ראשי » חדשות » דעות

מתקפת הצביעות של "הארץ" ומחנה השמאל

הציטוטים המועלים ב"דה-מרקר" הם דוגמה מובהקת לצביעות ולבורות שמפגין עיתון "הארץ", בכל האמור לתקשורת חופשית. המטרה: לצייר את מאבקו של נתניהו ככוחני ונטול אידאולוגיה

"מסע ההשתלטות של נתניהו על התקשורת", זעקה הכותרת הפומפוזית בכתבה נוספת שפורסמה אתמול, במסגרת קמפיין עיתון "דה-מרקר" ("הארץ") לשמירה על השליטה והדומיננטיות של השמאל בתאגיד השידור הציבורי ובתקשורת בכלל.
 
הכותרת אמנם סנסציונית, תיאור הכתבה מבטיח "סקירה מדוקדקת", והציפיות מ"התחקיר" מרקיעות שחקים. אך בפועל? מדובר במאמר דעה מורחב ומחוזק בדעות של אנשי תקשורת שדעתם על נתניהו ידועה מראש, בתוספת ציטוטים אלמוניים, חצאי אמיתות ("נתניהו הוא ראש הממשלה הראשון שמחזיק בתיק התקשורת. משום מה, יצחק רבין, מנחם בגין ואריאל שרון נשכחו), קביעות חסרות כל קשר למציאות (שרה נתניהו זוכה ל"לסיקור אוהד, יחצני וקבוע" בתקשורת הישראלית), ומחזור תיאורים שחוקים לעייפה שהתקשורת מנסה להדביק לנתניהו למעלה מעשור (פרנואיד, פחדן, אובססיבי, לחוץ וכו').

כך למשל, צוטט בכתבה "בכיר" בליכוד שטען כי ראש הממשלה הסביר לו שהוא טיפל כבר בעיתונות הכתובה בדמות הקמת עיתון "ישראל היום", וכעת 'הגיע הזמן לשנות את הטלוויזיה'. אין לדעת האם הציטוט נכון או מדויק, אך עצם ההגשה של הציטוט בדה-מרקר כהתבטאות שלילית ומפחידה, הינה דוגמה מובהקת לצביעות ולבורות שמפגין העיתון בכל האמור לתקשורת חופשית ותחרותית, במסגרת קמפיין השיסוי שלו נגד נתניהו בחודשים האחרונים.

מתוקף תפקידו כראש הממשלה ושר התקשורת, נתניהו קיבל את המנדט לפעול לרפורמות ושינויים בשוק התקשורת. שוק העיתונות אכן נפתח לתחרות עם כניסת "ישראל היום" והביא למשב רוח מרענן ולמגוון דעות שלא נראו מעל דפי העיתונים עד כניסתו. התבטאותו באשר ל"שינוי הטלויזיה" הריכוזית בישראל, אפוא, צריכה להתקבל בברכה מעיתון המתיימר להציג את עצמו כנביא המוכיח בשער נגד הריכוזיות בישראל.
 
אך אצל השמאל, כמו אצל השמאל – המאבקים האידאולוגיים מצטמצמים ונעלמים להם כשמדובר במאבק על שמירת מקומה הבלעדי של הקליקה והאליטה הישנה והטובה. במחשבה שנייה, זו מהות אידאולוגיית השמאל עצמה.

"רובם המוחץ של גופי המדיה נוהגים בו (בנתניהו) בזהירות מופלגת", נכתב בכתבת התעמולה, ונוסף: "הכף (במאזן התקשורת) נוטה לטובתו באופן מובהק". מדובר כמובן בניסיון נואש מצד העיתון לצייר את מאבקו של ראש הממשלה כמאבק אישי, כוחני ונטול אידאולוגיה, ולא כמאבק על שינוי דרמטי בשיח התקשורתי בחברה הישראלית. אך גם בניסיון זה נכשל העיתון באופן נחרץ.

כל בר-דעת הבקיא מעט באקטואליה בעשור האחרון, לפחות, מבין היטב את הלך הרוח התקשורתי בכל האמור ליחסי התקשורת הישראלית ונתניהו. איזון זה הדבר האחרון שקיים במערכת הזו, קל וחומר יתרון לנתניהו. השמאל זוכה לדומיננטיות ובלעדיות כמעט מוחלטת, הן ברדיו, הן בטלויזיה והן בעיתונות.

טוב שלפחות האינטרנט קיים. עדות מובהקת וחדה לכך ראינו אך בתקופת הבחירות האחרונה, בה התקשורת (בפרט דה-מרקר והארץ) גויסה למען עליית השמאל לשלטון ופגיעה בנתניהו ובמחנה הימין. בעבר ניסתה לפחות התקשורת להסתיר את המשימה הזו. היום הדבר כבר נעשה בלי בושה, לאור היום, ומול הפרצוף.
 

כתבת "התחקיר" בדה-מרקר ובהארץ היא רק חלק מקמפיין כולל של התקשורת נגד סגירת תאגיד השידור הציבורי ובעד הבטחת מקומה של אליטת מחנה השמאל בתחום העוצמתי שנקרא התקשורת. בפוליטיקה נוחל השמאל תבוסה פעם אחר פעם, האקדמיה מתחילה לשנות את פניה לאט ומשלבת אינטלקטואלים מהימין, ויותר ויותר אזרחים ונבחרי ציבור מבינים כי העוצמה הרבה שהצליחה להשיג לעצמה מערכת המשפט בישראל אינה מידתית ואינה סבירה ופוגעת משמעותית במהות הדמוקרטיה המתבטאת בהפרדת רשויות. השטח היחיד שנותר בשליטה כמעט מונופוליסטית של השמאל הוא התקשורת, שם השמאל עדיין מחזיק בקרני המזבח ונאבק בכל כוחו לפתיחת השוק לתחרות ומגוון דעות.

זו היא הסיבה שגורמים בתקשורת מאתרגים את התאגיד, חרף העובדה שהוא כשל במטרתו עוד לפני שהגיח לאוויר העולם. כבר היום ידוע שהתאגיד לא עמד בלוח הזמנים הבסיסי שנדרש ממנו, הוא טרם עבר למקום משכנו החדש במודיעין (שבכלל טרם פונה), הציוד הטכני לאולפני הרדיו עדיין לא הותקן, ותוכניות טלוויזיה לא הוזמנו. בחטיבת החדשות שוררת אנדרלמוסיה לגבי לוחות השידורים, וקצב גיוס העובדים אטי ביותר – עד כה גייס התאגיד רק כ־220 עובדים מתוך כ-850.
 
תוסיפו לכך את העובדה שרוב אנשי התקשורת והמנהלים בתאגיד החדש מזוהים עם מחנה השמאל ודעתם ידועה לכל, וקיבלתם ערוץ 2 וערוץ 10 נוספים, רק שהערוץ החדש יהיה על חשבונכם – חשבון משלם המסים. אפילו רשות השידור הנוכחית מאוזנת יותר.

אכן, לאחר ששוק העיתונות קיבל זריקת פלורליזם בדמות הענקת במה וביטוי גם לימין, כעת הגיע הזמן להרחבת השינויים לתחום הטלויזיה הריכוזי. ההחלטה הטובה ביותר תהיה לסגור לחלוטין את התאגיד ואת רשות השידור ולהפריט אותם, לצד גלי-צה"ל. טענתם של דה-מרקר ושל ארגוני ואנשי השמאל היא שיש "לשמור על החופש העיתונאי" ועל "עצמאות תקשורתית".

אין אבסורד גדול יותר מטענות אלה, כשבאותה נשימה הם מצדדים בשידור ציבורי. שידור כזה במהותו אינו יכול להיות חופשי ולא עצמאי, שכן הוא נשלט על-ידי המדינה וחבורה של בירוקרטים שמחליטים מה הציבור רוצה וצריך. חופש ועצמאות בתחום התקשורת יכול להיות מושג אך ורק בשוק פרטי, משגשג ותוסס, שבו התקשורת מופרדת מהמדינה.

עד שיגיע חזון אחרית הימים והמהלך הזה יתממש, יש לדאוג כי השידור הציבורי הקיים יהיה מגוון וישקף את כלל הציבור, ולא אליטה קטנה וסגורה, כפי שקורה היום בתאגיד החדש.
 

התגייסות איגוד העיתונאים לשבות כאות הזדהות עם התמיכה בתאגיד, רק מוכיחה עד כמה גוף השידור הציבורי החדש הוא חלק מאותה מציאות עבשה, ארכאית ופטרנליסטית שחייבת לחלוף מן העולם. היכן היו איגוד העיתונאים והתקשורת בזמן שסגרו את שידורי ערוץ 7? היכן הם היו כשהועלתה בכנסת אחת מהצעות החוק הבזויות והמסוכנות ביותר שידענו, לסגירת עיתון "ישראל היום"? היכן הם נמצאים כשמערימים קשיים שוב ושוב על רצונו של ערוץ 20 לשדר אקטואליה ולהכניס דעות שונות גם לשוק הטלויזיה?

התשובה ברורה. כשמדובר באותה הקליקה, ממהרים בתקשורת ובאיגוד העיתונאים להתגייס – כפי שקרה בעת מאבקו של ערוץ 10 להישאר באוויר (גם הוא בעזרת מימון ציבורי) וכפי שקורה כעת, במסגרת מאבק התאגיד. כשמדובר בתקשורת מסוג אחר – תקשורת המזוהה עם דעות ואג'נדות אחרות – זה כבר סיפור אחר. שיסתדרו. העיקר שאנחנו במחנה הנאור בעד תקשורת חופשית, פלורליסטית ועצמאית. הידד.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

Nrg מעניק במה לכותבים אורחים

לכל הטורים של טור אורח