו אל השולחן עם עיניים גדולות, והם מסרבים להבין את מגבלות הכוח ולהגיע להסכמות.
כיום יש צורך למנות ארבעה שופטים לבית המשפט העליון. אחד מהם, ג'ורג' קרא או חאלד כבוב, אמור להתיישב על כיסא השופט הערבי, ובדרך הטבע יחבור בתיקים בעלי אופי פוליטי אל השופטים הליברליים מאסכולת אהרן ברק. שקד לא יכולה אפוא להרשות לעצמה מבחינה ציבורית ופוליטית להסתפק בפחות משני מועמדים האוחזים בתפיסה משפטית שמרנית. הלשכה הציעה את נשיא המחוזי בחיפה יוסף אלרון על דעתה של שקד, אך נאור לא מסתפקת במינוי מועמד מטעמה ומבקשת לפסול את אלרון. במקומו, היא מעוניינת למנות את רון סוקול, חתנו של תיאודור אור, וכן את רות רונן שמשפחתה פעילה ב'קרן החדשה לישראל'.
נשיאת העליון אינה לוקחת בחשבון שלרוב הציבור נמאס משליטת השופטים הוותיקים בהליך המינוי של השופטים החדשים. שופטי העליון הם רק שליש מחברי הוועדה, ולכן אין סיבה שיוכלו להשפיע על מינויו של יותר ממועמד אחד. אין גם סיבה שיפסלו מועמדים אחרים. אם הנשיאה תיאחז בקרנות המזבח, לשקד לא תישאר ברירה והיא תיאלץ לקדם את הצעת החוק של אילטוב ולמנות את השופטים גם בלי הסכמתה של נאור. בשביל למנוע את ההתבזות הזו, מוטב לנשיאה לגלות צניעות ולרדת מהעץ.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg